כ"ק אדמו"ר הרש"ב פעל על גופו שיתנהג מעצמו לפי הוראות השולחן ערוך * "אפס קצהו ושמץ מנהו" של דרגה זו שייך לכל אחד ואחת * יש לנצל את הזמן ש'מזלו גובר' לפעול התגברות בכל ענייני תורה ומצוות ובאופן שמשפיע גם על הגוף * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. באחת משיחותיו1 מספר כ"ק מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו, שאמר לו אביו, בעל יום ההולדת, שבהיותו בן שתים עשרה שנה, נעשה גופו באופן שכל אבר ואבר התנהג על פי ציווי והוראת השולחן ערוך!
כלומר: אין הכוונה שכאשר הוצרך לעשות איזו פעולה – היה מספיק הזיכרון על המסקנא שהוחלטה אצלו (לאחרי אריכות ההתבוננות) להתנהג על פי ציווי השולחן ערוך, ושוב לא היה זקוק לאריכות ההתבוננות כדי לפעול על עצמו דבר זה – שכן, המושג של זיכרון אינו שייך לאברי הגוף; זיכרון שייך לכוחות הנפש, ואין לו שייכות כלל לאיברי הגוף. ומכיון שהמדובר הוא אודות פעולה על אברי הגוף – הרי פירוש הדברים הוא שעבודתו הייתה באופן שפעל על אברי הגוף עצמם שיהיו רגילים להתנהג בדרך ממילא על פי השולחן ערוך.
ובלשון הגמרא2: "מנפשיה כרע", היינו כאשר הגוף שומע שכלי הדיבור אומרים "מודים" – אינו צריך להיזכר שישנו דין שצריכים לכרוע במודים, אלא הוא כורע מאליו ובדרך ממילא.
ב. והנה, מכיוון שכ"ק מורי וחמי אדמו"ר סיפר וציווה להדפיס ולפרסם זאת – מובן, שכל אלו ששומעים סיפור זה צריכים ללמוד הוראה בנוגע לעבודתם הם, היינו, שגם אצלם צריכה להיות (מעין ודוגמא ל)הנהגה זו!
מובן וגם פשוט, שרוב העניינים המיוחדים בהנהגת רבותינו נשיאינו לא נתגלו לרבים. אפילו "פרא אדם" לא יעלה על דעתו לחשוב שהפלאת מעלתם של רבותינו נשיאינו היא רק באותם סיפורים אחדים (או כמה עשרות סיפורים) שנתגלו לרבים, ובמכל שכן וקל וחומר: אפילו בנוגע לחכם סתם אמרו שמעלתו ניכרת בכל פעולותיו, הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא בנוגע לנשיא ישראל, אשר "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"3, היינו, שאפילו "שכמו" הוא למעלה מבחינת הראש של כל העם4, ועל אחת כמה וכמה – "ראשו"!... הרי בוודאי שהבדלתו מכל שאר העם היא בכל פרטי הנהגתו – ריבוי הכי מופלג! אלא מאי, אותם סיפורים שנתגלו ונתפרסמו לרבים, הם בבחינת הוראה לרבים, היינו, שכל אחד ואחד ששומע אודות עניין זה, עליו ללמוד ולקחת הוראה בנוגע לעבודתו הפרטית.
ואף על פי אשר "מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת כו'" – מכל מקום, הרי אפס קצהו ושמץ מנהו"5 שייך לכל אחד ואחד מישראל, שכן, המדובר הוא אודות הנהגת נשיא הדור, אשר "הנשיא הוא הכל".
וכמו כן בנוגע לסיפור הנ"ל אודות הפעולה על איברי הגוף שמעצמם ומאליהם יתנהגו על פי השולחן ערוך – שאפס קצהו ושמץ מנהו שייך לכל אחד ואחד מישראל.
ולאלו השואלים היכן הוא המקור לדבר בנגלה שבתורה – המענה לזה:
מצינו בהלכה6 שדרכה של בהמה לברוח מפני האש, ועל אחת כמה וכמה – שאינה קופצת לתוך האש, ונפקא מינה בנוגע לדיני שומרים, שכאשר בהמה קפצה לאש – אין השומר חייב לשלם, מכיון שלא התחייב לשמור בהמה שאינה נורמלית, שכן, בהמה נורמלית אינה קופצת לאש7.
ועל דרך זה בנוגע לענייננו: מכיון שגופו של יהודי הוא גוף קדוש – זהו מצב נורמלי אצל יהודי – הרי לא ייתכן שיעשה פעולה שהיא היפך השולחן ערוך, שכן, פעולה כזו פירושה: "קפיצה לתוך האש"... והרי אפילו בהמה – אם היא רק "נורמלית"... לא תקפוץ לתוך האש!
ג. והנה, אף שבסיפור הנ"ל מדובר אודות בעל יום ההולדת בהיותו בן שתים עשרה שנה, לפני בר מצווה, ואם כן, כאשר מדברים עם יהודים שלאחרי בר מצווה, ובפרט יהודים בעלי שיבה שנעשו בר מצווה לפני עשרות שנים, יכולים לבוא ולשאול מה שייכת הוראה זו אליהם – הרי [נוסף על העיקר, שהלוואי יהיו הם בדרגא כזו עשרות שנים לאחרי בר מצווה8...] גם אצלם שייך לדבר אודות המצב דלפני בר מצווה, כדלקמן.
ובשני אופנים:
א) התורה – כללות ופרטות נאמרה9, וכן בנוגע לחייו של יהודי – "זה ספר תולדות אדם"10 – שיש בזה חילוק של כללות ופרטות, ובענייננו: כשם שבכללות חיי האדם ישנו זמן שלפני בר מצווה וזמן שלאחרי בר מצווה, כמו כן ישנו חילוק זה בפרטיות – בעבודת כל יום ויום.
והעניין בזה:
החילוק שבין התקופה שלפני בר מצווה לתקופה שלאחרי בר מצווה הוא – בגדר דמצווה ועושה, שכן, גם לפני בר מצווה ישנם כמה וכמה מעלות, העילוי ד"גוי קדוש"11 וכיוצא בזה, [ולא עוד אלא שיש מעלה מיוחדת בלימוד התורה ד"תינוקות של בית רבן" יותר מאשר לימוד התורה של גדולים, ועד כדי כך, שכאשר רב פפא שאל לאביי "דידי ודידך מאי" ( = מה עם לימוד התורה שלנו?), אמר לו אביי: "אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא"12] אבל אף על פי כן, בתקופה זו אין עדיין העילוי ד"מצווה ועושה", להיות באופן של צוותא וחיבור13 עם מצַווה המצוות, עד לאחרי שנעשה בר מצווה.
ומעין דוגמא לדבר – בכל יום ויום:
בהתחלת היום, מיד כשיהודי ניעור משנתו – אינו יכול ללמוד תורה עד שיברך ברכת התורה, ונמצא, שכל זמן שלא בירך ברכת התורה כעדיין אינו מצווה על לימוד התורה (ואדרבה: אסור לו ללמוד תורה) – בדוגמת המצב שלפני בר מצווה.
[ובפרט כאשר מדובר אודות השלימות של לימוד התורה – שאינו אלא לאחרי הקדמת עבודת התפלה14, ולפני זה – לבישת טלית ותפילין (כידוע מכתבו של בעל יום ההולדת15 אודות גודל המעלה של התבוננות בדא"ח קודם התפלה לאחרי לבישת טלית ותפילין)].
ואחר כך הולך ומתעלה מדרגא לדרגא – לבן שלוש עשרה למצוות (על ידי לבישת טלית ותפילין), ואחר כך – לבן חמש עשרה לגמרא, וכן הלאה עד שמגיע לתכלית השלימות בעבודת היום – "בן מאה כאילו מת ועבר מן העולם"16, היינו, שמבטל את כל העניינים של ההעלם וההסתר העולם17, שזוהי העבודה של תפילת העמידה – "כעבדא קמיה מריה"18, שמכיון שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו אינה אלא מציאות האדון, הרי מובן, שבמעמד ומצב כזה אין תפיסת מקום כלל להעלם וההסתר של העולם.
ובנוגע לענייננו: גם כאשר יהודי נמצא בהתחלת עבודת היום, במעמד ומצב שלפני בר מצווה (כנ"ל) – צריך לפעול על עצמו שגופו הגשמי יהיה בדרגא כזו שיתנהג בדרך ממילא על פי ציווי השולחן ערוך.
ב) גם בנוגע לתקופה שלפני בר מצווה כפשוטם של דברים – שייך (וצריך) לפעול ולתקן את המצב שיהיה בעבר, על ידי עבודת התשובה19.
ועל דרך שנתבאר לעיל20 בנוגע למה שכותב אדמו"ר הזקן בתניא21 ש"מדת הבינוני היא מדת כל אדם", דלכאורה, מכיון ש"בינוני" הוא מי ש"לא עבר עבירה מימיו... ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו"22, אם כן, כיצד שייך מצב כזה אצל יהודי שחטא ופגם ועבר את הדרך? ואפילו יהודי שלא חטא כו' – הרי ישנו פסק דין ברמב"ם (בנוגע לשחיטת עולה לשמו של אחד ש"אינו מחוייב כלום בענייננו") ש"אי אפשר שלא יהא חייב כפרה לשמיים, שאין לך אדם מישראל שלא עבר מעולם על מצוות עשה", ואם כן, כיצד אפשר לומר עליו ש"לא עבר עבירה מימיו"? והביאור – שעל ידי עבודת התשובה מתקן יהודי את כל ענייני העבר, עד שכל העניינים נעשים ל"זכויות"23, וממילא, לאחרי עבודת התשובה נמצא הוא במעמד ומצב ש"לא עבר עבירה מימיו".
וכמו כן בנוגע לענייננו – שההוראה הנלמדת מאופן עבודתו של בעל יום ההולדת לפני בר מצווה, שייכת היא גם לאחרי שעברו עשרות שנים מאז שנעשה בר מצווה, מכיון שבכוחו וביכולתו לפעול ולתקן גם את התקופה שלפני בר מצווה.
ד. המורם מכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
העניין ד"מזלו גובר" שביום ההולדת דכ"ף מרחשוון (ששלימותו ביום השבת) – צריך לפעול עילוי והוספה, עד לעילוי והוספה באופן של התגברות המזל בכל ענייני התורה ומצוותיה, ובאופן שהדבר פועל אפילו על אברי הגוף, כפי שלמדים מאופן עבודת בעל יום ההולדת.
והכוונה בכל זה – הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע לפעולה על הזולת, שכן, לאחרי שנפעל העניין של "יפוצו מעיינותיך חוצה" בי"ט כסלו הראשון (כמבואר בשיחה הידועה של בעל יום ההולדת24), ובפרט לאחרי ההוראה "ד"כל היוצא למלחמת בית דוד"25, שאף שבתחילה נאמרה לתמידי תומכי תמימים, הרי בימינו אלו, אחרי פרסום הדבר על ידי נשיא דורנו, שייכים הדברים לכל אחד ואחת מישראל26 - הרי מובן שגם הוראה הנ"ל שייכת לכל אחד ואחת מישראל, אפילו ליהודי שנמצא ב"חוצה".
ובפשטות: כאשר יוצאים לרחוב ופוגשים יהודי שעדיין אינו שייך להבין "לשון הקודש" – הן כפשוטה, והן בנוגע לתוכן הדברים, הנה גם בהיותו במעמד ומצב זה יכולים וצריכים להשפיע ולפעול עליו לכל ענייני יהדות, תורה ומצוותיה, עד כדי כך, שגופו הגשמי יתנהג מאליו וממילא על פי הוראת השולחן ערוך.
(משיחת שבת פרשת חיי שרה, כ"ב מרחשוון תשמ"ה.
תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 647 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)
_______________________
1) קונטרס "חנוך לנער" סוף עמ' 9 ואילך. ספר המאמרים תשי"א עמ 246. ליקוטי דיבורים חלק א קמב, סוף ע"ב. ספר השיחות תש"ג עמ' 4. וראה ספר התולדות אדמו"ר מוהריי"צ חלק ג סוף עמ' 90.
2) ראה ירושלמי ברכות פרק ב סוף הלכה ד. תוספות ד"ה עיון תפילה – שבת קיח, סע"ב. מובא במקומות שבהערה הקודמת.
3) שמואל א ט, ב.
4) אור התורה וירא (כרך ד) תשסד, ב. שיר השירים כרך ב עמ' תיד תטו. ועוד.
5) לשון אדמו"ר הזקן בתניא פרק מ"ד.
6) ראה סמ"ע חושן משפט ריש סימן שפג. סוף סימן תיח.
7) ראה רמב"ם הלכות שכירות פרק ג הלכה ט. טור ושולחן ערוך חושן משפט סימן דש סעיף יג.
8) ראה ספר השיחות תש"ג שם.
9) ראה תורת כהנים ופירוש רש"י ריש פרשת בהר, חגיגה ו, סע"א ואילך.
10) בראשית ה, א. וראה ספר השיחות ה'ת"ש ריש עמוד 111.
11) יתרו יט, ו.
12) שבת קיט, סוף ע"ב.
13) ראה ליקוטי תורה בחוקותי מה, ג. ובכמה מקומות.
14) ליקוטי תורה ברכה צו, סוף ע"ב.
15) אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע חלק א עמ' כד ואילך.
16) אבות סוף פרק ה.
17) ליקוטי שיחות חלק ה עמ' 87, וש"נ.
18) שבת י, ריש עמ' א. רמב"ם הלכות תפלה פרק ה הלכה ד. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סוף סימן צה.
19) ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סוף סימן שמג.
20) במאמר של התוועדות כ' מרחשוון שנה זו (תשמ"ה).
21) ריש פרק י"ד.
22) שם ריש פרק י"ב.
23) יומא פו, ב.
24) ספר השיחות תורת שלום סוף עמוד 112 ואילך.
25) שמחת תורה תרס"א – נדפסה בליקוטי דיבורים חלק ד תשפז, ב ואילך. ספר השיחות תש"ב סוף עמ' 141 ואילך.
26) נתבאר באריכות בהתוועדות כ' מרחשוון שנה זו (תשמ"ה).
סיכום:
הסיפורים שגילו לנו אודות הנהגת רבותינו נשיאינו מהווים הוראה לכל אחד ואחת, שכן, רוב הנהגותיהם ומעלותיהם של רבותינו לא פורסמו והם אינם ידועים לנו, ומובן אם כן, שהדברים שרבותינו בחרו כן לגלות ולפרסם – יש בהם הוראה עבורנו.
הרבי הריי"צ סיפר, כי אביו – הרבי הרש"ב – פעל על עצמו בהיותו בן י"ב שנה שהנהגת גופו תהא על פי הוראות השולחן ערוך, והיינו, שטבע גופו התנהג בדרך ממילא כפי הוראות השולחן ערוך.
סיפור זה מהווה הוראה לכל אחד ואחת – שאם לא כן, לא היה הרבי הריי"צ מספרו לנו, וכמו עניינים רבים מהנהגותיהם של רבותינו נשיאינו שלא סיפרו לנו אודותם... – וההוראה היא: לפעול על טבע הגוף שיהיה בהתאם להוראות השולחן ערוך. על אף שזוהי מדרגה גבוהה מאוד, משהו ממדרגה זו שייך לכל אחד ואחת, "אפס קצהו ושמץ מנהו".
אף על פי שזהו סיפור על הנהגת הרבי הרש"ב קודם היותו בר מצווה, מהווה הוא הוראה לכל אף למבוגרים, שכן אף מבוגרים שייכים לעבודת ה' שקודם הבר מצווה:
(א) בכל בוקר קודם ברכת התורה מצויים במצב הדומה למצב שלפני בר מצווה: קודם ברכות התורה אי אפשר לקיים את מצוות לימוד תורה, והרי זה כעין המצב שלפני בר מצווה – "אינו מצווה (ועושה)".
(ב) על ידי תשובה ניתן להשפיע ולתקן גם את הזמן שלפני הבר מצווה.
בכ' מרחשוון, יום ההולדת של הרבי הרש"ב "מזלו גובר", יש לנצל זאת בכדי לפעול התגברות בכל ענייני תורה ומצוות ובאופן שיחדור וישפיע גם על טבע הגוף. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
