על-פי הספר 'הלכות ומנהגי חב"ד'
שבת-קודש פרשת צו
י' בניסן, שבת הגדול
דרשה: "נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו אם אינו ערב פסח... והעיקר... ללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו"1.
הפטרה: "כה אמר ה'... אבדה האמונה ונכרתה מפיהם, [ומדלגים עד] כה אמר ה' אל יתהלל... נאום ה'" (ירמיהו ז,כא-כח; ט,כב-כג)2.
אחר תפילת מנחה אומרים את ההגדה, מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו"3. הרבי נהג לאומרה עם הציבור, בישיבה על מקומו.
מוצאי שבת-קודש – אין אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש"4. קידוש לבנה.
יום ראשון
היום הבהיר י"א בניסן
יום הולדת את כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, בשנת תרס"ב, דור שביעי לנשיאי חב"ד. היום מתחילים לומר את מזמור קי"ט בתהילים5, ואחר-כך6 את המזמור המתאים לכל אחד לפי מספר שנותיו.
יום שלישי
י"ג בניסן
יום ההסתלקות-הילולא של כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' נ"ע, דור שלישי לנשיאי חב"ד. נסתלק בשנת תרכ"ו, ומנוחתו כבוד בליובאוויטש. יום התחלת הנשיאות של בנו הצעיר, כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע7.
כל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, ינצלו 'עת רצון' זו, כדי: א) ללמוד פרקי משנה (על-כל-פנים פרק אחד, המתחיל באות אחת) של שמו הקדוש. ב) להוסיף בלימוד תורתו של בעל ההילולא. ג) להוסיף בעבודת התפילה. ד) להוסיף בנתינת צדקה, ומה טוב – לעניין השייך לעבודתו המיוחדת של בעל ההילולא או למוסדות העוסקים בעבודתו, ובעבודת רבותינו נשיאינו ממלאי-מקומו. ה) לקיים התוועדות של שמחה, שבה יקבלו עליהם הנאספים החלטות טובות בענייני תורה ומצוות8.
נשיא: היום אומרים את פרשת "זאת חנוכת המזבח"9 עד "כן עשה את המנורה", שהיא כנגד שבט לוי, ללא ה'יהי-רצון'10.
תקופת ניסן11: יום שלישי בשעה 12:00.
סוף זמן קידוש לבנה יום שלישי אור ליום רביעי עד השעה 4.36.
יום רביעי
י"ד בניסן, ערב פסח
בדיקת חמץ:
הכנות: לפני הבדיקה צריך לנקות היטב את כל החדרים שצריך לבודקם12. כמו-כן יש לרכז במקום המשתמר מילדים וכו' את כל החמץ המיועד לאכילה בערב ולמחרת בבוקר13.
זמן קצר לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשר חתיכות של חמץ קשה14 (נכון שיהיו על-כל-פנים כל הפתיתים ביחד – כזית15). עוטפים כל אחד מהם בנייר16 (אך לא בנייר כסף, שאינו נשרף היטב).
זמנה: אור לארבעה-עשר – מיד אחרי צאת הכוכבים17 (באזור המרכז – בשעה 7:29), ותמיד לאחר תפילת ערבית18.
מקומה: כל המקומות שיש לחוש ולהסתפק שמא הכניס לתוכם חמץ, אפילו באקראי, צריכים בדיקה19.
אופנה20: לאור נר של שעווה ועל-ידי נוצת עוף. הבודק מניח את החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר. בגמר הבדיקה: מניח את השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, עוטף הכל בנייר (מלבד ידית הכף שנשארת מחוץ לעטיפה), כורך חוט סביב הנייר כמה פעמים, מהדקו וקושרו16 [צריך להיזהר להוציא בעוד מועד מהשקית את הדף ובו הברכה וכו'].
בין הברכה לתחילת הבדיקה אין לדבר כלל, אפילו מענייני הבדיקה (אלא בדבר שהכרחי לבדיקה). ונכון שלא לדבר כלל שלא מענייני הבדיקה כל זמן הבדיקה21.
כתב רבנו הזקן בסידורו: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שייתכן שכוונתו היא, שמצווה לזכות גם את בני-ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיוון שגם בעל-הבית בעצמו יבדוק קצת – אין בזה סתירה לדין "מצווה בו יותר מבשלוחו"22.
את החמץ הנמצא בבדיקה שומרים כנ"ל, ושורפים למחרת בבוקר, כדלקמן.
אחר הבדיקה מבטלים את החמץ שלא מצאנו, באמירת "כל חמירא" (הראשון).
מכירת חמץ: נוהגים לעשות את הרב ל'מורשה', דהיינו מיופה-כוח למכירת החמץ. מוכרים גם חמץ גמור23, וגם את כלי החמץ (שמא נותר עליהם חמץ 'בעין'), ואין צריך להטבילם לאחר הפסח24.
שחרית: אסור מן הדין לאכול מצה25. ומנהגנו שלא לאכול מכל המינים הנכנסים בחרוסת ומרור עד אחר 'כורך'16.
תפילה: משכימים להתפלל26. החל מהיום ועד סוף חג הפסח, אין אומרים 'מזמור לתודה'27.
תענית בכורות: הבכורים, בין מאב ובין מאם, מתענים, ואפילו כוהנים ולויים. ונהגו לאכול בסעודת סיום מסכת28 וכדומה29, ולהפסיק את הצום.
סוף זמני אכילת ושריפת חמץ: באזור המרכז מותר לאכול חמץ עד השעה 10:34. יש לשורפו (וכן למכור לגוי את החמץ שמשאירים) לפני השעה 11:38 (שעה זו היא בנוגע לרב המוכר, אך הציבור צריך להקדים ולהגיע אל הרב מבעוד מועד, לבל יאחרו את המכירה!).
לאחר השריפה אומרים "כל חמירא" (השני), ובו מבטלים את כל החמץ, שמצאנו ושלא מצאנו.
בחו"ל יש לעשות עירוב תבשילין בערב פסח השנה, ועם זאת ביום-טוב ראשון אסור להכין ליום-טוב שני, וגם לא לשבת.
----------------
1) שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"ב.
2) ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.
3) הגש"פ של הרבי.
4) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדמוה"ז סי' רצה ס"ג.
5) אבל לא את הפרק הקודם – מענה הרבי (משנה אחרונה) בהגהת לקט "מנהגי יום הולדת" הנדפס בסה"ש תשמ"ח ח"ב עמ' 406, נדפס בקובץ 'היכל מנחם' ח"ג עמ' נה.
6) במכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (אג"ק ח"י עמ' נג. קובץ מכתבים שבתהילים 'אהל יוסף יצחק' עמ' 214) שהפרק לפי שנותיו נאמר אחר תפילת שחרית, לפני אמירת שיעור התהילים היומי. במכתב הרבי (אג"ק חט"ו עמ' רלד. 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א ס"ע קצא) הורה, שבשעת הדחק ניתן לאומרו לאחריו. הרבי עצמו כשהתפלל לפני התיבה לא אמר זאת עם השיעור היומי. כשהתפלל ביחיד, לפעמים היה אומרו (לפני תפילתו) עם הפרק של הרבנית כשאמרו הציבור אשרי ובא לציון לאחר קריאת התורה, שנכנס להאזין לה בימי שני וחמישי.
7) לקוטי-שיחות כרך לב עמ' 23 הע' 39, וראה אג"ק (אדמוה"ז, אדמו"ר האמצעי ו)הצמח-צדק (ברוקלין תש"מ) עמ' שסג-ד.
8) קטע זה ע"פ ההוראות שבלקוטי-שיחות, כרך כא, עמ' 276 ועמ' 296. אג"ק ח"ד עמ' קמב. 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 286 (מוגה) ועמ' 292. שיחות-קודש תשנ"ב ח"א עמ' 382.
9) לקוטי-שיחות, כרך לב, עמ' 19 (ע"פ שיחת י"ג ניסן תשמ"ה, ודלא כמ"ש בשו"ע אדמוה"ז סי' תכט סעיף טו להתחיל ביום זה "בהעלותך", ראה בספר-המנהגים עמ' 36 בהערה וב'אוצר מנהגי חב"ד' (להלן: 'אוצר') ניסן-אייר עמ' ז).
10) לקוטי-שיחות, כרך לב, עמ' 21 הערה 21.
11) ראה שו"ע אדמוה"ז סי' תנה סט"ו, שהחמיר בעניין מים ששהו בביתו [מגולים, ע"פ הד"מ שם, ואפילו בתוך המקרר] בשעת [חצי שעה לפני וחצי שעה אחרי – דרכ"ת יו"ד קטז,פח מכנה"ג שם] התקופה (אם לא מים שנשאבו למצוות-מצוה, משום "שומר מצוה לא ידע דבר רע", וגם בהם לכתחילה) מציע לשים ברזל כמו מחט בתוך המים (ולהוציאו מיד אח"כ). כמו"כ כ' שם בקשר למים שבשכונת המת (בית שמת בו וב' בתים הסמוכים). [וכן אין שותים מים בשעת התקופה עצמה] ועד"ז בסי' רו סי"ד. וכן הובא ברמ"א יו"ד קטז ס"ה, וצ"ע שבשו"ע רבינו, חו"מ הל' שמירת גוף ונפש ס"ד (במהדורת קה"ת תש"כ ואילך, חלק ה-ו עמ' 1773. במהדורה החדשה כרך ו' עמ' קמב), הביא כמה דברים מהרמ"א שם בקשר לשתיית מים והשמיט עניין זה. פרטים בזהירות זו נלקטו בס' 'שמירת הגוף והנפש' סי' מז (ומהרה"ג הרה"ח ר' אליהו שיחי' לנדא שמעתי שנוהגים להיזהר בזה, ע"פ הפרטים דלעיל). ה'תקופות' צויינו בלוח 'היום יום' בעמוד שלפני התחלת ה'לוח' עצמו, ובלוח כולל-חב"ד מופיעות תמיד בתחילת החודשים המתאימים.
12) שו"ע אדמוה"ז סי' תלג סעיף לח.
13) שם סי' תלד ס"א-ג.
14) שם סי' תלב סי"א, סידור אדמוה"ז, ספר-המנהגים.
15) כי רק בכזית מקיימים ביעור חמץ לדברי הכל, כמ"ש בשו"ע אדמוה"ז סי' תמו ס"ג. בשע"ת תלב ס"ק ז ועוד, צויינו בנטעי-גבריאל פ"מ ס"ז, כתבו [וכך העתקנו בעבר] שכל פירור לא יהיה בו כזית. אבל כיוון שמבואר בשו"ע רבנו (סי' תמב סכ"ח ובקו"א ס"ק יח בהגהה הב' בסופו) שגם בפחות מכזית עובר בבל יראה עכ"פ מדרבנן, ואם אוכלים אותו עוברים על איסור דאורייתא (חצי שיעור), לכן לא הביא אדמוה"ז בשו"ע ובסידור והרבי בהגש"פ ובמנהגים את ההקפדה להניח פחות מכזית, כי גם אז, אם יאבד – יצטרך לבדוק שוב (תודה להרב אברהם שי' אלאשווילי).
נכון שהמניח ירשום היכן הניח כל פירור, שלא יישכח – נטעי-גבריאל פ"ח ס"ח.
16) ספר-המנהגים.
17) שו"ע אדמוה"ז סי' תלא ס"ה.
18) ספר-המנהגים. וראה המובא ב'אוצר' עמ' פג (כנראה הכוונה: שהרגיל להתפלל ערבית ביחיד – יתחיל לבדוק בין מנחה למעריב ויתפלל לאחר הבדיקה, אך אם כבר הגיע זמן מעריב וטרם החל לבדוק – יתפלל תחילה. ועצ"ע. וראה בקונטרס 'בירורי מנהגים – מועדים' להרב שבתי שי' פרידמן, צפת תשס"ו עמ' 16).
19) שו"ע אדמוה"ז סי' תלג סי"ב-יג ואילך.
20) "מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ" (בבדיקה וחיפוש בפועל ממש – אג"ק ח"ב עמ' שדמ. וראה המובא ב'אוצר' עמ' פג).
21) שם סי' תלב ס"ו-ז.
22) אג"ק חט"ו עמ' קנז, 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב עמ' פג.
23) 'אוצר' עמ' פ – מאדמו"ר הצמח-צדק ומאדמו"ר מהורש"ב.
24) לקוטי-שיחות, כרך יח, עמ' 364, 'שערי הלכה ומנהג' שם סי' קצד, וש"נ.
25) שו"ע אדמוה"ז סי' תעא ס"ד.
26) לוח כולל-חב"ד.
27) סידור אדמוה"ז. וראה צמח-צדק , חידושים רח,ב (שמצדיק בדרך שקו"ט את האומרים זאת בערב פסח) וביאור דבריו בלקוטי-שיחות חי"ז עמ' 426.
28) גם על מסכת קטנה, וכש"כ על מסכת מתלמוד ירושלמי (שערי הל' ומנהג שם סי' קצז). בשעת הדחק ניתן לסמוך על סיום מסכתא של משניות עם פי' הרע"ב (נטעי גבריאל הל' פסח ח"ב פמ"ג סי"א). וראה המובא בס' פסקי תשובות סי' תע.
29) בפועל אין רגילים שנשים יתענו (או יבואו לשמוע סיום) לעצמן כבכורות או בשביל הבן (ראה שו"ע אדמוה"ז סי' תע ס"ג וס"ה, נטעי-גבריאל שם ס"פ מב).
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
