האם יזכירו את יציאת מצרים בימות המשיח? בגמרא (ברכות יב,ב) יש על כך מחלוקת. לפי דעה אחת אין מזכירים את יציאת מצרים בימות המשיח, ואולם חכמים דורשים את הפסוק "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" כך: "'ימי חייך' – העולם הזה; 'כל' – להביא לימות המשיח". כלומר, לדבריהם גם לאחר ביאת המשיח נספר בנפלאות יציאת מצרים.
ידוע שגאולת מצרים נמשלה לאור הנר והגאולה העתידה לאור השמש. אור הנר מוגבל וגם אפשר לכבותו. לכן אחרי גאולת מצרים היו יכולות להיות עוד גלויות. ואולם אור השמש בלתי-מוגבל, וגם איננו ניתן לכיבוי. לכן הגאולה העתידה תהיה שלמה ומקפת וגם נצחית. אם כן, מה הטעם להזכיר את יציאת מצרים בעת הגאולה העתידה? איזו משמעות יש לאור הנר כאשר השמש מאירה במלוא זוהרה?
לא בחיפזון
בתורת החסידות (ספר המאמרים תש"ח, עמ' 164) מוסבר שאף שהגאולה העתידה נעלית לאין ערוך מגאולת מצרים, בכל-זאת יש יתרון לגאולת מצרים שהיא שפתחה את צינור הגאולה. מבחינה מסוימת היא הראשית וההתחלה של כל הגאולות, גם של הגאולה העתידה. בגאולת מצרים ניתן הכוח להשתחרר ממגבלות העולם הגשמי ולהתקדם לעבר חירות אמיתית, שתגיע לשלמותה בגאולה העתידה. לכן יזכירו את גאולת מצרים גם בימות המשיח, מכיוון שגאולה זו היא ראשית תהליך הגאולה.
ואולם בפועל הגאולה העתידה נעלית לאין ערוך מגאולת מצרים. ועל כך נאמר (מיכה ז,טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שנפלאות הגאולה העתידה יהיו בבחינת נפלאות אפילו לעומת ניסי יציאת מצרים.
ההבדל המהותי בין השתיים טמון גם בדרך שבה באות שתי הגאולות. גאולת מצרים באה בחיפזון – "כי ברח העם" (שמות יד,ה), ואילו הגאולה העתידה תבוא בשובה ונחת – "לא בחיפזון תצאו" (ישעיה נב,יב). רבנו הזקן מסביר בספר התניא (פרק לה), שהבריחה ממצרים מציינת בריחה מהרע. בני ישראל היו חייבים 'לברוח', מפני שעדיין היה להם קשר אל הרע – "הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו". אך בגאולה העתידה לא יהיה עוד רע, משום ש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג,ב), וממילא לא תהיה שום סיבה לברוח ממשהו.
הרע יתהפך לטוב
בשפת החסידות, אלה שתי דרכי התמודדות עם הרע – 'אתכפיא' ו'אתהפכא'. הדרך הראשונה ('אתכפיא') היא כפיית הרע, מלחמה מתמדת בו. הרע קיים במלוא תוקפו, והאדם מתגבר עליו, מתמודד עימו וכופה את הטוב על הרע. הדרך השנייה ('אתהפכא') היא הפיכת הרע לטוב. האדם משתלט כל-כך על הרע, עד שהוא משנה את מהותו לטוב. כבר אין מלחמה ואין התמודדות, שכן אין עוד שום משיכה לכיוון השלילי.
יציאת מצרים הייתה ניצחון של הדרך הראשונה – הטוב גבר על הרע, ניצח אותו, והרע נאלץ להיכנע. הרע נשאר רע, אלא שנוּצח. לכן נאלצו בני ישראל לברוח ממצרים, כדי שלא ליפול שוב לזרועות הרע. אבל הגאולה העתידה מבטאת ניצחון בדרך השנייה – הפיכת הרע לטוב. אז יתוקן העולם, כל הרע שבו ייעלם, ויישאר טוב צרוף בלבד. ממילא ייעלם הצורך להילחם ברע ולהתמודד עימו, ולכן לא יהיה עוד צורך בבריחה וב'חיפזון'.
בגאולה העתידה יתהפך הרע לטוב, ואפילו החיות הרעות יחדלו מלהשחית ויביאו תועלת (ישעיה יא,ו-ז), כי אז יגיע העולם לבירור אמיתי ושלם. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
