גם לאחר התירוץ, עומדת בתוקפה השאלה - "למה הרעות?!"

התחלת פרשתנו (וארא) היא בהמשך לפרשה שלפני זה (פרשת שמות), שסיומה בקושיית משה רבינו להקב"ה: "למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני", ובהמשך לזה באה תשובתו של הקב"ה למשה: "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם וגו' לכן אמור לבני ישראל, אני הוי' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' וידעתם כי אני הוי'".

וההסברה בתוכן תשובתו של הקב"ה - כמבואר בתורה-אור שהגילוי אל האבות היה רק "בא-ל שד-י", ואילו שם הוי' לא נתגלה להאבות, ורק במתן-תורה נתחדש גילוי שם הוי', וכדי שיוכל להיות גילוי שם הוי' במתן תורה, הוצרכה להיות ההכנה דגלות מצרים, שזהו עניין "הרעות לעם הזה".

ומסיים, שזהו גם הטעם לאריכות גלות האחרון - בתור הכנה להגילויים דלעתיד-לבוא, שאז יהיה גילוי פנימיות התורה, טעמי תורה.

והנה, כיוון שהקושיה "למה הרעות גו'" נכתבה בתורה, וכל עניין בתורה הוא אמיתי וניצחי, הרי, גם לאחרי התירוץ "וארא גו'", יש מקום להטענה "למה הרעות".

[...] וההסברה בזה (שגם לאחרי התירוץ שיש הכרח בגלות מצרים בשביל ההכנה למתן-תורה עדיין יש מקום להקושיה "למה הרעות"):

מבואר בתורה-אור שכל פרטי השיעבוד בגלות מצרים, "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה גו' בפרך", ישנם גם ברוחניות: "וימררו את חייהם היא התורה כי היא חיינו, בעבודה קשה - דא קושיה, בחומר - דא קל-וחומר, ובכל עבודה בשדה - דא ברייתא, ובלבנים - דא ליבון הלכתא".

ולכן, אף שיש הכרח בשיעבוד הגלות בשביל ההכנה למתן-תורה, נשארת הקושיה "למה הרעות", כיוון שיש אפשרות להחליף זה לשיעבוד רוחני בלימוד התורה, ועל-דרך זה בנוגע לאריכות וקושי הגלות האחרון, שאף שיש הכרח בזה בשביל הגילויים דלעתיד-לבוא, מכל-מקום, יכולים להחליף זה בשיעבוד רוחני בלימוד התורה.

ויש להוסיף, שכשם שהדברים אמורים בנוגע לכללות הגלות, כן הוא גם בנוגע לעניינים פרטיים דהגלות, כמו יגיעת וטירדת הפרנסה (שבזה הוא עיקר עניין הגלות), שיכולים להחליף זה ביגיעה וטירדה בתורה.

ולהעיר גם ממאמר רז"ל "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" - "עול" מוכרח להיות, כיוון ש"אדם לעמל יולד", אבל, הברירה בידו לקבל על עצמו (על-פי תורה) "עול מלכות ועול דרך ארץ", או לקבל על עצמו "עול תורה", שאז, "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת וארא, מברכים החודש שבט ה'תשי"א;
 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"א כרך א (ב) עמ' 182 - בלתי מוגה)