האפידמיולוג (חוקר התפשטות מחלות ומגיפות ומניעתן) הפרופסור זאב (ולוול) גרין קיבל הצעה מפתה מאוד. זה היה בחודש ניסן תשכ"ה (1965). באותו זמן הייתה לו משרה מכובדת באוניברסיטת מינסוטה שבארצות-הברית.
זה עתה שב מביקור בן כמה שבועות בלונדון, שבו נפגש עם חוקרים עמיתים בתחום האפידמיולוגיה. הללו התרשמו מאוד מכישוריו ושיגרו אליו הזמנה לשוב ללונדון, לשלושה חודשים, לעבודה משותפת שגם תתַגמל אותו בחשיפה לידע שנצבר אצלם.
הפרופסור גרין שיתף את נשיא האוניברסיטה בהצעה, וקיבל את תמיכתו. "אחזיר אותך לתפקידך בשובך", הבטיח.
הכול נראה חיובי ומבטיח, אבל הקשר שהתפתח באותן שנים בין הפרופסור גרין ובין הרבי מליובאוויטש חייב אותו לשאול את פי הרבי ולבקש את ברכתו.
המענה הגיע במהירות. "הייתי מתנה את ביצוע התכנית בידיעה ברורה שבשום אופן הדבר לא יסכן את תפקידך הנוכחי", כתב לו הרבי. "נראה לי, בלי ספק, שיש לא מעט שאפתנים שירצו לתפוס את המשרה הפנויה. לכן הכרחי לוודא שהיעדרותך לא תסכן את הביטחון והקביעות של תפקידך".
דברי הרבי הדהימו את הפרופסור. ברגע הראשון לא הבין כלל על מה הרבי מדבר. מעמדו באוניברסיטה היה איתן. הייתה לו קביעות ויחסיו עם הסגל היו טובים מאוד. הוא לא העלה על דעתו שייתכן כי מישהו ינסה לתפוס את מקומו.
אך הוא כבר למד שאין להקל ראש בהמלצת הרבי. בעקבות המכתב החל לברר את הדברים יותר לעומק, והממצאים שהעלה הדהימו אותו.
הוא התקבל לסגל האוניברסיטה בשנת תשי"ט (1959). הממונים עליו היו מרוצים ממנו, וכך עברו עליו שנתיים. בסופן קיבל פנייה מסוכנות החלל האמריקנית (נאס"א), להצטרף לצוות המחקרי שלהם, שעסק באפשרות קיומם של חיידקים בחלל. לצורך זה נדרש לקחת חופשה ללא תשלום מהאוניברסיטה.
נשיא האוניברסיטה ראה את ההצעה בחיוב, וגם כתעודת כבוד למוסד שהוא עומד בראשו. לעומתו, מנהל המחלקה של גרין הסתייג, מפני שהמעבר לנאס"א קטע את העבודה שבה עסק. אך נשיא האוניברסיטה הכריע בעד המעבר. בפגישה במשרדו אמר לגרין: "התקשר עכשיו מהטלפון שלי לנאס"א ואמור להם שאתה מקבל את ההצעה". הוא גם הבטיח לו כי מקומו שמור לו בשובו.
כך היה. אחרי כמה שנים בנאס"א חזר גרין לאוניברסיטה, והמשיך ממנה במחקרים משותפים עם סוכנות החלל. מה שלא ידע, שמנהל המחלקה שלו ניסה למנוע את שובו. ייתכן שחמד את התפקיד לעצמו, וראה בו פתח לקידום אישי.
כל המאבק הזה התחולל מאחורי גבו של גרין. עתה, בעקבות הבירורים שעשה, גילה כי הוויכוח הסתיים רק כאשר נשיא האוניברסיטה הבהיר למנהל המחלקה: "החלטתי להחזיר את גרין לעבודה, ואין לך יכולת לערער על כך".
עתה התחוור לפרופסור גרין מה פשר הערתו של הרבי. בעקבות זאת פעל על-פי הוראת הרבי, ודאג לוודא שנסיעתו לא תפגע במעמדו ובתפקידו. הוא פנה בעניין אל נשיא האוניברסיטה, וזה התחייב לפניו כי הוא עומד לימינו ואף רואה אינטרס של המוסד האקדמי בנסיעתו, מפני שהדבר יעלה את קרנה של אוניברסיטת מינסוטה.
עתה היה יכול לנסוע ללונדון בלב שקט, והוא חש הכרת טובה גדולה לרבי, שבעיניו הצופיות למרחוק זיהה את הבעיה שהוא לא היה מודע לה כלל.
בשלב זה התפנה לעיין בשולי מכתב של הרבי, וכאן ציפתה לו הפתעה גדולה מקודמתה. הרבי פותח וכותב: "בדרך כלל אני מסתייג מהבעת דעה בנושאים שהם מחוץ לתחום מומחיותי", אך עם זה הוא מעיר שלדעתו המחקר צריך לעסוק בנקודה שיש בה עניין מיוחד.
המחקר שבו עסק הפרופסור גרין עם עמיתיו מלונדון היה בתופעת ההדבקה החיידקית שנוצרת במחלקות של המרכזים הרפואיים, ובמיוחד בהתמודדות עם חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
הרבי כותב לפרופסור גרין באריכות כי לא דיי לחקור את נושא מניעת הזיהומים, אלא צריך ללמוד מה גורם לחיידקים מסוימים להיות 'חסינים' לעומת חיידקים אחרים שהם 'בלתי-חסינים'. "נראה לי שהנקודה הזאת היא בעלת משמעות מעשית", כותב לו הרבי, "והיא צריכה לעמוד במוקד תשומת הלב שלך".
לימים הסביר הפרופסור גרין את הרקע לדבריו של הרבי: "באותה תקופה הבקטריולוגיה הייתה בחיתוליה. עד אז חקרו רק את המרכיבים הגדולים יותר של החיידק, אך לא את היחידה הבסיסית שלו, את המולקולות של תאי החיידק... הרבי הציע לחפש את הגורם האיכותי לשינוי בחיידק, ולא רק את הגורם החיצוני, או ליתר דיוק – הסביבתי".
לדבריו, התחום הזה התפתח מאוד בעשרות השנים שלאחר מכן, ולא מעטים מקרב החוקרים שעסקו בו זכו בפרסי נובל. "לשם כיוון אותי הרבי בדרך עקיפה", מסיים הפרופסור גרין. "בלונדון עסקתי באפידמיולוגיה, והצלחתי במחקריי, אך לצערי לא השכלתי לבחור בכיוון המחקרי שאליו הפנה אותי הרבי".
(על-פי הספר 'פרופסור גרין, שלום וברכה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
