בתחילת הבריאה נברא גם הרע, אלא שתפקידו המקורי היה לשמש קליפה לפרי – כמגן על הפרי שבתוכו. בעקבות חטא עץ הדעת התערבבו התחומים שבין הטוב לרע, ובעצם התערבבו הקליפה והפרי. מאז עלינו לעסוק בסילוק ה'קליפות' שמסיטות אותנו מתפקידנו האמיתי. כאשר עבודה זו תסתיים, תבוא הגאולה, ואז יחזרו ה'קליפות' לייעודן המקורי.
כוחות הרע מכונים 'סטרא אחרא' או 'קליפה'. 'סטרא אחרא' פירושה המילולי הוא – הצד האחר, והכוונה היא לצד שעומד נגד הקדושה. 'קליפה' היא ממשמעות פסולת, ואף זה ביטוי לכוחות הרע, שאינם אלא פסולת מהקדושה.
לאפשר בחירה
תורת החסידות מסבירה שלכל דבר בעולם יש מקורות יניקה רוחניים, שמהם הוא שואב את קיומו וחיוּתו. כשם שמקורות היניקה של הקדושה מזינים ומחיים את כל הדברים הטובים והחיוביים שבעולם, כך יש מקורות יניקה ב'סטרא אחרא', שמהם נובעת החיוּת של כל הדברים השליליים והרעים. כשיהודי לומד תורה או מקיים מצווה, הוא מקבל חיוּת רוחנית-נפשית מעולמות הקדושה. לעומת זה, כשהוא עושה דבר שלילי או מדבר וחושב על דברים רעים – חיוּתו הרוחנית באה ברגע זה מהיכלות ה'קליפות'.
אין פירוש הדבר שיש, חלילה, שתי רשויות עצמאיות ובעלות כוח – הקדושה וה'קליפה'. מחשבה כזאת היא כפירה באחדותו יתברך, החובקת את כל המציאות. החיוּת הנובעת מה'קליפה' אינה שלה, ומקורה אף הוא בקדושה. אלא שהקב"ה ברא את העולם במתכונת שחיוּת אלוקית מצומצמת מתלבשת בתוך ה'קליפות' ומעניקה להן כוחות להחיוֹת את כל ענייני הרע שבעולם. זאת, כדי שתתאפשר בחירה חופשית בין הטוב לבין הרע.
תורת החסידות מסבירה, שהחיוּת שנקצבה מלכתחילה ל'קליפה' היא מזערית ומצומצמת ביותר. לוּ הייתה נשארת עם החיוּת הזאת בלבד, היה העולם שלנו נראה אחרת לגמרי. הצרה היא שה'קליפה' מקבלת תוספות חיוּת, שלא נקצבו לה, בעקבות מעשי האדם.
אשליית הקיום העצמאי
בקוהלת (ג,יא) נאמר: "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם". החסידות מפרשת שהקב"ה הפקיד את העולם כולו, כביכול, ברשותו של האדם. כשהאדם עושה טוב ועוסק בענייני קדושה – הוא גורם לנביעה יתרה של חיוּת אלוקית. לעומת זה, כשהוא עושה דברים רעים ומשקיע את כוחותיו בדברים שהם הפך הקדושה – הוא מוסיף כוחות ב'קליפות' וב'סטרא אחרא'.
זו גם המשמעות הפנימית של המאמר "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה" – המצווה מוסיפה כוח בקדושה, וכשזו מתחזקת, היא תובעת ומסייעת לקיים עוד מצווה; וכשאדם עושה עבירה ומחזק את כוחות הרע, יש לרע כוחות נוספים לגרור אותו לעוד עבירה.
עם זה, נקודת התורפה המרכזית של ה'קליפה' טמונה בהעדר הקיום העצמאי שלה, ובכורח שלה לינוק את כוחה מן הקדושה. מכאן שתחושת קיומה של ה'קליפה' אינה אלא אחיזת עיניים ואשליה. היא בבחינת חושך, שאין לו מציאות משלו ושהוא נמוג מאליו מול האור. כל ההפרעות והמכשולים שה'קליפה' מציבה בדרכו של היהודי, אין להם קיום ממשי. ברגע שהוא עומד בתוקף על רצונו לעבוד את ה' – הם נמוגים מאליהם. צריך לזכור זאת ולעמוד נגד הניסיונות בתוקף המתאים, ואז רואים שבעצם לא הייתה ל'קליפה' שום מציאות אמיתית, כפי שיתגלה בזמן הגאולה שיצר הרע יֵראה כחוט השערה בלבד. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
