נושאים נוספים
	להתעלות עם הרבי לעין שיעור
	מ"הבאים מצרימה" ל"גאולת ישראל"
	"איש מפי איש עד משה רבינו"
	פרשת בא
	בשעה עשר וארבעים דקות
	הלכות ומנהגי חב"ד

בבית המדרש השתררה מיד דממה מוחלטת. אצל כל אחד ואחד נעצרה לרגע הנשימה, ובלבבות רועדים המתינו כולם לראות איך יגיב כ"ק אדמו"ר שליט"א * תיאור מרטיט מרגעי ההוד שבהם קיבל הרבי את הנשיאות באופן רשמי, ופתח באמירת מאמר 'באתי לגני' – בליל י"א בשבט תשי"א * מתוך הספר 'ימי בראשית' (עמ' 377), הסוקר את תקופת קבלת הנשיאות

בתחילת ההתוועדות מזג ר' יוסף ראבינסאהן את המשקה וכולם אמרו "לחיים" לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

להלן תיאור מפורט ממהלך ההתוועדות, עם נקודות קצרות מתוכן השיחות.

כ"ק אדמו"ר שליט"א פתח את ההתוועדות באמרו שיש להתחזק בהתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שבוודאי נמצא עמנו גם עכשיו, לאחרי שעברה שנה מההסתלקות. ובהמשך לכך הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א להמשיך באמירת מזמור ע"א – של כ"ק אדמו"ר נבג"מ – עד לי"ב תמוז הבע"ל. כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים, שעל כל אחד ואחת לקיים את השליחות שהרבי הטיל עליו, ובפרט את הכוונה פנימית שבכל השליחויות של הרבי, שהיא להפיץ את מעיינות החסידוצ חוצה, וכפי שהרבי אמר בשם אדה"ז, שהחסידות אינה מפלגה, אלא היא מיועדת עבור כל עם ישראל, וכאשר יקיימו זאת יהיה "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", ויהיה כפי שנאמר בפרשתינו (פ' בשלח) "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" – בפרשיות הקודמות מדובר אודות הגלות, ואילו בפרשתינו מדובר אודות עניין הגאולה – ויקויים מה שנאמר "אז ישיר משה", שבקרוב ובעגלא דידן יהיה "ישיר משה" – שבדורינו – "ובני ישראל", שבמהרה בימינו יראו את הרבי בעיני בשר, והוא יוציאנו אל הגאולה האמיתית והשלימה – אמן¹.

בשיחה השניה התייחס כ"ק אדמו"ר שליט"א ברמז לעניין קבלת הנשיאות. ואמר, שהנוהג בארצות-הברית הוא שבראש ובראשונה – כשמתחילים איזה עניין – רוצים לשמוע "סטייטמענט" – כרוז ודבר חידוש! אינני יודע אם כך צריך להיות – אמנם "אזלת לקרתא עביד כנימוסא", ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שה"סטייטמענט" הוא כדלהלן:

שלוש האהבות – "אהבת ה', אהבת התורה, ואהבת ישראל" הם "כולא חד", ואי-אפשרל הפריד ביניהן. ולכן, כאשר רואים יהודי שיש לו אהבת ה' אבל אין לו אהבת התורה ואהבת ישראל, הרי זו הוכחה שחסר לו גם באהבת ה', וצריך לדעת שלא יהיה לזה קיום! ולאידך גיסא, כשיש ליהודי אהבת ישראל הרי סוף-סוף יגיע על-ידי-זה גם לאהבת ה' ואהבת התורה! ולכן, כשרואים יהודי שיש לו אהבת ישראל, צריך להביא אותו גם לידי אהבת ה' ואהבת התורה, וצריך גם לפעול עליו שהאהבת ישראל שלו לא תתבטא רק בכך שהוא נותן לחם לרעבים ומים לצמאם, אלא גם ובעיקר שכתוצאה מאהבת ישראל יקרב יהודים לאהבת התורה ולאהבת ה'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים באמרו אשר את ה"סטייטמענט" הזה צריך להכריז ולפרסם בכל מקו, וכאשר יהיו שלוש האהבות הרי זה "חוט המשולש אשר לא במהרה ינתק", וזה גם יביא את הגאולה, כי כשם שהגלות האחרון הוא מפני העניין דהיפך אהבת ישראל, שזו הייתה הלא הסיבה ל"גלינו מארצנו", כך כל-ידי אהבת ישראל תבוא הגאולה במהרה בימינו ממש.

בין השיחות, בעת שניגנו פנה לכמה אנשים ואמר להם דברים אחדים. לאחד ששאל בעניין שליחות שהעמיס עליו כ"ק אדמו"ר נבג"מ, סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א שכאשר כ"ק אדמו"ר נבג"מ היה בן ט"ו שנה, הכניסו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בענייני הכלל. בעת ההיא שלח אותו לאסיפה, שבה נכחו גדולי הרבנים, וכיוון שכ"ק אדמו"ר היה רק בן ט"ו שנה, נסע אמו גם מלמדו הרשב"ץ (דער רשב"ץ איז גיווען א קלוגער איד (הרשב"ץ היה יהודי פיקח)). ואמר לו כ"ק אדנ"ע: "אתם אכן נוסעים איתו, אבל עליכם לדעת שככל שתתערבו פחות – יהיה יותר טוב"). וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א: ובמכל-שכן, מאז הרי בוודאי שלא צריכים להתערב בענייניו של הרבי, לא צריך להגיד לו דעות, צריך רק לקיים את רצונו.

כשעה לאחרי תחילת ההתוועדות קם אחד מזקני החסידים (ישיש כבן שמונים לערך) הרה"ח אברהם סענדער נעמצאוו², והכריז: "דער עולם בעט דעם רבי'ן זאגען א מאמר חסידות. די רייד איז גוט, אבער דער עולם בעט חסידות. נמצא חן... דער רבי זאל זאגן חסידות!" (השיחות טובות הן, אבל הקהל מבקש חסידות. נמצא חן, שהרבי יאמר חסידות).

בבית המדרש השתררה מיד דממה מוחלטת. אצל כל אחד ואחד נעצרה לרגע הנשימה, ובלבבות רועדים המתינו כולם לראות איך יגיב כ"ק אדמו"ר שליט"א על כך.

ואכן, בשעה עשר וארבעים דקות, פתח כ"ק אדמו"ר שליט"א את המאמר ד"ה "באתי לגני" דכ"ק אדמו"ר נבג"מ ה'תש"י, ואמר (תוך כדי שהוא מעיין בקונטרס) "אין דעם מאמר וואס דער רבי האט ארויסגעגעבן  צו זיין יום הסתלקות – הויבט אן דער רבי מיט באתי לגני"... (במאמר שהרבי השאיר ליום הסתלקותו, פותח הרבי עם 'באתי לגני'...) והתחיל לומר להפתעת הכל, בפעם הראשונה מאמר "באתי לגני אחותי כלה"... (לשניות ספורות נוצרה מהומה מעוצמת ההפתעה ומגודל השמחה, החלו דחיפות וכו', את תיכף נעמד הקהל על רגליו בובבית-המקדש השתררה דממה, והאזינו להמשיך המאמר) "זאגט אויף דערויף אין מדרש רבה (אויפן ארט) (אומר על-כך המדרש רבה במקומו), 'לגן – אין כתיב כאן, נאר עס שטייט (אלא נכתב) 'לגני, לגנוני' – דאס הייסט (זאת אומרת) 'למקום שהיה עיקרו בתחילה', ווארום (מכיוון ש) "עיקר שכינה" איז דאך (הרי היא) "בתחתונים הייתה".

ובעת שאמר את כל זה הביט עדיין בתוך הקונטרס, ואח"כ התחיל לבאר.

"וואס איז דא דער דיוק הלשון "עיקר שכינה"? זאגט אויף דערויף דער אלער רבי"... (מהו דיוק הלשון 'עיקר שכינה'? אומר על כך אדמו"ר הזקן... כ"ק אדמו"ר שליט"א הביא את הביאורים של כל אחד מרבותינו נשיאינו עד אדמו"ר הזקן בהעניין ד"שכינה", ועל-פי-זה ביאר את העניין ד"עיקר שכינה", ואחר-כך דיבר אודות המוזכר בחצאי עיגול במאמר הנ"ל "וכל השביעין חבבין", ודיבר אודות התפקיד של הדור השביעי לגמור את המשכת השכינה למטה (ובעת שאמר זה בכה מאוד).

אחר-כך הפסיק ואמר: "מ'וועט מפסיק זיין, און מ'וועט זאגען לחיים" (נפסיק עתה, ונאמר לחיים).

הרב נעמצאוו הישיש קפץ על השולחן מגודל השמחה, והכריז: "חסידים, אמרו אחריי! עלינו לברך ברשת "שהחיינו וקיימו והגיענו לזמן", שהשם יתברך עזר לנו שיש לנו רבי! הרב נעמצאוו בירך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות, וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך מאוד, ופנה להרב נעמצאוו וביקשו לשתוק ולרדת מהשולחן.

__________________________________

1)    לאחרי השיחה הראשונה, לחש הת' יהודה ליב שי' גרונר (שעמד בסמיכות לכ"ק אדמו"ר שליט"א) להרב יצחק שי' הענדל שיפנה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א ויבקשו לומר מאמר דא"ח. כ"ק אדמו"ר שליט"א הבחין בזה ופנה להרב הענדל באמרו: "זאג עם ער זאל נישט דרייען קיין קאפ"... הרב ארי' ליב שי' קרעמער ששמע את הדברים נענה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר: הוא צודק. אנו רוצים מאמר דא"ח! אך כ"ק אדמו"ר שליט"א עשה בידו תנועת ביטול (כאומר שאין בכלל מה לחשוב ע"ז).

2)    במקום אחר מסופר באופן אחר: באמצע ההפסקה ביקשו את כ"ק אד"ש לומר דא"ח ושאל כ"ק אד"ש: "מי הוא המבקש?", וענו: "החסידים" אך לא ענה הן או לאו. והתחיל כ"ק אד"ש לומר את המאמר.