נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת במדבר | ראשית העבודה - הכיור
	גם נשים מגוייסות להפצת היהדות
	ראשית העבודה – "מדבר סיני"
	הדרת פנים זקן
	פסיקת דינים בעזרת מופתים שמימיים
	"אלא במקום תורה"
	חשבתי דרכי
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. (קיט, נט)

חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקיך. (קיט, סב)

נאמר: (קהלת ז, כ) "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". הפירוש בזה הוא שבלתי ניתן שצדיק יעשה מעשה טוב שלא יהיה מעורב בו איזה חסרון של חטא או פניה.

מדוע? מבאר הבעל שם-טוב: בשעה שאדם יעשה מעשה טוב בשלימות, ללא כל חסרון ותערובת של רע, יבוא היצר הרע ויתגרה בו על מעשיו. אך כשרואה היצר הרע שבטוב מעורב מעט רע, אז הוא מניח את האדם, ועוזב אותו לנפשו. לאחר שהיצר הרע עוזב את האדם, כעת הוא מסוגל לסלק ממחשבתו כל נגיעה אישית ולעשות את המצווה לשם שמים, עד שיהיה הדבר "טוב" בטהרתו.

וזה מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ע, א. ילקוט שמעוני, תהלים רמז תשיח. פסיקתא רבתי פמ"ה): "ישראל גנבים הם" – כי צריך דעת 'לגנוב' את היצר הרע ולנהוג כלפיו בערמה (כלשון חז"ל (ברכות יז, א. הובא באור התורה סימן רמו.): "לעולם יהא אדם ערום ביראה", ופירש רש"י: "להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו".) , שבתחילה מראה כאילו יש לו בדבר הטוב כוונה והנאה אישית, ומיד לאחר מכן יעשה זאת לשם שמיים בלבד.

וזהו פירוש הפסוק "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך". שבתחילת מעשה כל דבר מצווה או קדושה מחשב האדם במחשבתו כאילו הדבר נעשה עבור "דרכי" - להנאתי הגשמית ולענייני האישיים ("כלומר, בתחילה האדם "מחשב לעשות חפצו וצרכיו" – אור התורה שם), ואחר כך "ואשיבה רגלי אל עדתיך" – "רגלי" מלשון הרגל, ומה שעשיתי עד עתה מצד ההרגל בלבד "שלא לשמה", מצד הצרכים הטבעיים והעניינים הגשמיים שבהם אני שקוע ומורגל, כעת אני עושה "לשמה" – "ואשיבה רגלי" שבתי וסרתי מדרך זו וכעת אני מקיים את המצוות בכוונה טהורה לשם שמים "אל עדותיך".

וזהו שכתוב "חצות לילה אקום". להתעורר משנתו לשם שמיים מתוך כוונה טהורה ללמוד תורה אי אפשר כיוון שאז "יתגרה בו היצר הרע" (תוי"י חוקת קמז, א. [קכא]) ו"אינו מניחו לעשות, כי מכביד עליו אבריו ומפיל שינה על עיניו" (אור התורה שם), אלא כש"חצות לילה אקום" עבור צרכי הגוף אז יוכל להתגבר על רצון וטבע הגוף להמשיך בשינה, ו"מניח לו היצר הרע לקום בזריזות ממיטתו" (אור התורה שם) ואז יוכל לעסוק בעבודת ה' באין מפריע.

(מעובד מ'כתר שם טוב' סימן קמא).

* * *

הרד"ק מפרש על הפסוק: "חשבתי דרכי – חשבתי דרכי העולם ולא אמצא דרך טוב, כמו דרך עדותיך, לפיכך סרתי מדרכי העולם והלכתי בדרך עדותיך". וזהו "ואשיבה רגלי" ששבתי להרגיל ('רגלי' מלשון הרגל) "אל עדותיך", לעסוק תורה ומצוות.

(ומקורו במדרש (יל"ש תהלים רמז תתצ): "חשבתי דרכי – אמר דוד לפי הקב"ה רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך, לבית דירת פלוני אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, שנאמר ואשיבה רגלי אל עדותיך".)

שואל הבעל שם טוב (הובא בצפנת פענח קד, ב. ועוד) מדוע היה דוד צריך לחשוב דרכיו בענייני העולם, ורק כאשר לא מצא בהם טוב אז "אשיבה רגלי אל עדותיך", הרי היה לו מלכתחילה להשיב רגליו בעדותיו של הקב"ה?

ומבאר בהקדים דברי המדרש (ב"ר פ"ב, ה. שם פ"ג, ח) על הפסוק (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בוקר וגו' – ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים, ויהי בוקר אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, כיון דכתיב (שם, ד) וירא אלקים את האור כי טוב, הוי אומר במעשיהן של צדיקים חפץ".

גם כאן תמוה: איך שייכת סברה שהקב"ה יחפוץ במעשיהם של הרשעים?

אלא שיש איזו מעלה ותועלת במעשיהן של רשעים, מאחר ויתרון האור הוא כשבא מתוך החושך, ומעלתו של האור ניכרת מצד החושך. כמו שמעלת החכם ניכרת מצד הטיפש, כן הוא שמעלת הצדיק ניכרת מצד הרשע. ולכן הייתה סברה שהקב"ה יחפוץ בהם. ולכן נאמר "וירא אלקים את האור כי טוב", שהקב"ה חפץ במעשיהם של צדיקים דווקא, ובנוגע למעשים של רשעים נאמר "ויבדל" (שם, ד), שכל עניינם הוא שיעשו בהם הבדלה וביטול.

וזהו מה שהיה דוד המלך אומר "חשבתי דרכי – בעניני העולם", כדי שלאחר מכן ובהמשך לזה יהיה "ואשיבה רגלי אל עדותיך", שיהיה בהם עניין של הבדלה וביטול.

מדוע עניין זה היה אצל דוד דווקא?

עניינו של דוד היה שהוא הקים עולה של תשובה (מו"ק טז, ב. ע"ז ה, א). ומבואר בכמה מקומות שבעבודת הבעל תשובה יש ב' עניינים: אתכפיא ואתהפכא, ובפסוק זה מדבר דוד אודות עבודת האתכפיא שזהו "אשובה להרגיל", שינוי הרגילות.

(מעובד ממאמר ד"ה 'באתי לגני' תשל"ג. סה"מ מלוקט ה עמוד קסד)