נושאים נוספים
	פרשת פינחס | שערים ונתיבים
	סגולה לשינה רגועה
	פינחס מקדים רפואה לגלות
	גאולת נשיא הדור – זמן מסוגל ומוכשר לקירוב וזירוז הגאולה
	חשיבות לימוד וידיעת הלכות הצריכות?
	עדות מיוחדת או 'חצי' עדות
	עת לדעת
	"אלא במקום תורה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

כתב הרמב"ם בריש פרק ה' מהלכות עדות¹:

 "אין חותכין דין . . על פי עד אחד, לא דיני ממונות ולא דיני נפשות, שנאמר² לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת, ומפי השמועה למדנו שֶׁקָם הוא לשבועה".

וממשיך:

"בשני מקומות האמינה תורה עֵד אחד, בסוטה שלא תשתה מי מרים, ובעגלה ערופה שלא תערף".

בגדר עדות עד אחד שקם לשבועה, והאמינתו התורה בסוטה ובעגלה ערופה – יש לפרש בשני אופנים³:

א) העדות דעד אחד היא סוג עדות בפני עצמה, באופן אחר מעדות דשני עדים – עדות דשני עדים היא בירור גמור, שלכן סומכים על עדותם בכל דבר (גם בדיני ממונות ודיני נפשות), מה-שאין-כן עדות עֵד אחד היא בירור חלש, ואין לסמוך ("לא יקום עֵד אחד").

אלא, שלעניין סוטה ועגלה ערופה אמרה תורה לסמוך גם על בירור חלש. ועל דרך זה לעניין חיוב שבועה, שבירור חלש שכזה אינו יכול לחייב ממון, כי אם שבועה בלבד.

ב) העדות דעֵד אחד יש לה אותו גדר עדות כמו בעדות של שני עדים, אלא, שהחיסרון הוא בכמות הדבר. כלומר, הבירור הוא באותו סוג כמו הבירור דשני עדים, אלא שאינו בתוקף כל כך, חסרון בכמות.

[דוגמא לדבר – חצי שיעור, שההלכה היא כדעת רבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה. וידועה ההסברה בזה⁴, שגם בחצי שיעור ישנה אותה האיכות שיש בשיעור שלם, והחיסרון אינו אלא בכמות].

ולכן, בדיני ממונות ודיני נפשות, בהם יש צורך בבירור מושלם בעל תוקף – לא די בעד אחד. אבל בנוגע לסוטה ועגלה ערופה, די בעדות כלשהי, ואף עדות של עֵד אחד, שכן עדות זו מועילה לצאת מהגדר ד"עד אין בה"⁵, "לא נודע מי הכהו"⁶.

ועל פי זה יש לפרש גם כן בנוגע לחיוב שבועה – שגם על-ידי עֵד אחד נעשית התחייבות של ממון (לא התחייבות שבועה), אלא, שחיוב זה אינו בתוקף כל כך (מכיוון שהבירור אינו בשלימות), ולכן, יכולים להיפטר ממנו על-ידי שבועה.

אמנם, כל זה הוא בנוגע ל"עדי בירור", אבל בנוגע ל"עדי קיום" – מסתבר לומר שעל-ידי עֵד אחד לא נעשה מאומה, כי, גם אם החיסרון אינו אלא בכמות השיעור נפעל דבר, שהרי בכדי לקיים ולפעול את הדבר יש צורך בשיעור שלם. – משל למה הדבר דומה, למשא כבד שצריכים שני אנשים להרימו, ואילו אחד לבדו אינו יכול להזיזו ממקומו.

ויש להאריך בכל זה, כולל – ביאור העניין בעבוד האדם, "לתקן הדעות וליישר כל המעשים"⁷, ו"תן לחכם ויחכם עוד"⁸.

(על פי שיחת שבת פרשת שמות, מברכים החודש שבט תשמ"ז. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 309 ואילך)

_________________

1)    הערת המערכת: השיעור של יום שבת קודש (י"ז תמוז תשע"ט).

2)    שופטים יט, טו.

3)    ראה גם צפנת פענח כללי התורה והמצווה ערך עד אחד (סכ"ח).

4)    צפנת פענח שם ערך שעור מצטרף ושעור עצמיי (סקמ"ב).

5)    נשא ה, יג.

6)    שופטים כא, א.

7)    רמב"ם הלכות תמורה בסופן.

8)    משלי ט, ט.