נושאים נוספים
	פרשת מטות | צבא חדור באהבת ישראל
	התעסקות בחינוך – צינור של שפע
	להפיץ המעיינות או לנהוג בפרישות
	טעימה והתחלה של הגאולה
	"עבודה תמה" של תלמידי 'תומכי תמימים' בדור השביעי
	מעלת מצוות תפילין
	פרשת מטות
	ויהי מורא שמים עליכם
	עת לדעת
	תשמ"ה
	הלכות ומנהגי חב"ד

כ"ד תמוז

תרי"ג

יום הולדת סבו של הרבי, הרה"ג הרה"ח ר' ברוך שניאור שניאורסון, בנו של הרה"ג הרה"ח לוי יצחק, בן הרב"ש (רבי ברוך שלום) בנו בכורו של הרבי הצמח צדק.

הרה"ג הרה"ח ר' ברוך שניאור היה גאון גדול ובעל זיכרון נפלא, וידע בעל פה את כל הש"ס. היה חסיד של כ"ק אדמו"ר המהר"ש נ"ע, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

בספר 'רשימות הרב"ש' (קה"ת, תשס"א), מופיע תיאור שיחתו עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בליל ש"ק פ' ויגש, ט' טבת ה'תרע"ה:

"אמרתי לו, שבקיץ תרכ"ו כ"ד תמוז נעשיתי בר-מצוה.

"והי' בזה הרבה דברים פרטיים, גם שמעתי ממנו חסידות.

"ואמרתי לו, שזוכר אני היטב את בית אדמו"ר נ"ע, היינו קודם השריפה רח"ל שהי' בליובאוויטש בקיץ תרכ"ח ה' אב.

"ואמרתי לו, שפעם אחת נכנסתי בהיכל קדשו, בעת שהלך לומר חסידות, והמשרתים רח"ב (ר' חיים דובער) ורא"ל (ר' אלי' ליב) אחזו אותו תחת הזרועות. ואיך שהלך בבגד משי לבן עם האבנט לבן של משי, והכובע מלמעלה הי' במשי לבן".

(ימי חב"ד ע' 155)

כ"ו תמוז   

תקי"ט

יום ניצחון מורנו רבי ישראל הבעל-שם-טוב, על ה'פראנקיסטים' – אנשיו של משיח השקר יעקב פרנק שר"י – בעיר לבוב.

במכתבי הגניזה החרסונית (שנדפסו ב'התמים') מובאים כמה מכתבים המספרים על יום חג שהכריזו הבעל-שם-טוב ותלמידיו לרגל ניצחונם על כת ה'פראנקיסטים'.

הרבי מתייחס במכתב מדוע החג הזה אינו ידוע, ומדוע אין חוגגים אותו:

"במענה למכתבו... בו שואל במה שמצא נדפס בספר גנזי נסתרות... אשר קיימו עליהם לעשות מדי שנה בשנה וכו' ביום כ"ו תמוז, ושואל להטעם שאין חוגגים יום זה, ואפילו רישום יו"ט אינו ניכר.

"והנה לא שמעתי ביאור על זה, אבל מה שנראה לי הוא, שמצינו בכגון דא בקביעות יו"ט שמתברר לאחרי זמן אופן הקבלה והקביעות בזה, וזכר ורמז לדבר מלשון חז"ל, בענין נס חנוכה, לשנה אחרת קבעום (שבת כ"א:). וכיון שקבלה האמורה היתה בשנת תקי"ט, זאת אומרת שעוד קודם קיום האמור בפעם הראשונה, היתה הסתלקות הילולא של הבעש"ט ונתפרדה החבילה, וידוע מצב הרוחות אז בין תלמידיו וכו', שנראה מלכתחילה לא חלה הקבלה".

(אג"ק כ"ק אדמו"ר חי"ט ע' פא. ימי חב"ד ע' 216.)

כ"ז תמוז  

תרנ"ג

יום פטירתו של הרה"ח ר' יהודה לייב סלונים, בן הרבנית מנוחה רחל, בת כ"ק אדמו"ר האמצעי, ומנוחתו כבוד בעיר טבריה.

היה תלמיד חכם אציל הרוח, כלול בהדרו, אהוב למעלה ונחמד למטה, חסיד נלהב ונפשו פתוחה וערה לכל דבר טוב; עיניו העמוקות הפיקו חכמה ותבונה, והיה גם בעל-תפלה בחסד עליון.

בהיותו בן שמונה עשרה נסע לקראת הימים הנוראים לליובאוויטש לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק. היות וניחן בקול ערב, ביקש אדמו"ר הצמח צדק שיהיה "שליח ציבור" בתפילת מוסף של ראש השנה. ר' יהודה לייב היסס ונרתע; לא היה בו העוז להיות החזן אצל הרבי ביום הדין. אבל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק הושיט לו את ה'קיטל' ואמר לו: "דו וועסט זיין אונזער חזן" (אתה תהיה החזן שלנו). ר' יהודה לייב ניגש לעמוד והתפלל בנעימות רבה שהפליאה את כל השומעים, ומאז בכל פעם ששהה בראש השנה בליובאוויטש שימש כשליח-ציבור.

נתמנה על-ידי רבותינו נשיאינו לאחד המנהלים של "כולל חב"ד", ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו.

לפני פטירתו ביקש מחסידי חב"ד שבטבריה שיכנסו אליו, היות והוא מרגיש שאלו רגעיו האחרונים. כשנכנסו לחדרו ביקשם לנגן ניגון דביקות חסידי, ותוך כדי נגינת הניגון החזיר את נשמתו לבוראה.

על פי בקשתו טבלו את גופו, לאחר ה'טהרה', בים כנרת.

(ספר הצאצאים ע' 161. ימי חב"ד ע' 217)

א' מנחם-אב

תש"נ

כ"ק אדמו"ר נסע לאוהל לציון חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ – זו הפעם הראשונה בה נסע הרבי לאוהל בראש חודש. הפעם השנייה הייתה בא' דר"ח אלול של אותה שנה.