נושאים נוספים
	פרשת שלח | למקום רחוק
	ברצון שניהם
	לשמור על השליחות של משה
	תיכף ומיד ממש נכנסים לארץ!
	"מצווה בו יותר מבשלוחו"
	רחמנות ומניעת הפסד
	פרשת שלח
	הלכות ומנהגי חב"ד

הייתכן שהמרגלים, שנבחרו על-ידי משה רבנו למשימת ריגול הארץ, נכשלו בחטא החמור כל-כך? * אילו היו המרגלים נאמנים לשליחותו של משה, לא היו חוטאים כלל * התורה לא מפחדת מקושיות, אבל אסור לנטות מדרך האמת * אין דבר נעלה ונמוך משכל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע למה שכתוב אודות שילוח המרגלים: "שלח לך", "לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח"¹ – יש שלומדים בפשטות שמשה לא העריך וחישב היטב כו', ולכן הייתה התוצאה באופן בלתי רצוי.

אבל באמת, חס ושלום לומר כן, כי:

משה רבינו – שהיה אז בן שמונים ואחת שנה (שהרי ביציאת מצרים היה משה בן שמונים שנה², ושילוח המרגלים היה בשנה השנית ליציאת מצרים³ ) – הכיר היטב את בני ישראל, שכן, עוד לפני שברח למדין, בהיותו בן ארבעים שנה⁴, נאמר כבר "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם⁵", "נתן עינו ולבו להיות מיצר עליהם"⁶, ומזה מובן, שבכל משך הזמן שלאחרי זה – ארבעים שנה – נתן משה עינו ולבו להתבונן במעמדם ומצבם של בני ישראל, טבעם ותכונתם וכו', כך, שבוודאי הכיר אותם היטב, שהרי גם מישהו אחר (לא משה רבינו), ובגיל צעיר יותר, היה מכיר אותם היטב, ועל אחת כמה וכמה משה רבינו, שהקב"ה בחר בו להיות רועה ישראל, וכבר היה בן שמונים ואחת שנה, לאחרי ש"רוב שנים יודיעו חכמה"⁷ – אצל כל אדם, ועל אחת כמה וכמה אצל משה רבינו שבחינתו היא חכמה דקדושה (בלשון החסידות⁸).

ומה גם שמשה ראה את בני ישראל בכל המצבים, מן הקצה אל הקצה – החל משינוי המצבים שהיה מיד בשנה הראשונה לצאת מארץ מצרים: בשעה שהכריזו "נעשה ונשמע"⁹ לפני מתן תורה, וכאשר "על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתם"¹⁰ בשעת מתן תורה, ולאידך גיסא – בהיותם בקצה ההופכי בשעת מעשה העגל (שפעל ש"ביום פוקדי ופקדתי"¹¹), וכן לאחרי זה בשעת נדבת המשכן, שהקב"ה אמר" סלחתי כדברך"¹²; בכל המצבים הנ"ל היה משה רבינו יחד עם בני ישראל, ובלשון הכתוב¹³: "שש אלף מאות רגלי העם אשר אנכי בקרבו".

וכיוון שמשה רבינו הכיר היטב את כל בני ישראל, ואת כל אחד מישראל בפרטיות הרי מובן בפשטות, שבשעה שבחר מרגלים בוודאי בחר אנשים כאלו שהיו ראויים לכך. ואם כן, אינו מובן כלל: איך יתכן שלאחרי זה אירע חטא המרגלים, שבגלל זה הוצרכו בני ישראל להישאר במדבר?!

ב. ויובן על פי המדובר לעיל:

... אם במשך כל זמן שליחותם היו המרגלים נשארים צמודים לנקודת שליחותם, אזי היו נשארים עם האמת,

– ובפרט שעניינו של משה רבינו הוא עניין האמת¹⁴, לפי שעניינו הוא עניין החכמה, וחכמה עניינה ביטול, "ונחנו מה" ¹⁵ (שלכן הייתה שכינה מדברת מתוך גרונו¹⁶), ועד שקשור עם החכמה דלמעלה שעניינה אמת, כמבואר בתניא¹⁷ בהגהה ש"אין סוף ברוך הוא הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה" –

אלא שהמרגלים שינו משליחותם והתחילו לחפש מה שהם רצו למצוא ובגלל זה אירע העניין הבלתי רצוי.

ולכן, יהושע [שעליו התפלל משה" י-ה יושיעך מעצת המרגלים"¹⁸] וכלב [ש"נשתטח על קברי אבות שלא יהי ניסת לחבריו להיות בעצתם"¹⁹], שנשארו צמודים לנקודת שליחותם ולא חיפשו מה שהם רוצים – אכן אמרו: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"²⁰.

ומזה מובן, שאין זה חיסרון בשליחות של משה, אלא אדרבה: החיסרון היה בכך שנטו וסרו מהשליחות של משה, ועירבו את ענייניהם האישיים, ולכן נכשלו כו'²¹.

ג. ליתר ביאור²²:

המרגלים לא אמרו דבר שאינו אמת, והראיה שאף אחד לא הפריך את דבריהם, כיוון שהאמת הייתה כדבריהם – "שעז העם היושב בארץ... וגם ילידי הענק ראינו שם"²³, "עמלק יושב בארץ הנגב וגו'"²⁴, ועד שבספר דברים²⁵ חוזר משה רבינו בעצמו ומפרט את טענות המרגלים, שמזה מובן שדבריהם היו אמת. אלא הטעות של המרגלים הייתה בכך ששינו מהשליחות ששלח אותם משה רבינו: משה רבינו לא שלח אותם כדי לברר אם יש בכוחם של בני ישראל לנצח את יושבי הארץ ולכבוש את הארץ; מטרת השליחות הייתה – "וראיתם את הארץ מה היא... הטובה היא (במעיינות ותהומות טובים ובריאים) אם רעה... השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין"²⁶ (לאחרי ש"באו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו... ומשה נמלך בשכינה, אמר, אני אמרתי להם שהיא טובה... חייהם שאני נותן להם מקום לטעות"²⁷).

וגם מה שנאמר בנוגע ל"העם", "החזק הוא הרפה המעט אם רב" – אין זה כדי לידע אם יוכלו לנצח אותם במלחמה, אלא כדי לידע את טיב הארץ, כיון ש"יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אוכלסין ויש ממעטת אוכלסין"; וכן בנוגע ל"הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" – ש"סימן מסר להם, אם בפרזים יושבים, חזקים הם שסומכים על גבורתם, ואם בערים בצורת הם יושבין, חלשים הם"²⁸, ובזה יהיה סימן על הארץ, אם היא מגדלת גיבורים או מגדלת חלשים.

[דרך אגב – רואים כאן עניין נוסף: לאחרונה נתעורר רעש אודות תגלית מדעית חדשה (שנקראת בלשון יוון: "יוקאָלאָדזשי"²⁹), בחשבם שזוהי המצאה שלהם – שענייני הגוף קשורים ומשפעים מהארץ שבה נמצאים, ומי המעיינות שמהם שותים כו'. ובכן, עניין זה נתפרש כבר בפירוש רש"י בפרשתנו: "יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים", היינו, שעניין הגבורה או החלישות של בני האדם תלוי בטיב הארץ שבה נמצאים, ובמי המעיינות ותהומות שבה כו'].

אבל המרגלים שינו משליחותו של משה, וחיפשו לראות אם בני ישראל יוכלו לכבוש את הארץ, ומסקנתם הייתה: "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות וגו'" – אף על פי שלא שאלו אותם על זה, ועל אחת כמה וכמה שלא שאלו אותם מה קורה בדרך לארץ ישראל, ש"עמלק יושב בארץ הנגב וגו' ועל יד הירדן", "ולא תוכלו לעבור"³⁰.

ולהעיר, שבדברי המרגלים גופא מודגש השינוי משליחותו של משה – שהרי "סימן מסר להם (משה), אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכים על גבורתם ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם", ואילו הם אמרו ש"עז העם היושב בארץ והערים בצורות".

ונקודת העניין – שכיוון שנטו וסרו מהנקודה שבשבילה נשלחו על ידי משה, והתחילו לחפש מה שהם רוצים, הרי זה מנע ולא הניח שיוכלו לראות את האמת. אבל אם באמת כל משך זמן השליחות לא היו נוטים מנקודת השליחות אזי היו רואים את האמת, ולא היה נפקא מינה אצלם איך נראה היה המצב בנוגע לכיבוש הארץ, אם וכלו לכובשה או לא – כיוון ששליחותם היא רק לראות אם טובה הארץ, ולאחרי כן הנה בעזר ה' יכבשו את הארץ.

ד. וזוהי גם ההוראה בעבודה:

התורה אינה מפחדת מקושיות, חקירות ודרישות כו' (כפי שאחרים חושבים) ואדרבה – שהרי שכל הוא עניין שנברא על יד הקדוש ברוך הוא, ועל התורה נאמר³¹ ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"; אלא שעניין זה צריך להיות באופן שהולכים בדרכה של תורת אמת, ולא לנטות מהאמת, ולחפש מה שרוצים למצוא... ובוודאי להיזהר מעניין של שוחד – "כי השוחד יעוור"³², ועד שלא זו בלבד שאינו רואה את האמת, אלא נעשה מזיק כו'.

וכמבואר בספרי מוסר, שאין דבר נעלה יותר משכל, ואין דבר נמוך יותר משכל: אם האדם מנצל את השכל כדבעי – אזי מתעלה למעלה מכל העניינים כו', ואם אינו מנצל את השכל כדבעי – אזי נעשה למטה מכל העניינים, למטה אפילו מבעלי חיים כו', וכמו שכתוב³³ "חכמים המה להרע", היינו, שהרע שיכול לעשות בעל שכל הוא גרוע יותר מהרע שיכול לעשות מי שאינו בעל שכל.

וכפי שאירע אצל המרגלים, שעל ידי זה שלא ניצלו את שכלם כדבעי, הזיקו לבני ישראל – שבמקום להיכנס ל"ארץ טובה ורחבה"³⁴ נשארו ב"מדבר גו' נחש שרף ועקרב גו'"³⁵, היפך מיישוב הארץ; אלא צריכים לילך בשליחותו של משה רבינו, ולהישאר צמודים במשך כל הזמן לנקודת האמת.

וזוהי ההוראה – שכאשר צריכים לפעול עניין מסויים אין להתחשב עם ישות ומציאות עצמו, אהבת עצמו, או להתיירא שמא תתמעט דמות עצמו, ותגדל דמות חבירו שחולק עליו, אלא להיצמד אל האמת כפי שהיא, ללא עניינים של שוחד, ואפילו לא מתוך טענה של קדושה – שלכן על פי דין אסור לחלוק כבוד לדל ולזכותו בדין³⁶, אף על פי שעל פי תורה צריך ליתן לדל יותר מאשר לעשיר, כי כשצריך לברר את האמת אסור שיהיה עניין של שוחד.

וכאשר ניגשים לעניין ללא פניות, אזי השקלא וטריא שבשכל היא באופן שנמשכת גם במדות שבלב, והיינו שמיצר הגרון אינו מפסיק, אלא נעשה המקום שעל ידו נמשך השכל למדות שבלב, ועד למעשה בפועל.

ה. ...ועל ידי זה שממלאים את השליחות באופן שקשורים עם נקודת העניין שצריך לפעול העניין שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים³⁷, אזי נעשית הכניסה לארץ – "והביא אותנו אל הארץ הזאת"³⁸, "ארץ אשר גו' עיני ה' אלוקיך בה וגו'"³⁹, ואז נכנס הקדוש ברוך הוא בירושלים של מעלה, ועוד לפני זה נכנס בירושלים של מטה⁴⁰, בביאת משיח צדקנו – גואל אחרון הוא גואל ראשון⁴¹, משה רבינו – יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

(משיחת שבת פרשת שלח, מברכים החודש תמוז, ה'תש"ל.

תורת מנחם חלק ס' עמ' 486 ואילך. הנחת השומעים בלתי מוגה)

___________________________________

1)    פירוש רש"י ריש פרשתנו.

2)    וירא ז, ז. וראה ליקוטי שיחות חלק כ עמ' 26 הערה 15.

3)    פירוש רש"י דברים א, ב.

4)    ראה שמות רבה פ"א, ל.

5)    שמות ב, יא.

6)    פירוש רש"י על הפסוק.

7)    איוב לב, ז.

8)    ראה אור התורה וירא עמ' קלג. ועוד.

9)    משפטים כד, ז.

10)  שבת פח, ב.

11)  תשא לב, לד.

12)  פרשתנו יג, כ.

13)  בהעלותך יא, כא.

14)  ראה שמות רבה פ"ה, י.

15)  בשלח טז, ז – ח.

16)  נסמן בליקוטי שיחות חלק ד עמוד 1087.

17)  פרק ל"ה .

18)  פירוש רש"י פרשתנו יג, טז.

19)  פירוש רש"י שם כב.

20)  פרשתנו יג, ל.

21)  חסר קצת (המו"ל).

22)  בהבא לקמן – ראה גם שיחת שבת פרשת שלח, מברכים החודש תמוז תשכ"א סעיף ט (תורת מנחם חלק לא עמ' 75).

23)  שם, כח.

24)  שם, כט.

25)  א, כח.

26)  שם, יח – כ (ובפירוש רש"י).

27)  פירוש רש"י ריש פרשתנו.

28)  שם, יח – כ (ובפירוש רש"י).

29)  = אקולוגיה.

30)  שם כט, ובפירוש רש"י.

31)  ואתחנן ד, ו.

32)  שופטים טז, יט.

33)  ירמיה ד, כב.

34)  שמות ג, ח.

35)  עקב ח, טו.

36)  משפטים כג, ג (ובפירוש רש"י).

37)  ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. בראשית רבה סוף פ"ג. במדבר רבה פי"ג, ו. תניא ריש פרק לו. ובכ"מ.

38)  פרשתנו יד, ח.

39)  עקב יא, יב.

40)  ראה תענית ה, סוף ע"א.

41)  ראה שמות רבה פ"ב, ד – ו. דברים רבה סוף פ"ט. זוהר חלק א רנג, א. שעה"פ ויחי מט, יו"ד. תורה אור משפטים עה, ב. 

סיכום:

על הפסוק "שלח לך" מפרש רש"י: "לדעתך, אני איני מצווה לך".

וצריך להבין: משה רבינו בוודאי הכיר היטב את בני ישראל וידע להעריך את מדרגתם ויכולותיהם, ובוודאי בחר לשליחות זו את האנשים הראויים והמתאימים. כיצד קרה שמשליחות זו נשתלשל דבר בלתי רצוי בתכלית?

והמענה: הסיבה לכך שהשליחות נכשלה, היא שהמרגלים עזבו את שליחותו של משה ונטלו לעצמם שליחות חדשה.

משה שלחם בכדי לבדוק אם טובה הארץ או רעה, אם מגדלת אנשים בריאים וחזקים או שמא מגדלת חלשים. אבל המרגלים נטלו לעצמם שליחות אחרת – לברר האם יש ביכולת בני ישראל לכבוש את הארץ. נמצא, שמשה אכן שלח אנשים מתאימים לביצוע השליחות, אלא שהם טעו וביצעו שליחות אחרת, ולפיכך נכשלו.

[עניין זה – שהמרגלים שינו משליחותו של משה – נרמז בדבריהם: משה מסר להם סימן: "אם בפרזים יושבים, חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם", ואילו המרגלים אמרו: "עז העם היושב בארץ והערים בצורות"].

וההוראה:

כאשר רוצים לחקור ולדרוש בתורה, יש לוודא שהדבר נעשה לפי כללי התורה – תורת אמת, שכאשר הולכים לפי הוראותיה אזי מגיעים לחקר האמת. מה שאין כן כאשר החקירה והדרישה אינן לפי חוקי וכללי האמת, לא מוצאים את האמת אלא את מה שרוצים למצוא... כמו כן, כאשר צריך לפעול עניין מסוים, יש לפעול לפי דרישות התורה בעניין ולא להתבלבל מפניות ועניינים אישיים.