התורה מספרת שאחרי המפגש בין יעקב לעשיו הוא בא לשכם – "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם". יש המפרשים ש'שלם' הוא שם מקום, אבל רש"י אינו סבור כך. הוא מפרש שהכוונה היא שיעקב בא לשכם כשהוא שלם: "שלם בגופו – שנתרפא מצִלְעָתוֹ; שלם בממונו – שלא חסר כלום מכל אותו דורון; שלם בתורתו – שלא שכח תלמודו בבית לבן".
מתעוררת כאן השאלה, מדוע התורה מציינת פרט זה זמן רב אחרי סיום האירועים שהיו קשורים במפגש עם עשיו. הלוא בואו של יעקב לשכם היה כעבור שמונה-עשר חודשים, כפי שנרמז בפסוק המופיע קודם לכן: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת", וכפירוש רש"י: "שהה שם שמונה-עשר חודש, קיץ וחורף וקיץ". אם כן, מדוע רק אחר-כך התורה מציינת שיעקב היה "שלם"?
פשט ואגדה
יתרה מזו: הלוא צליעתו של יעקב באה בעקבות ההיאבקות עם המלאך, ערב פגישתו עם עשיו, ומייד בבוקר שלאחריו נאמר "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ", ורש"י מביא מדרש אגדה: "ויזרח לו – לצרכו, לרפאות את צלעתו". נמצא שכבר באותו בוקר היה "שלם בגופו – שנתרפא מצלעתו"!
אלא עלינו לומר שעל-פי פשוטו של מקרא אי-אפשר לפרש שיעקב נעשה 'שלם' בדרך ניסית. רש"י עצמו, כשהוא מביא את הפירוש על "ויזרח לו", שזה היה "לרפאות את צלעתו", מדגיש שזה "מדרש אגדה", היינו שאין זה הפשט; ואילו את הפירוש על-פי הפשט הוא מביא כפירוש ראשון: "לשון בני-אדם הוא, כשהגענו למקום פלוני האיר לנו השחר. זהו פשוטו".
נדרש זמן
כמו-כן על-פי הפשט קשה לפרש שמייד עם פרידתו מעשיו "לא חסר כלום מכל אותו דורון". לא מצאנו בתורה שאירע ליעקב נס גדול כזה, שמייד הושלם בעדריו כל מה שנחסר על-ידי הדורון הגדול שניתן לעשיו.
על-פי פשוטו של מקרא ברור שהשגת השלמות אחרי הפגיעה בכף הירך ואחרי הדורון הגדול דורשת זמן, ולכן התורה מציינת את היותו של יעקב "שלם" רק עם בואו לשכם, אחרי שמונה-עשר החודשים שעשה בסוכות.
בעקבות יעקב
וכך באשר ל"שלם בתורתו": אמנם בהיותו בבית לבן היה עסוק יומם ולילה בעבודתו, דבר שבוודאי הִקשה עליו לעסוק בתורה, ובכל-זאת לא איבד דבר מכל מה שלמד קודם לכן, ובוודאי הוסיף והתעלה בתורה למרות טרדתו בעבודתו.
ומזה עלינו ללמוד הוראה: כשיהודי יוצא לפעול בבירור ענייני העולם (בדוגמת יציאתו של יעקב לחרן), עליו לנהוג כפי שראוי ליעקב. לזכור שהתעסקותו בענייני העולם היא על-פי הוראת התורה, ולכן ודאי שבזמנו הפנוי הוא מתמסר ללימוד התורה ולהפצתה, ויתרה מזו – הוא משתדל 'לגזול' מהזמן של העיסוק בענייני העולם כדי שיוכל להוסיף בענייני התורה ומצוותיה.
(תורת מנחם תשמ"ג, כרך א, עמ' 573) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
