נאמר בכתבי האריז"ל (ספר הליקוטים ולקוטי תורה לאריז"ל פרשת תישא) שבזמן הגאולה יהפוך יום עשיית העגל לחג, ואז יתקיימו דברי אהרון "חג לה' מחר" – "ונמצא כי חג לה' מחר בעצם, ומחר זה לאחר זמן". כך בבוא הגאולה יתוקן אחד העוונות החמורים ביותר בדברי ימי ישראל – חטא העגל. זה חטא חמור כל-כך, עד שהקב"ה הודיע כי בכל עת שיעניש את עם ישראל על חטאיו, יישא העם את עונשו גם על חטא זה: "וביום פקדי, ופקדתי עליהם חטאתם".
המפרשים מסבירים כי כוונתם המקורית של בני ישראל הייתה ליצור אמצעי שיסייע להם בעבודת ה'. בני ישראל לא ביקשו חלילה תחליף לקב"ה; הם חיפשו תחליף למשה רבנו. כך הם גם אומרים בפירוש: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו". הם חיפשו גורם מקשר בינם לבין ה', כפי שהיה משה רבנו.
מציאות מקשרת
מחשבה זו היה לה על מה להתבסס. בני ישראל ראו שהקב"ה הוציאם ממצרים באמצעות משה דווקא. הם ראו שבחר לתת את התורה על-ידו. הם נוכחו שהקב"ה התלבש במשה, עד שכל מציאותו התאחדה עם הקדושה האלוקית ולא הייתה לו כל מציאות משלו. לכן התורה מכנה את משה "איש האלוקים", שכן השכינה דיברה מתוך גרונו.
התאחדות זו של הקדושה האלוקית עם אדם, נשמה בגוף, מאפשרת קשר עמוק ופנימי יותר בין העם ובין הקב"ה. כאשר השכינה מדברת דרך גרונו של משה, היא נקלטת גם בשכל, ברגש ובאישיות הכוללת של האדם. כדי שמהותו הכוללת של האדם תתקשר עם הקב"ה, הבורא מתגלה על-ידי אדם, שאותו הכול יכולים לראות ולשמוע. כך נוצרת קִרבה פנימית ומקיפה בין האדם לבורא. זה היה תפקידו של משה.
כשבני ישראל ראו ש"בושש משה לרדת מן ההר", רצו ליצור בעצמם מציאות חדשה שתהיה מאוחדת לחלוטין עם הקב"ה, מציאות שבאמצעותה תחדור הקדושה האלוקית לכל חלקי העולם. בעת מעמד הר סיני ראו, כדברי חז"ל, את הקב"ה יורד עם מרכבתו העליונה (כמתואר בספר יחזקאל), וראו את 'פני שור' שבמרכבה – החליטו אפוא ליצור דבר דומה שיתאחד לחלוטין עם שורשו האלוקי. כך "יצא העגל הזה", בדוגמת 'פני שור' שבמרכבה העליונה.
לא עושים לבד
טעותם הגדולה הייתה המחשבה כי ביכולת האדם ליצור בעצמו את הדבר שהקדושה האלוקית מתמזגת עמו. כאשר הקב"ה בוחר לשכון במשה רבנו – זו תכלית הקדושה וחיזוק האמונה הטהורה. כשהקב"ה מצַוֶוה לעשות שני כרובים של זהב ולהעמידם על ארון העדות בקודש הקודשים – זה שיא הקדושה; ומבין הכרובים אכן נשמע ונתגלה דבר ה' – "ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים". אך כאשר אדם מחליט על דעת עצמו לעשות דברים שבהם תשכון כביכול הקדושה – מזה עלולה להיווצר עבודה זרה בכל חומרתה. כשאדם מחליט ליצור 'מקַשרים' בינו ובין הקב"ה, עלול להיווצר מזה מצב של 'שתי רשויות' ועבודה זרה ממש.
ואולם בזמן הגאולה, על-ידי תשובה שלמה על חטא העגל, יבטא חטא זה עצמו את האחדות האלוקית המוחלטת, כמאמר חז"ל שעל-ידי תשובה שלמה 'זדונות נעשים לו כזכויות'. בזמן הגאולה יתגלה שהאחדות האלוקית מקיפה גם את הרע ואפילו את הדברים הנחותים ביותר, שגם הם משרתים בסופו של דבר את הכוונה העליונה (ראו לקוטי שיחות כרך כד עמ' 10; כרך טז עמ' 414). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
