נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת בהעלותך | להדליק את הנשמה
	לקיים בפועל, אף שלא מבינים
	לפעול עלייה בנרות
	ה"אשל אברהם" מבוטשאטש
	קולו ללא 'בת-קול'
	חצות לילה
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

מהי אותה 'בת קול' שנעדרה מקולו של הקב"ה במתן תורה • משה רבינו תיווך את דברי ה' אל בני ישראל • יכולת הדיבור שתהיה לצומח ולדומם לעתיד לבוא קשורה עם יכולת הקשב שקיימת בהם כבר היום • בבואנו מחג השבועות - סוגיה מרתקת מתורת רבינו, מעובדת בידי מערכת 'התקשרות'

על הפסוק (דברים ה, יח): "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם, קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף", אומר המדרש (שמות רבה סוף פרשה כט): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַהוּ "וְלֹא יָסָף"? אֶלָּא: כְּשֶׁאָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ, יֵשׁ לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל. וְהַקּוֹל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הָיָה לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל.

מפרשים רבים התחבטו בשאלה מהי אותה 'בת קול' שנעדרה מקולו של הקב"ה.

הגאון הרב צבי הירש וולק היה רבה של העיר פינסק עד לפטירתו (בגיל 51 בלבד). הוא הותיר אחריו כתבים רבים של חידושי תורה. במהלך כהונתו כתב את חיבורו הגדול "כתר כהונה" – פירוש מקיף ויסודי על ה'ספרי'. הוא נפטר בטרם ירד הספיק להביא את ספר לדפוס, ובשנת תשי"ד בניו הדפיסו את פירושו לפרשת נשא.

ככל הנראה, בנו הגיע ל'יחידות' אצל הרבי בתחילת שנת תשט"ו, ובמהלכה העניק לרבי את ספרו הראשון של אביו. בהמשך לאותה יחידות הרבי שלח מכתב לו ולאחיו בו הוא מודה על הספר ומברך אותם.

כדרכו בקודש, בסיום המכתב הוסיף הרבי כמה הערות על הספר שהוענק לו "לחביבותא דמילתא... על כל פנים בראש הספר ובסופו...". להלן יובא אחד הנושאים המוזכרים בהערותיו של הרבי על הספר, בעיבוד קל (תודתנו מסורה למכון אנכ"י על העזרה בפיענוח הדברים).

ללא מתווכים

בעל ה'כתר כהונה' (ס"ק קס. דף עח, א) מפרש את דברי המדרש באופן מקורי: באופן שגרתי בני ישראל שמעו את כל דברי התורה ממשה רבינו, ששמע את קולו של ה' באוהל מועד. חז"ל בחרו לכנות את מסירת התורה מפי הקב"ה על-ידי משה בשם מושאל: 'בת קול'. מחדש המדרש שאת עשרת הדברות שמעו בני ישראל מקולו של ה' ישירות מפיו, באופן בלתי אמצעי, ללא 'בת קול'.

[ישנה מחלוקת בין 'ראשונים' האם בני ישראל שמעו את כל עשרת הדברות מפי הגבורה, או רק את חלקם. דעת הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לג) היא שבני ישראל שמעו את קולו של הקב"ה רק בשני הדברות הראשונים, ויתר שמונת הדיברות הנותרים שמעו מפיו של משה בלבד. דעת הרמב"ן (שמות כ, ו) שבני ישראל שמעו את כל עשרת הדברות מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו. האברבנאל מעיר (יתרו כ, א) שזו מחלוקת מפורשת במדרש חזית (ד, ג): לדעת רבי יהושע בן לוי שמעו ישראל רק את שני הדברות הראשונים מפי הקב"ה (כדעת הרמב"ם) ולדעת רבנן שמעו ישראל את כל עשרת הדברות מפי הקב"ה (כדעת הרמב"ן)]

זה פירוש דברי המדרש שלקולו של הקב"ה במתן תורה לא היה 'בת קול': את כל מצוות התורה שמעו בני ישראל מפי משה ששמען מפי הגבורה, ולכן מכנה זאת המדרש בשם המושאל 'בת קול'. שונים היו עשרת הדיברות, שאותם שמעו ישראל (כדעת רבנן) ישירות מפי הגבורה ללא בת קול – לא דרך משה. עד כאן הסברו של בעל ה'כתר כהונה' בדברי המדרש.

התאנה תצווח

הרבי מעיר שלפירושו אינם מובנים דברי המדרש בתחילתם שכשאדם קורא לחברו יש לקולו בת קול. לדברי ה'כתר כהונה', שה'בת-קול' נסובה על דיבורו של משה בשעה שחזר על דברי הקב"ה אליו, מה כוונת הדברים?

לכן נוקט הרבי כפירוש של ה'עץ יוסף' (ד"ה בת קול) שפירש, ש'בת קול' הכוונה להד, שלקולו של הקב"ה במתן תורה לא נוצר הד.

ודברי המדרש טומנים בחובם רעיון עמוק.

אומר המדרש בתחילתו: "כשנתן הקב"ה את התורה צפור לא צווח... הים לא נזדעזע... אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי...". הרעיון בדברי המדרש הוא שכל פרט ופרט מהבריאה שמע, הבין וקלט בעצמו את קולו של הקב"ה בעת מתן תורה – "אנכי הוי' אלוקיך"!

מוסיף המדרש ומדגיש שקליטת דבר ה' בעולם לא נותרה רק ברובד הרוחני של הבריאה והבנתה ובנשמתה, אלא דיבורו של הקב"ה חדר ונקלט גם בגשמיות וחומר כל פרטי הבריאה, וכל אלו קלטו והבינו את קול ה': "אנכי הוי' אלוקיך". היכן זה התבטא? בכך שלא היה לקול ה' הד.

[והוא על דרך פירוש התוספות (עבודה זרה יז, א) ד"ה 'עד', במעשה של ר' אלעזר בן דורדיא שאמר להרים ולגבעות "בקשו עלי רחמים", והם ענו לו: "עד שאנו מבקשים עליך – נבקש על עצמנו", ומפרש שם התוספות (בהסברו השני) שהשר של ההרים הוא היה זה שהשיב לו.

אין לתמוה על רעיון זה, כי כן יהיה לעתיד לבוא שנאמר (חבקוק ב, יא) "אבן מקיר תזעק", ומפרש במדרש תהלים (עג בסופו): "לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת היא צווחת ואומרת שבת היום", וכדברי הגמרא (תענית יא, א): "לעתיד לבוא אבני ביתו של אדם וקורות ביתו מעידים בו שנאמר 'כי אבן מקיר תזעק'".]

לא נס; תוצאה

התרחשות ההד נוצרת לאחר שהקול הנישא בגלי האויר פוגש עצם מסוים שמעכב את התפשטות גלי הקול ואינו קולט אותם. זה גורם לכך שהקול ייזרק חזרה לאחור.

דיבורו של ה' – "אנכי ה' אלוקיך" – לא הופנה לבני ישראל בלבד, אלא לכל פרטי הבריאה. וכפי שמסיים המדרש, שבזמן מתן תורה הקב"ה "השתיק כל העולם, כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו". לא רק מין המדבר והחי, אלא אף הדומם דמם, כמו שאומר שם שהים לא הזדעזע. בכל מקום בעולם נקלט דבר ה'.

בנוסף לכך, כאשר קול יוצר הד שמגיע למקום מסוים, מי שנמצא באותו מקום שומע, למעשה, את ההד שבא מהקול לא באופן ישיר אלא כ'כלי שני'. אך במתן תורה לא היה לקול ה' הד, ודיבורו הגיע לכל מקום בעולם באופן ישיר.

וזהו חידוש המדרש שלקול ה' במתן תורה לא היה בת קול: עשרת הדיברות חדרו בכל פרטי הבריאה ובכל מקום באופן ישיר מאת ה', כי לקולו של ה' לא היה הד, בשונה מאדם הקורא לחברו שלקולו יש הד.

על פי הסבר זה מובן ההקשר הכללי של כל פסקאות דברי המדרש. המאמר הראשון עוסק בדממת העולם בעת מתן תורה ("ציפור לא צווח... הים לא נזדעזע"), המאמר השני מחדש שקולו של ה' חדר ונקלט בכל פרטי הבריאה, והמאמר השלישי חוזר לעניין הראשון, ומספר שכך גם עשה הקב"ה לאליהו בהר הכרמל – "הדמים כל העולם והשתיק עליונים ותחתונים...".

ובליקוטי שיחות (חלק ד' עמוד 1092 ואילך) מבאר הרבי על יסוד דברי אדמו"ר הזקן (תניא פרק לו) שההתגלות האלוקית שהייתה במתן תורה היא מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא. אז יאיר אור ה' בכל העולם ללא שום לבוש המסתיר, ואף הבשר הגשמי יראה אלוקות. מעין זה היה בשעת מתן תורה, כאשר נרגש בגלוי בכל העולם שכל מציאותו היא אלוקות, ודבר ה' הוא שמחייה את העולם.

ממילא, באופן טבעי לא היה לקול ה' בת קול, משום שקולו של ה' בעשרת הדיברות חדר בכל פרטי הבריאה ונספג בתוכם. לכן, על פי טבע לא נוצר לקולו הד. ועל פי זה מתרץ מדוע עשה ה' נס שלקול לא יהיה בת קול, והרי ידוע הכלל (ראה דרשות הר"ן ד"ח הקדמה הא', שבת נג, ב) "לא עביד קב"ה נסא למגנא" [=אין הקב"ה מחולל נס לחינם] – אלא שלא היה זה נס! ההעדר ההד הוא תוצאה טבעית מהעובדה שהקול חדר בגשם וחומר העולם.