ההליכה אל ה'כוהן'
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכוהן" (יד,ב). עצם בואו אל הכוהן הופך ומשנה את מצבו מטומאה לטהרה. זה קורה בִן רגע – "ביום טהרתו והובא אל הכוהן".
(רבי יהודה-לייב מלובלין)
בעוון לשון הרע
״ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות״ (ויקרא יד,ד). לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים, שמפטפטין תמיד.
(רש״י)
קשייו של עני
״וכיפר עליו הכהן וטהר״ (ויקרא יד,כ). פסוק זה מדבר במצורע עשיר, ואילו במצורע עני נאמר סתם ״וכיפר הכהן״, בלי ״וטהר״, שכן העני לעולם אינו נטהר. בהיותו מצורע הרי ״מצורע חשוב כמת״, ומשנתרפא הוא נשאר עני, ו״עני חשוב כמת״.
(וידבר משה)
דלות בממון
״ואם דל הוא ואין ידו משגת״ (ויקרא יד,כא). לשם מה כפל הלשון, הרי ברור שאם הוא דל אין ידו משגת? אלא 'דל' אינו בממון בלבד. במקומות רבים משמעות המילה חולשת הגוף, כמו: ״מדוע אתה ככה דל בן המלך״ (שמואל-ב יג,ד) או ״פרות... דלות ורעות״ (בראשית מא,טו). לפיכך נאמר ״ואם דל הוא״ ואחרי זה ״ואין ידו משגת״, לומר לך שמדובר בדל בממון.
(הרב ברוך אפשטיין)
העניות כפרה
העני יוצא ידי חובתו בקרבן קטן יותר, משום שאמרו חז״ל ״עניות מזבח כפרה״. הרי שנוסף על הקרבן שהוא מביא, עוונו מתכפר גם בעצם עוניו.
(תכלת מרדכי)
נשאר צר עין
יש דעה בגמרא שבחובת קרבנות סתם, אם הביא העשיר קרבן של עני, יצא. אבל במצורע הכול מסכימים ש״עשיר שהביא קרבן עני לא יצא״ (יומא מא). משום שבין החטאים שהנגעים באים עליהם הגמרא מונה גם ״צרות עין״ (ערכין טז). לכן אם המצורע העשיר מביא קרבן של עני ברור לנו שעדיין לא נרפא ממחלתו, שעדיין הוא צר עין כפי שהיה, ולפיכך אין הקרבן מכפר.
(רבי יעקב לנדוי)
חובת תלמיד-חכם
דל, שאין ידו משגת, דיי לו בקרבן עני, אבל עשיר שהביא קרבן עני לא יצא ידי חובתו. זו גם המידה בקיום מצוות התורה – על תלמיד-חכם לקיים את המצוות בדייקנות ובזהירות יתרות.
(חפץ חיים)
צרעת כפולה
״זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו״ (ויקרא יד,לב). יש לומר בדרך רמז, לפי הנאמר בזוהר, כי העניות נקראת צרעת. וזה הרמז כאן: "אשר בו נגע צרעת" – שגם בטהרתו עדיין בו הנגע ש"לא תשיג ידו" – שהוא עני; צרעת כפולה.
(אור החיים) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
