שאלה: מה משמעות האיסור להסיח דעת מהתפילין בשעה שהן על האדם?
תשובה: אחד מבגדי הכוהן הגדול היה הציץ שאותו נשא על מצחו, ועליו נאמר (שמות כח,לח): "והיה על מצחו תמיד". משמעות הדבר, שלא יסיח דעתו ממנו. מכך למדו חז"ל קל וחומר: ומה ציץ, שאין בו אלא שם ה' פעם אחת (שכתוב עליו "קודש לה'"), אסור בהיסח הדעת, תפילין, שיש בהן (בארבע הפרשיות שבתוכן) הרבה שמות ה' – על אחת כמה וכמה!
בפוסקים מדובר על שלושה אופנים של היסח הדעת:
א. מצב של שחוק וקלות ראש, ואף הטרדת הדעת והמחשבה בצרכים הגשמיים כל-כך, עד שלב האדם פונה מיראת שמיים. וכל שכן כשתשומת ליבו נתונה לשיחת דברים בטלים שאינה נחוצה, או מי ששרוי במצבי כעס והקפדה או בעצבות גדולה. זה מצב של היסח הדעת שאסור לכל הדעות.
ב. אם האדם עסוק במלאכתו, אבל לא תעבור עליו דקה אחת בלי שייזכר בתפילין וימשמש בהן – לפי ה'שאגת אריה' וכמה מהמקובלים גם אז הוא עובר על היסח הדעת, אבל לדעת אדמו"ר הזקן ורבים מהפוסקים אין זה היסח הדעת, ועדיף שיהיה אז עטור תפילין.
ג. כשמחשבתו עסוקה בענייני תורה וקדושה. זה אינו נחשב היסח הדעת כלל, כי מן הנמנע שהאדם יחשוב הן על התפילין הן על ענייני תורה ותפילה באותו רגע. ולכן הוא מקיים אז את מצוות תפילין בהידור, אפילו כשאינו חושב עליהן, אלא שגם באותו זמן מצווה מן המובחר (לדעה המחמירה) שימשמש בתפילין, כדי לחשוב גם עליהן מדי פעם בפעם (כל עוד אין זה מפריע לדבקותו בתורה ובתפילה).
מקורות: מנחות לו,ב. שו"ע או"ח סי' כח ס"א, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"א. פסקי תשובות ס"ק ב, וש"נ. משנ"ב סי' מד ס"ק ג. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
