נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ויקהל-פקודי | ממון מפריד, ממון מאחד
	אין יסוד לדאגה!
	פרשת החודש – חידוש בעבודת ה'
	מבצע תפילין בדיקתן והמזוזה
	טיפול רפואי סמוך לשבת
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

בבית מדרשו של הרבי נהגו להכריז על כך שביום א' יוצאים ה"בעלי-בתים" לעסוק ב'מבצע תפילין' * הרבי התייחס לכך * ביום א' י"א ניסן תשל"ב קיבלו רבים זוגות תפילין מתנת הרבי תמורת השתתפות סמלית של דולר אחד! * הרבי נהג לכתוב "בטח יבדוק התפילין והמזוזות שלו באם לא נבדקו במשך י"ב חודשים האחרונים" וכן כתב פעמים רבות כשפניו אליו בנושאי רפואה או בעיות אחרות "בדיקת המזוזות" או "בדיקת התפילין והמזוזות" * מקור מעניין בספר שנדפס בירושלים בשנת תרפ"ח ומקורות נוספים להפיכת הבית הפרטי לבית חב"ד * יסודתו בהררי קודש

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בבית מדרשו של הרבי נהגו להכריז בשבת-קודש שלמחרת יצאו הבעלי-בתים – הפנויים לרוב ממלאכתם ביום א' – לעסוק ב"מבצע-תפילין".

במספר הזדמנויות התייחס הרבי לנושא זה. באחת מהן בש"פ לך לך ח' מרחשון תנש"א ('התוועדויות תנש"א' כרך א' עמ' 276-277) אמר הרבי:

ע"פ מנהג המדינה פנויים רוב האנשים מעסקיהם ביום ראשון.. ועל-כל-פנים אינם עסוקים כל-כך כמו בשאר הימים, וכיון שכן, יכולים לנצל יום זה כדי לפעול בהפצת התורה והיהדות, להניח תפילין עם יהודי, ללמדו תורה וכיוצא-בזה.

ואין הוא יכול להסתפק בלימוד תורה לימוד לעצמו מתוך עריבות (געשמאק) וניגון ובקול רם.. כי במצב של פיקוח-נפש אין מקום לחשבונות... ובמילא, צריך לצאת לרחוב עם זוג תפילין, ולהניח תפילין עם יהודי אחר, ולומר עמו את הברכה מלה במלה, ואז יענה הוא "אמן" (בגימטריא הוי' אדנ-י) אחרי היהודי שהוא מניח לו תפילין!...

בשבת קודש פרשת צו, שבת הגדול תשל"ב אמר הרבי בין השאר ('מקדש מלך' כרך ד' עמ' תנט) "אשר אלו שילכו [=למחרת] ביום א', י"א ניסן, ב"מבצע תפילין", הנה כשיפגשו ביהודי שאין לו תפילין ויקבל על עצמו להניח תפילין בכל יום – ינתן לו זוג תפילין על חשבונו (של כ"ק אדמו"ר שליט"א). ורק היות אשר קיום המצ[ו]ת צריך-להיות לא באופן של "חנם (ראה זוהר חלק ב' קכח, א), לזאת ישתתף גם המקבל את התפילין בשקל [=דולר] אחד".

בעקבות ה'מטה אפרים' (סימן תקפא סעיף יו"ד) שדבריו צוטטו ברשימה קודמת קבע גם בקיצור שולחן ערוך קכח, ג: "אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות שלהן, וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצוות, יתקנו".

הרה"ג ר' אלי' יוחנן גורארי' בספרו 'חקרי מנהגים' (כרך ג' עמ' צג) מציין כי כבר בארחות חיים (לרבינו אהרן הכהן מלוניל) הל' תפילין סכ"ט כתב: "ואני שמעתי שכך נהגו חכמי צרפת לבודקן [=התפילין] משנה לשנה".

ולגבי מזוזות קדם למטה אפרים בספר 'כרם שלמה' הג"ר שלמה האאס הלכות מזוזה סימן רצא: "ונכון לכל ירא-שמים לבדוק המזוזה לכל הפחות בחודש אלול בכל שנה ושנה".

בין טעמיו ש"הדיו של הראשונים היו טובים מאלה בזמנינו, ועינינו רואות שבתוך שנה ושנתיים האותיות פורחות".

וכדברים הללו כתב גם בערוך השולחן סימן לט סעיף וא"ו: "בזמנינו ידוע שהדיו שלנו משך איזה שנים נקפצים מעל הקלף, ולכן האידנא נראה לי דמדינא [שמן הדין] צריכים לבדוק אותם באיזה זמן וכן יש לנהוג".

גם הרבי ציין בשיחת כ"ף מנחם-אב תשל"ד ברוח הדברים (עפ"י הנחה בלתי מוגה – 'שיחות-קודש' תשל"ד):

בפרט שיש אופן של עיבוד הקלף בימינו שמחזיק את הדיו והתגים זמן מועט יותר ממה שהיה מחזיק בזמן הש"ס.

- עד כאן עפ"י ה'חקרי מנהגים' (גורארי') ו'שולחן מנחם' כרך ה' עמ' רכד-ה.

במדור זה הבאנו בשנים קודמות מקורות נוספים לענין זה. מן הראוי להוסיף ולציין מקור(ות) להוראות הרבי הללו בעניני מזוזה:

בספר "הקונטריס היחיאלי" של הגאון רבי יצחק (ב"ר יעקב חיים ישראל) אלפייה ירושלים ת"ו תרפ"ח (בית האדם דיני מזוזה פ"ה מקום קביעתה ובדיקתה) אות לג:

"ראינו סגולה נפלאה מאד, לכל מי שיש לו חולה בביתו.. שעליו ליזהר בבדיקת מזוזותיו תחילה וטרם כל, ושוב יקרא את הרופא לרפאת, ויתעסק ברפואות כי עיקר השמירה הוא על ידי המזוזה כידוע והוא הדין ליולדת המקשה ללדת וכו'".

ולפני כן באות כה:

"מזרזין למזורז אמרו רז"ל, בהיות שבזמנינו שהעיבוד, והדיו, והספרות, אינם כל כך בר קיימא כמאז ומקדם, על כן צריך כל אדם כפעם בפעם לבדוק מזוזות פתחיו ושעריו ולא להמתין עד שיעור פעמיים בשבע שנים, שעינינו הרואות כמה וכמה מזוזות שנתקלקלו בבציר מהאי שיעורא, ובזמן מועט מאד.. שאז היא מתקלקלת.. מאד.. כמעשה שהיה.. ואז נמשך זמן קיומה יותר משנה".

הפיכת בית הפרטי – ל'בית חב"ד'

בשיחות חורף תשמ"ז ביקש הרבי "שביתו הפרטי דכאו"א מישראל נעשה בית תורה תפלה וגמ"ח" (ש"פ ויחי תשמ"ז אות ט' – התוועדויות תשמ"ז כרך ב' ע' 258). וכן (שם עמ' 262):

ומובן שעל-ידי-זה נעשה ביתו הפרטי – בית כללי, "בית ועד לחכמים"...

והנה מצינו מעין זה ב'אגרת התשובה' לרבינו יונה אות ז': חייב כל אדם לתקן מקום בביתו וישים לו שם [ספרי] הלכות או תהלים או סידור תפילות וכאשר יפנה מעסקיו ומידי עברו ממלאכתו, יסור שמה לשנות או לקרות.

וכן כתב השל"ה חלק תורה שבכתב עה"פ ויגש מו,כח "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה וגו' ": "לימוד מוסר מזה, כל פעולה שאדם עושה, ראשית דבר יראה בפעולה זו להבין להכין ענין לצורך גבוה, כמו מי שזוכה לבנות בית – יצייר במחשבתו בתחילה איזה חדר בבית שיהיה מוכן לו להיות סגור שם לתורה ולתפילה ולהתבודדות ומקום מוכן בית ועד לחכמים.. וכן יעקב שלח מתחילה לתקן לו בית תלמוד".

וראה גם בספר החינוך מצוה תרי"ג: "זהו דרך כל אנשי מעלה יראי אלקים אשר היו לפנינו, לקבוע מדרש בביתם.. כברכת השם אשר נתן להם".

יין קשה פחד מפיגו

ב'לקוטי שיחות' כרך לא עמ' 182 הערה 41:

וכפתגם הצמח-צדק בכיוצא-בזה "יין קשה פחד מפיגו" - לכאורה צריך-עיון-קצת מבבא בתרא (י,א) "פחד קשה יין מפיגו", ומשמע שיין קשה יותר מפחד. אבל אינו קושיא כי אית [יש] פחד ואית פחד כו' – ראה 'לקוטי שיחות' חלק כה עמ' 499. ושם-נסמן.

ראוי לציין מה שכתב בענין זה בשם הבעש"ט – בספר 'פלא יועץ' ערך גילה:

"ובתוך השמחה יזכור יראת ה' טהורה, וזו סגולה שלא יהא היין מזיקו ומוציאו מדעתו.

"וכבר סיפרו על הרב ישראל בעל-שם-טוב שפעם אחת שתה כוס גדול של שכר חזק בחשבו שהוא יין וכמעט שלא נתעלף, ותכף סגר עיניו כמעט רגע חזר לאיתנו כאילו לא שתה כלל. שאלו לו תלמידיו מה רפואה עשה, והשיב להם: הלא תדעו מה שאמרו רבותינו ז"ל: יין קשה פחד מפיגו, ואין פחד כפחד ה' מהדר גאונו, ולכן תכף שחשבתי בעומק יראת ה' השכר חלף הלך לו".

הגהת ספרים במתינות

ידועים דברי הרבי בזהירות מהגהת ספרים – ראה 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' קכו-ז.

ברוח הדברים מצינו ב'פלא יועץ' ערך גירסא:

"ואם כשלומד נראה שיש טעות בספר לא ימהר להגיה הספר ולשנות הגרסא, כי כמה פעמים האדם כוזב וסובר שהספר טועה אבל באמת דעתו הוא הטועה.. שהיד המרבה להגיה בספרים תקצץ.. אלא אם אחר עיון רב נראה לו הדבר ברור שיש טעות, אז מצוה קעבד להרים מכשול ויכתוב בגליון הספר: נראה דצריך לומר כך".

[את הספר 'פלא יועץ' מציין הרבי במכתבו לענין קדיש].

וראה גם בהקדמת התניא: "מנוקים מכל סיג וט"ס [וטעות סופרים] ומוגהים היטב".

מה לימד הש"ס אותך?

מפורסמת אימרת אדמו"ר הזקן למי שלמד הש"ס: ומה לימד הש"ס אותך?..

ובפשטות הכוונה היא ברוח דברי חז"ל (אבות פ"א משנה יז) "לא המדרש עיקר אלא המעשה", וכדברי הרמב"ן הידועים באגרתו (שמע בני) "וכאשר תקום מן הספר...".

ויש לציין לרש"י שבת סג,ב: "מכאן ואילך למעשים טובים – ודע כי על כל אלה, על כל מה שלמדת, סופך ליתן את הדין אם לא תקיים". ומסיימין בטוב.