נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת לך לך | הירידה מביאה להתעלות
	המענה נמצא בקריאת שמע
	'לך לך' אל הגאולה
	ירושת ארץ עשר אומות
	'הפרדס' בשירות ליובאוויטש
	פרשת לך-לך
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

הגאון רבי שמחה עלברג, בעל 'שלמי שמחה' זכה להיות צינור לגבורה, שלא אחת מעביר את עמדותיו של הרבי בנושאים השונים שעמדו על הפרק, פעמים בגלוי ולעיתים בצנעה * ביטאון אגודת הרבנים דארצות-הברית וקנדה – 'הפרדס' – זכה לשמש 'שופר' ל'מלחמות ה'' של הרבי, והרב עלברג עצמו נטל חלק פעיל בענייני המאבק של שלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

על ה'לקוטי שיחות'

נפתח בקטעים מתוך מאמרו של הרב שמואל זלמנוב (ז"ל) שפורסם ב'הפרדס' בחודש תמוז תשכ"ד (קטעים אחדים פורסמו כבר בעבר במדור זה) ['הפרדס' שנה לח חוברת יו"ד עמ' 29]:

"כל סיפור פשוט שהרביים נשיאי חב"ד הקודמים השמיעו, מכיל בתוכו הוראה לדורות. אין לך שיחה שנאמרה סתם במקרה, שיחה בעלמא; הכל בכוונה, לשם הוראה, אף ליחיד שיידע לחיות עפ"י התורה הזאת בכל עידן ובכל אתר".

* * *
"חשיבות מיוחדת ב'ליקוטי-שיחות' של הרבי מליובאוויטש שליט"א תופש הנושא, בו המדובר על חובתן ותפקידן של נשי ובנות ישראל לעמוד על משמר הקדושה והטהרה של כל בית מישראל, בבחינת כבודה בת מלך פנימה, ובעיקר על זכותן הנשגב לעמוד על משמר החינוך של ילדי-ישראל, שיהי' עפ"י התורה והמסורה".

"מבוססות על שפעת מאמרי חכז"ל ומואחזת בדרך החסידות מופיעות שיחות אלו בהדגשת חובה ותפקידה של האשה היהודית בהחזקת התורה ובחינוך הדור הצעיר בדור שלנו, דוד עיקבתא דמשיחא. ולא רק שמחובתה לראות שביתה יהי' בית קדושה ובית ועד לחכמים ויראי שמים, אלא שמחובתה לעזור להפצת התורה והיהדות בחוגים יותר רחבים".

* * *

"חוט הזהב ההולך ומתרקם ומשתזר ביריעות-השיחות של הרבי מליובאוויטש שליט"א, הוא: צו השעה בימינו בעקבתא דמשיחא להשפיע ולהגיש אהבת-ישראל במדה הגדושה ביותר, לכל בן ובת מישראל,מבלי התחשב עם מצבם הפרטי העכשוי שלהם בקיום היהדות. מאמץ כל המאמצים צריך להיות הלהבת והתעוררות ניצוץ-היהדות השקוע והנרדם בפנימיותם, ולהעלות את יקוד-האש של נקודת-היהדות שבהם, שתהא עולה מאליה, והכל בדרכי נועם. סבלנות ואהבה, וסוף הכבוד לבא. התועים יתחזקו ויתקרבו ליהדות אמיתית של לימוד התורה ושמירת המצוות.

"הרבי מליובאוויטש מוכיח בראיות עצומות שזוהי חובת-השעה, ושאין לנו להסתפק בדרכים רגילות ושגורות [=ושגרתיות] עד הנה. עלינו לעבד כעת ביתר שאת וביתר עז, בכחות על-טבעיים הן בנוגע אלינו הקרובים לתורה. והן ובעיקר בנוגע וביחס לרחוקים שנתרחקו, ושמחובתנו לקרבם. לעת כזאת, ערב ימות המשיח, מחובתנו להיחרג [=לחרוג] מהמדידות והגבולים העד-עכשווים. כל בן ובת מישראל מחובתו להפציע מקרבו את כל הכחות הנעלמים ובמאמצים הנובעים ממעמקי-הנשמה להתגייס ולסיים את ההכנות האחרונות, ולהסיר את כל המניעות מלפני בוא גואל-הצדק מלכא-משיחא, בקרוב ממש".

* * *

"השיחות נדפסו באידיש כפי אמירתן מהרבי מליובאוויטש בעת הכינוסים החסידיים. הן נרשמו ממקשיבים (חוזרים) חרדים לכל מלה ואות שיצאה מפי הרבי, ומשתדלים בכל האפשרות למסרם דברים כהווייתן.

"ה'ליקוטי שיחות' הוא ספר לכל: ללומדים מופלגים, לחסידים יודעי חן בפנימיות התורה וגם לכל איש יהודי שנפשו אתו להתרענן ולטבול במאור החסידות ולמצא קורת-רוח אמיתית".

עצה ותבונה לניהול קהילת בריסל

בידיעה על הקהילה בבריסל, בלגיה, ורבה הרב ר' עזריאל חייקין ('הפרדס' שנה מ"ד חוברת ז' [ניסן תש"ל] עמ' 37) נאמר בין השאר:

"הרב חייקין הוא חסיד ליובאוויטשאי, והוא נמצא בקשר מתמיד עם הרבי. מדי פעם בפעם הוא טס לברוקלין בכדי לקחת עצה ותבונה מהרבי להמשך פעולותיו. וכחייל נאמן על משמרתו, עומד הוא הרב חייקין הכן לכל צוו הניתן מטעם האדמו"ר מליובאוויטש".

בחודש כסלו תשכ"ח פרסם 'הפרדס' (שנה מב חוברת ג' סימן יג מעמ' 7 ואילך) את "משיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש בענין מבצע תפילין שבת בראשית תשכ"ח".

בהערה לשיחה מ"אחד השומעים" בשולי העמוד נכתב כדלהלן:

"*) לא כל כך קל ופשוט הוא הענין למסור, אפילו בצורה המצומצמת ביותר, את שיחתו הארוכה של האדמו"ר מליובאוויטש, בשבת בראשית, תשכ"ח, שארכה כשש-שבע שעות. לו הואלתי למסור הכל הרי אז תקצר כל החוברת הזאת, ואפילו בקיצור נמרץ למסור את התמצית ג"כ קשה. הרעיונות, המחשבות, ההברקות ולפידי ההגות במתכונת חב"ד שהושמעו אז – בכדי לתפשן ולהכלילן צריך השומע להיות מאד קרוב לאוצר ולמעיין-החיים הלזה הנקרא חב"ד. אמנם ההסברה החריפה והצלולה שניתנה בשיחה מקילה על השומע לחפש משהו. ברם מי זה יהין לומר שירד אל גינת הבושם הזאת שכולה נטיעות של תורה, הלכה, קבלה וחסידות, חקירה ופילוסופי'[ה].

"אי לזאת החלטתי להצטמצם לענין אחד היינו 'מבצע התפילין', שהרבה מן גדולי אדמו"רים וגדולי ישראל שבא"י קראו ותבעו לעזור בכל היכולת במבצע זה. וכיוון שאחרים עוררו ספיקות לגבי יעילותה של מבצע זה מוצא אני לנחוץ למסור את תשובתו המקיפה של האדמו"ר מליובאוויטש בענין זה".

נגד הבריחה והנטישה

בעיית נטישה של שכונות יהודיות זכתה לעלות על סדר היום הודות לרבי, שהתריע על-כך רבות והגדיל לדבר על-כך בשיחת אחרון-של-פסח תשכ"ט (ונדפסה ב'הפרדס' אייר תשכ"ט).

ב'הפרדס' מחודש תשרי תש"ל עמודים 4-3 מקדיש הרב עלברג דברים לנושא בכותרת: "בעיה הלכתית ולא פוליטית".

אבל נחזור לפרסום השיחה בחודש אייר, שם ניתנה הבהרה כדלהלן:

"*) בעי' כאובה ומאד רצינית זו של צרת השכונה, היא אחת הבעיות היותר קשות, המטרידות ביחוד את אחב"י בשנים האחרונות ואשר טרם מצאו לה פתרון מתאים ומקובל. היציאה והנדידה משכונה אחת לחברתה עקב "השכנים החדשים הבלתי רצויים", מביאה לידי תוצאות שליליות והרסניות. יהודים תושבי המקום זה עשרות בשנים עוזבים בבהלה את דירותיהם ובתיהם, קן פרנסתם ומקום תפילתם, ללא כל חשבון רציני ומעמיק. כתוצאה ישירה מבריחה זו כל אחד גורם, ע"י עזיבתו, שהשכונה שנבנתה בדם וביזע ואיפה [ש]יהודים לעשרות אלפים מצאו את פרנסתם וביצרו את מעמדם, תיחרב לגמרי ותתרוקן כליל מתושביה היהודיים.

"ואמנם, עד עכשיו לא נשמע כמעט קול ענות-גבורה, קול מחאה נגד הבריחה המסוכנת הזאת אשר כבר חללים רבים, חללים רוחניים וחומריים, הפילה. והנה כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, העיר תמיד, ברוח קדשו, לכל דבר המתרחש בעולם היהודי, גם הפעם התעורר והוקיע בדברים חריפים את התופעה הזאת העלולה להביא אתה חורבן על שכונות שלימות יהודיות אשר אין ערוך לקיומן הרוחני. בהתאם להשקפתו בנידון שלא פעם הובעה, "בהזדמנויות שונות, יצא כ"ק האדמו"ר מליובאוויץ חוצץ בדברים חוצבים להבות אש וקולעים אל המטרה נגד תופעה שלילית זו. ובאחת השיחות שלו במוצאי יו"ט אחרון של פסח הסעיר את הנאספים, שמספרם הגיע לשלש אלפים איש, וקרא לעצור את 'המגפה' הזאת, ודרש במפגיע שכל אחד ואחד ישאר על מקומו ובל יתן חילם לגויים שיכבשו את השכונה שחותם יהודי עליה.

"שאלה זו – הגיד האדמו"ר מליובאוויטש – היא לא שאלה פוליטית-ציבורית, זוהי שאלה יסודית-הלכתית וגולל בבהירות רבה את כל צדדי ההלכה הכרוכים בענין מדאיב זה. – ולדעתו הגדולה שאלת הנדידה משכונה לשכונה היא שאלה, אם היא מותרת עפ"י ההלכה, כאשר יראה הקורא בפנים, בתשובה הנדפסת לפנינו.

"מוצאים אנו לחובה נעימה לפרסם את המאמר הזה, רב-ענין ורב-התוכן, המהווה רק קטע, שיחה אחת בין שיחות רבות שנאמרו במקהלות עם, בליל מוצאי אחרון של פסח.

"המערכת".

נגד הפגנות אנטי ברית-המועצות

בחודש אדר תשל"א מפרסם הרב עלבערג מאמר בנושא "ההפגנות נגד רוסיה" (עמ' 3-2) ורוח דברי הרבי ניכרים בהם (אף שאינו מזכירו מפורשות). – ראהדברי הרבי ב'תורת מנחם' כרך סג עמ' 134 ואילך. ועוד (נסמנו בתו"מ כרך סה עמ' 324 ערב הפגנה)

וזאת הברכה ל"שנת השבעים"

וזאת הברכה שפירסם 'הפרדס' כמודעה לרגל י"א ניסן תשל"ב – מלאת שבעים שנה לרבי – (פורסם שם אייר תשל"ב):

לרבם של אלפים ורבבות, מנהיג ישראל ותפארתו נזר ישראל וקדושו מפיץ תורה וחסידות, לוחם מלחמת ה' במסירת-נפש מופתית, עמוד הימיני ופטיש החזק של היהדות הנאמנה העולמית

כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ שליט"א

להגיעו לגיל שיבה עד מאה ועשרים שנה

שפעת ברכות ואיחולים

ויזכה להפיץ מעיינותיו לקרב את לבות ישראל לתורה וליראה

מערכת "הפרדס"

הדברים עדיין אקטואליים

ב'לקוטי שיחות' כרך לט עמ' 256 ואילך נדפסו "קטעים משיחות ל"ג בעומר ה'תש"ל בקשר לשאלת הגיור", שנדפס ב'הפרדס' חוברת א' שנה מה.

כהקדמה לשיחה מופיעים שם – ולא נעתקו בלקו"ש – דברי ההקדמה דלהלן:

"כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש השמיע בל"ג בעומר השנה את דבריו, כבכל שנה, בקבלת מצעד חגיגי של אלפי בני נוער יהודיים, שאורגן על ידי תנועת חב"ד בניו-יורק. בסיום שיחתו זו – בה הסביר את תוכן החג והאיר את תפקידם של ילדי ישראל על-פי פרשת השבוע – הקדיש דברים גם לשאלה האקטואלית של "מיהו יהודי" והגיור הרפורמי וכו'. באותו ערב התקיימה "התוועדות" ל"ג בעומר לציבור הרחב בבית מדרשו של הרבי שליט"א, וגם כאן, לאחרי שיחות בעניני תורה ומצוות כדרכו, חזר הרבי שליט"א לנושא הנ"ל.

להלן קטעים מתורגמים – תרגום חפשי – מדבריו בהזדמנויות האמורות בקשר לשאלה הנ"ל".

הגיליון שבו נדפסו הקטעים הוא מחודש תשרי תשל"א. כלומר, אחרי למעלה מארבעה חודשים. איזה טעם יש בהדפסתם זמן ארוך אחרי אמירתם? לשאלה זו העניקה מערכת 'הפרדס' את התשובה הבאה:

"*) הדברים שנאמרו ע"י כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, זה חדשים אחדים, מצאו בשעתם הד גדול בחוגים רבים, באמריקה כמו בא"י, וטרם אִבדו מחשיבותם הרבה. אדמו"ר מליובאוויטש עורר בשעתו את היהדות החרדית על הסכנה הכרוכה בפתרון מסולף של הבעיה והשקיע מאמצים רבים כדי לעורר את דעת הקהל.

"לדאבוננו, שאלת 'מי הוא יהודי' שטרם מצאה את פתרונה הנאות, הורדה מסדר יומה של היהדות הדתית. ואין ספק שאחרי תקופה של רגיעה תתעורר שוב השאלה הכאובה הזאת. ברור כי אותה תסבוכת סביב לבעית הגיור באה בגלל אי פתרון שאלת 'מי הוא יהודי' בכיוון הנכון והרצוי. – המערכת".

ליובאוויץ לא שקט ולא שותק

ביום שני של פסח תשל"א השתתפו המונים ("קהל של אלף איש") בשיעורו והרצאתו של הרב ר' שמחה עלבערג בנושא המפריש תרומת חמץ בפסח. המעמד התקיים בבניין החדש של אגודת ישראל בבורו-פארק. בדבריו האקטואליים התייחס הדובר הנכבד לניסיונות ממשלת ישראל לכפות על הרבנות הראשית עמדות בענייני הלכה.

ב'הפרדס' חוברת ח' שנה מה (אייר תשל"א) עמ' 28 בה נסקרו הדברים אנו קוראים את הציטוט הבא:

"הרב עלברג הדגיש גם-כן את העובדה שלפי שעה אדמו"ר מליובאוויטש הוא היחידי שעומד וצווח ואינו שותק לרגלי השערוריות הנ"ל".

באותה שנה חוברת א' שנה מה (תשרי תשל"א) עמ' 38:

"בהתייחסו לחוות-דעתו האיתנה והברורה של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א לגבי ענין זה [מחאתו של חבר-הכנסת הרב מנחם פרוש נגד ה"סדור" הרפורמי (ראה תורת מנחם כרך ס' עמ' 161 ואילך)], הוכיח הרב עלברג כמה נורא הוא מבחינה היסטורית פסק-הדין המשונה של חמשת שופטי בית המשפט העליון אשר טעמיהם וטיעוניהם זהים לנימוקים השפלים ביותר של שונאי ישראל בכל הדורות".

במאמר ארוך שהתפרסם ב'הפרדס' מרחשון תשל"א תחת הכותרת "קללת השתיקה" (לבעיית: מיהו יהודי) הוא מזכיר שאויבי הדת יודעים מלכתחילה שאף הסערה הקשה ביותר תסתיים בשתיקה. ולכן, "ראשית כל להפסיק ולהשתחרר מתורת השתיקה".

ובין הדברים שם:

"ליובאוויץ לא שקט ולא שותק, אף לרגע אחד אין האדמו"ר מליובאוויטש מסיח דעת מן ההווי. בעשרות שיחות ומאמרים הנאמרים בשבת וביו"ט והנשמעים ע"י [=בפני] רבבות יהודים, הוא מוכיח בשער על הגזרה האיומה של חוק מיהו יהודי".

דברים דומים כתב בחודש סיון תש"ל (בכותרת "כולם שותקים")

"בעולם האדמו"ריות נמצא אחד שאינו שקט ואינו נח ואינו נרגע: עומד הוא וזועק ומעורר ומצביע על הסכנה הנוראה. בכתב ובעל-פה הוא מרעיש על הסכנה האיומה הצפויה לעם ישראל, וזה הוא האדמו"ר מלובביץ שליט"א.

"והאומנם הכי נשאיר [=את] האדמו"ר מליובביץ בבדידותו זו? האמנם נמשיך להיות אדישים והכי לא נשמיע הקריאה הגדולה: עורו ישנים".

ידיעה ללא אישור או הכחשה מחצר ליובאוויטש

בחודש ניסן תשל"א מפרסם 'הפרדס' (שנה מה חוברת ז' עמ' 39) את הידיעה הבאה:

"האדמו"ר מליובאוויץ נמנע מלהיפגש עם ד"ר יוסף בורג

"כפי שנמסר בעתונות בא"י, האדמו"ר מליובאוויץ נמנע מלקבל לפגישה את שר הפנים הד"ר יוסף בורג. סירובו של האדמו"ר מליובאוויץ לקיים [=לקבל ל] שיחה אישית [=עם] את הד"ר בורג הוא ביטוי לרוגזו של הרבי על מפלגת מפד"ל בגלל עמדתה הפשרנית בבעיות גיור, לרבות בעיית גיור-ווינה.

"מחוגי ליובאוויץ לא אושרה וגם לא הוכחשה ידיעה זו".

ועוד כתב הרב עלבערג בהזדמנות:

"עלינו לדעת שיש שתי מהדורות של ליובאוויץ, האחת האירגונית המנגנונית, ליובאוויץ החולשת במשרדיה ומנהלי' כמעט בכל קצווי התבל ואשר מעיקר תפקידה הפצת-התורה בפינות הנידחות ביותר שבעולם, ליובאוויץ המייסדת פינות-יקרות של בתי חינוך וישיבות בארצות לא זרועות. וישנה ליובאוויץ שני' שנשמת-אפה היא החווייה החסידית המקורית. על ליובאוויץ חלוצית-תורנית אין כאן ברצוני לדבר. כבר מוסכם ומושכל אצל כל שמשמשת היא ליובאוויץ בתור חלוץ-התורה לייסד מבצרי-תורה ללא כל להקות מזכירים כמקובל אצל אחרים, וללא כל מגביות רעשניות הצורמות לפעמים את האזן. יכולה וראוייה ליובאוויץ לשמש סמל מופתי האיך בפעולה של לשם-שמים אפשר ליצר נשגבות לאין ערוך.

"אטפל במאמרי זה רק בליובאוויץ החסידית ואנסה להביע כמה רעיונות בנדון.

"א. – חסידות באמריקה לא יצר שום אדם מלבד ליובאוויץ. אחרים יש להם אוהדים, נאמנים וחובבים, אבל רובם ככולם אינם תוצרת אמריקה, ויש שהצליחו להביא אתם מעבר לים מעט מהחסידים והנם ממשיכים כאן השושילתא באותה הנוסחא השיגרתית שמלפנים. ליובאוויץ עיצבה וריתקה דמותה של חסיד אמריקאי מקורי. מבתים אמריקאיים מלידה מתגייסים אלה אלפי האברכים החסידים האמריקאים. כאן על אדמת אמריקה הצליחה ליובאוויץ לפתח נשמת-חיים חסידית לוהטת ונאצלת בלבות אלה הצעירים. לא מאבותיהם וזקניהם קיבלו אברכים אלה את דבר החסידות. גִּצֵי החסידות שנתלקחו ונתלהטו בלבותיהם יצאו ונתכוונו אליהם מהפטיש הליובאוויצאי, שהכה על הסדנא דארעא דאמריקה. ואם אצל אחרים במסיבות דומות [=ישנם] רק כמעט ישישים וקשישים מעטרים את שלחנותיהם של האדמורי"ם, הרי בי"ט כסליו האחרון שחזיתי, אלפים אחדים בגילים של מן שלש-עשרה ועד חמשים מילאו את הביהמ"ד הגדול של הרבי מליובאוויץ.

"ב. – אמונת צדיקים זוהי מדרגה גדולה ששרשה נעוץ עוד מימי קריעת ים-סוף, ועדותה של התורה עלינו: ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ואמונה בצדיקים הריהי יסוד היסודות של החסידות. באין אמונה ברבי, הרי ניטלת מהרבי היכולת של פועל-ישועות, ואף גם כשהוא מוכר בתור איש-אלקים. הבנה זו היא מקובלת ומושכלת אצל החסידים בכלל כאלפא-ביתא של התנועה הזאת, ברם אמונת-צדיקים כזו שאפשר לראות בליובאוויץ, אמונה נאמנה ללא כל נדנוד כלשהו, יראת-הכבוד עילאית כזו, התבטלות ממשית מלפני הרבי, קשה לראות אצל רבי אחר. כשזוכה חסיד ליובאוויץ לקבל ברכה מפי הרבי, הריהו כמוכן ומזומן להישבע שקום יקום הדבר ללא כל ספק ותפונה, אף שמץ של היסוס לא יתגנב ללב החסיד בדבר תקפה ועצמתה של הבטחת הרבי. ליובאוויץ של ימינו היא התגשמותה והדגמתה של אמונת-צדיקים, במדרגה המלאה ביותר.

"ג. – חסיד ליובאוויץ מביא ומרבה את החסידות הליובאוויצאית בתוך ביתו הוא. אין הוא הולך בתור פרט להתחמם באור של תורתו ואצילותו של הרבי, אלא שהוא מעביר מחצרות של הרבי את כל הטוב ומשכינו בתוך כתלי ביתו ומשפחתו הוא. מניח הוא את גושפנקת ליובאוויץ על אשתו ועל בניו. כי ישנם חסידים אדוקים וחבוקים ברבי זה או אחר, אבל לביתו יש יחס אדיש ואמונה קלושה בהרבי, אף שכל בני-ביתו הם יראי-השם. לא כן ליובאוויץ בכל "ביתו" נאמן הוא הרבי. החסיד כאשתו, כבניו ובנותיו כלם ליובאוויצאים הם מקדקדם ועד רגלם. וזהו מחידושה של ליובאוויץ: השראת החסידות בתוך כל כתלי ביתו של חסידיו וזוהי גבורת ליובאוויץ המפוארת.

"ד. – ליובאוויץ האדירה והידרה את פני חסידי' בזקן, והחזירה עטרת-הזקן של כלל ישראל ליושנה. ואין כאן מעניננו לטפל בעיון הלכתי על חובת נשיאת זקן בכלל. היחיד יש ביכלתו אף לבחור דרך-יהדות אופיינית משלו, ברם הכלל-ישראל, נציגו של ישראל סבא – מחובתו לשאת זקן. ולדאבוננו הכלל ישראל באמריקה התערטל מצורתו ההיסטורית הוותיקה. רובם ככלם עת דרכו על אדמת אמריקה התפרקו מאותו המשא הכבד של הזקן. ומרובות ושונות הן האמתלאות ואכן שהכלל-ישראל דכאן נשאר נטולי-זקן.

"העדר הזקן הביא אתו כמה וכמה תופעות שליליות, הן בחיים הרבניים והן בחיים הדתיים. עד שבאה ליובאוויץ והחזירה את עטרת תפארת הזקן ליושנו. ואחריה יצאו עוד והכניסו את כבוד הזקן לעולמות-התורה שלהם. אבל זוהי זכותה של ליובאוויץ שהיא הלבישה את הכלל ישראל את הוד הזקן ובזה חידשה את פניו ההיסטוריים של ישראל סבא.

"ואשר לתוכן תורותיו של מאמרי הרבי, והאיך שהם נאמרים, בהזדמנות אחרת".