בתחושה קשה ארז רבי אלחנן וסרמן את מזוודתו ויצא למסע לאמריקה. כמה היה מוותר על התענוג המפוקפק הזה. האווירה ביבשת החדשה הייתה רחוקה מעולמו של ראש הישיבה הדגול. הוא סלד מרדיפת הממון ומהחומרנות שהפכו לסמלהּ של המדינה.
ואולם מצבה הכלכלי של הישיבה בברנוביץ' שבליטא מחמיר מיום ליום. עול החזקת הישיבה אילץ אותו לסגור בכאב את הגמרא, לכתת את רגליו בין בתי נדיבים, ולנסות לקושש פרוטה לפרוטה. אלא שידם של יהודי אירופה אינה מצליחה לספק את המשאבים הרבים הדרושים לישיבה. הגירעונות גדלים, החובות תופחים והמצוקה גוברת. הפתרון היחיד, אומרים כולם, הוא לנסוע לאמריקה.
יהודי אמריקה קיבלו את פני הגאון הנודע בהערצה. רבנים מכובדים התלוו אליו במלאכת איסוף הכספים.
אך בסופו של דבר הסכום שהצטבר באמתחתו היה זעום. אנשי העסקים היהודים הגיבו על בקשותיו בקרירות ותרמו סכומים קטנים. ליבו של רבי אלחנן נחמץ. מסע גיוס הכספים עמד לנחול כישלון חרוץ.
יום אחד אמרו לרבי אלחנן כי ברובע ברונקס שבניו-יורק מתגורר עשיר גדול, פיליפ גולדסטיין שמו, המחזיק בבעלותו מפעל משגשג לייצור מעילים וחליפות. "אם רק תצליח לפתוח את ליבו ואת כיסו, יוכל לתרום ביד רחבה!", המתיקו באוזניו.
אך לדברים נוסף סייג מטריד: "כגודל עושרו כן קמצנותו. ובכל-זאת כדאי לנסות. במיוחד שהאיש הוא יוצא עיירתכם, בירז'. אולי הזכרת עברו תעורר בו את מידת החסד".
רבי אלחנן טלפן אל משרדו של גולדסטיין. "הוא עסוק", דחתה אותו המזכירה בנימוס. רבי אלחנן לא הרפה: "אמרי לו שחבר ילדותו, אלחנן מבירז', מבקש לפוגשו", הפציר. פתאום שמע באפרכסת קול נמרץ: "אלחנן מבירז' נמצא פה? אתה חייב לבוא לראות את המתפרות הענקיות שלי!".
זמן מה המתין רבי אלחנן במבואת הכניסה המפוארת של מר גולדסטיין, עד שנפתחה הדלת ודמות גדולה, בעלת פנים בשרניות וחיוך רחב, קרבה לעברו בשמחה. "חברי הטוב! מה מעשיך היום?", אמר האיש. בטרם הספיק רבי אלחנן לפצות פה, הוסיף המארח בלהיטות: "אראה לך את ההצלחה שלי". הוא צלצל בפעמון מוזהב, ולחדר הוכנסה תקרובת עשירה, בכלים יוקרתיים. "הכול כשר", החווה בחיוך.
בתוך רגעים שקעו השניים בשיחה נוסטלגית, רוויה זיכרונות וחוויות משותפות מימים עברו. ואז התנער המארח: "לא סיפרת לי על מעשיך!". רבי אלחנן השיב: "הקמתי ישיבה גדולה בעיר ברנוביץ', ובה תלמידים רבים. באתי לבקרך ולדרוש בשלומך. ובהזדמנות זו שאני כאן, יש במעילי כפתור רופף. ודאי תוכל לבקש מאחד מעובדיך לתפור אותו כראוי"...
"מה השאלה!", פרץ העשיר בצחוק. "זו תהיה הזדמנות בעבורך לבקר באולמי הייצור המשוכללים שלי, שכמותם לא ראית באירופה". הוא ליווה את רבי אלחנן לרכב שרד יוקרתי, והשניים יצאו לעבר בית החרושת.
רעש אדיר של מכונות קידם את פניהם. מאות פועלים רכנו על אריגים ועל מכונות תפירה. בעל הבית רמז למנהל העבודה, וזה מיהר להרכין את אוזנו אל פיו. "החלף לרב את כל הכפתורים במעילו בכפתורים חדשים!", ציווה. האיש הנהן. כעבור עשר דקות היה מעילו של רבי אלחנן מעוטר בכפתורים חדשים ונוצצים ומגוהץ כראוי.
הם שבו למשרד, ורבי אלחנן הושיט את ידו לפרידה. "זה כל מה שאתה צריך?", חייך המארח ברוחב לב. "בהחלט!", השיב רבי אלחנן, "באתי במיוחד מברנוביץ' כדי שתתפור לי כפתור, ואתה ברוב טובך הענקת לי ערכת כפתורים חדשים, ואף גיהצת את מעילי!". העשיר הניח את ידו על חזהו בהצטנעות. "היֵה שלום!", בירך את רבי אלחנן.
למחרת בבוקר הוזעק רבי אלחנן לעמדת הקבלה של מלונו. "יש כאן שיחת טלפון בהולה בעבורך", נאמר לו. "אלחנן!", זה היה קולו של מר גולדסטיין, "בוא בבקשה למשרדי בשעה אחת-עשרה".
שוב פסע רבי אלחנן על השטיחים המהודרים בכניסה ללשכתו של רעהו העשיר. "שב נא בכיסאי", קידמו מר גולדסטיין במחווה לא-צפויה. הזחיחות שקרנה ממנו אמש נעלמה. "אחרי שעזבת", פתח ואמר, "קלטתי שלא ייתכן שבאת לכאן בשביל לתפור כפתור. אני סוחר ממולח... בבקשה, אמור לי את הסיבה האמיתית לבואך".
רבי אלחנן נעץ מבט בחברו לשעבר ואמר: "אכן, צודק אתה שאין זה הגיוני לבוא מאירופה עד אמריקה בשביל לתפור כפתור. ואתה, נשמתך עברה מרחק גדול פי כמה מהעולמות העליונים ועד העולם הזה התחתון – וכי היא עשתה את כל הדרך הזאת רק בשביל לתפור כפתורים באמריקה?!".
העשיר קפא על מקומו. המסר החד נקב את ליבו. פתאום נראו דמעות מתגלגלות על לחייו הדשנות. הוא הליט את פניו בידיו ומירר בבכי: "כן, מרחק גדול עשיתי, בשביל לתפור כפתורים!".
המפגש הזה חולל שינוי מהותי בתעשיין העשיר. הוא נטש את חיי הרהבתנות, חזר לחיי תורה ומצוות, ונעשה אחד מגדולי תומכי ישיבת 'אוהל תורה' של רבי אלחנן וסרמן.
(על-פי 'שארית ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
