נושאים נוספים
	נרות של מסירות נפש
	מקץ – קץ הגלות!
	להאזין לנרות החנוכה
	מתנות החתונה
	הלכות ומנהגי חב"ד

בסיום חודש כסלו, שבו מלאו תשעים שנה לחתונת הרבי והרבנית בווארשא בשנת תרפ"ט, נתאר כמה ממתנות החתונה – "דרשה געשאנק" – שקיבל הרבי באותה עת מאישים שונים שנכחו בחתונה, וכן מאישים שנבצר מהם להשתתף בשמחה הגדולה. בעיקר נעמוד על מתנה מיוחדת במינה שקיבל הרבי – אגרת בגוף כתב יד קודש כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע.

מאת: הרב מנחם מענדל אברמסון

ספרים

בין המתנות שקיבל הרבי כ"דרשה געשאנק" נמנים הספרים הבאים:

[א] ספר 'אור המאיר' מאת המחבר הגאון ר' מאיר שפירא מלובלין (שכיהן אז כרבה של פיעטרקוב), שאף רשם הקדשה מיוחדת על דף השער.

[ב] ספר 'אור שמח' שחיבר הגאון ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שבשערו רשם הרבי: "מספרי מנחם שניאורסאהן, י"ד כסלו ה'תרפ"ט" (וכך רשם על עוד ספרים שקיבל).

[ג] ספר 'פינות הבית' מאת הג"ר צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק, חבר ועד הרבנים בווארשא.

[ד] ספר 'שם משמואל' מאת האדמו"ר ר' שמואל בורנשטיין מסוכטשוב. 

[ה] ספר 'ישמח משה', שני כרכים, שנדפס בברלין בשנת תרפ"ח, נשלח מאת הרה"ח ר' עזריאל זליג סלונים ע"ה מירושלים.

[ו] ספר 'חדושי הרמב"ן' כרך ראשון, על סדר מועד ונשים, נדפס בירושלים תרפ"ח, נשלח מאת הרב אליהו מיכל היילפרין מירושלים, כפי שנחרט על הכריכה באותיות זהב.

[ז] ספר 'לב האריה' מאת הר"ר אהרן אריה ליב מאירוביץ מריגא. בחודש אייר של אותה שנה – תרפ"ט – שיגר הרבי אל המחבר את הערותיו אשר נכתבו "בעברי בין דפי הספר בעיונא בעלמא" (ראה ב'רשימות' חוברת סח).

מעות, מנורת חנוכה וכתבי-יד

פרט לספרים הללו הידועים לנו, ידוע על מתנות נוספות שהעניקו רבנים וחסידים שונים. באחת הרשימות נכתבו – בכתיבת ידו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע – שלושה שמות של אישים שהעניקו "דרשה געשאנק לחתונתי" (כפי שהוסיף הרבי בכתיבת ידו על הרשימה): ר' אברהם ווייס מווארשא, ר' שמואל שמוטקין מווארשא, וכן הרה"צ ר' בן ציון יהודה ליב טווערסקי, שככל הנראה העניקו סכומי כסף ע"י אדמו"ר מוהריי"צ.

מהסבא הר"ר אברהם שניאורסאהן מקישינוב קיבל הרבי מנורת חנוכה של אביו הרה"ק רבי ישראל נח מניעז'ין.

בחודשים הבאים לאחר החתונה, חודשי החורף תרפ"ט, יקבל הרבי שתי מתנות יקרות נוספות:

המתנה הראשונה, נתקבלה מאת אביו הגאון המקובל רבי לוי יצחק אב"ד יקטרינוסלב – תשובה בגוף כתב יד קודש כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' נ"ע שכתב אל הר"ר יצחק יואל אב"ד לובען. תשובה זו נדפסה ע"י הרבי בשנת תש"ו בתוך 'שער המילואים' (כרך ראשון סי' לד; ושוב נדפסה בשו"ת 'צמח צדק' יו"ד סי' שכט). בהערות שם ציין הרבי את מקורה של התשובה: "המכתב אצלי".

המתנה השניה, נתקבלה מאת דודו-זקנו של הרבי, החסיד ר' מנחם מענדל ינובסקי ע"ה – אגרת בגוף כתב יד קדשו של כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע, ועליה נעמוד בשורות הבאות.

מברסלב לחב"ד: אגרת אדמו"ר הזקן

הר"ר מנחם מענדל ינובסקי – אחיו של זקנו של הרבי, הר"ר מאיר שלמה ינובסקי – שימש כשוחט-ובודק בעיר קרמנצ'וג ובד בבד היה בעל מנגן גדול, כפי שהעיד עליו אדמו"ר הריי"צ "הנה הוא שו"ב מומחה וגם מנגן גדול" (אג"ק מוהריי"צ, יא, עמ' קלט).

שנים רבות קודם לכן, העניק ספר נדיר ויקר המציאות בנגלה במתנה לידי אדמו"ר הרש"ב, וכפי המסופר אדמו"ר הרש"ב "לקח הספר וחבקו ללבו וכו' וגם אמר עליו כמה דברי שבח וחיבה" ('לקוטי סיפורים', מהדורת תשנ"ב, עמ' רב; מהדורת תשס"ב עמ' רפט-רצ).

בכ"ה שבט תרפ"ט, למעלה מחודשיים אחרי החתונה, שיגר הרמ"מ את האגרת הנ"ל בגוף כתב יד קדשו של רבינו הזקן אל נכד אחיו – הרבי.

אגרת זו נדפסה לאחרונה בספר 'אגרות קודש' אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' תיז. האגרת נועדה "לידידי מו' ליב נ"י", ולהשערת העורך, אגרת זו וכן האגרת שנדפסה לפניה, עוסקות באותו ענין – השתדלות להציל אדם פלוני מפני רודפיו הקמים עליו.

כיצד הגיעה אגרתו המקורית של רבינו הזקן לידיו של הרמ"מ ינובסקי?

זאת קוראים אנו במכתבו של הדוד אשר הועתק על-ידי הרבי אל אחת מרשימותיו הפרטיות. וכך כתב הרבי על אגרת זו אשר נתקבלה "במתנה מדודי-זקני רמ"מ ינובסקי. במכתבו מכ"ה שבט [תר]פ"ט קרמנצוג ..נמצא בעזבון איש אחד בעיר טשיגרין שמו ר' זלמן ליוברסקי, הוא הי' ממיוחסי ומקורבי חסידי ברסלב. ובכסף מלא קניתיו מיורשיו'. גם כק"ש [אדמו"ר הריי"צ] העיד עליו שזהו גוף-כתב-יד-קודש. במתנה לחתונתי".

פרטים נוספים על כתב היד הזה מופיעים בספר 'אורות באפילה' (זכרונותיו של הרה"ח ר' מאיר אבצן, עמ' 127), מאשר שמע המחבר מפי הרמ"מ ינובסקי עצמו:

"איש אחד הי' אצלו כתב יד קדש מאדמו"ר הזקן נבג"מ ובא אל הרב מ"מ [ינובסקי], ואמר לו, אם יתן לו עבור הכתב-יד עשרים וחמשה רו"כ זהב יתן לו את הכתב-יד. והשיב הרב ר' מ"מ: תן לי הכתב-יד ואשלחנו אל כ"ק אדמו"ר, ואם יסכים אדמו"ר שזה כתב-יד קדש מאדמו"ר הזקן אשלם סכום הנ"ל, ונתן הכתב-יד לרמ"מ ושלחו אל כ"ק אדמו"ר. "ביום הבהיר י"ד כסלו תרפ"ט יום כלולות כ"ק אדמו"ר שליט"א עם הרבנית תליט"א – ממשיך הכותב בסיפורו – היינו בביתו של רמ"מ וקרא לפנינו מכתב מה שקיבל מאדמו"ר מהוריי"צ נבג"מ בזה הלשון: הכתב-יד הוא כתב יד קדשו של אדמו"ר הזקן. אין דער וועלט איז פאַראַן נאָר אַכט כתב יד קדשו וואָס מיר האָבן ניט, די כתב-יד וואָס געפינען זיך אין חאַרקאָוו זיינען ניט קיין אמת'ע כתב יד'ן, וכתב סימן לזה די כתב יד'ן פון אדמו"ר הזקן איז וויא מיט לעכעלעך (=בעולם קיימים שמונה (מסמכי) כתבי יד קודש בלבד של אדמו"ר הזקן, והם אינם מצויים בידינו. כתבי היד הקיימים בחרקוב, אינם אמיתיים, וכתב סימן לזה, שכתב ידו של אדמו"ר הזקן נראה כמחורר, ואם הרמ"מ יסכים שישאר הכתב יד קודש אצל כ"ק וישלח לו כתב יד שלו (מובן שהרמ"מ הסכים לזה)...".

בשולי הדברים יש להעיר, כי ר' זלמן ליוברסקי "ממיוחסי ומקורבי חסידי ברסלב", כפי שנזכר לעיל במכתבו של הרמ"מ ינובסקי אל הרבי, היה ככל הנראה מצאצאיו של הרה"ק ר' נחמן מברסלב עצמו. כמדומה שזקנתו היא מרת חיה בת הרה"ק ר' נחמן הנ"ל, שאחר שנתאלמנה נישאה לרבי אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג, בנה של הרבנית פריידא בת רבינו הזקן.

(בהכנת רשימה זו נעזרנו בס' 'שנים ראשונות' שיצא-לאור ע"י חברת ג'עם).