במצוות פרה אדומה אנו מוצאים דבר והיפוכו: מחד גיסא – צריך לשרוף את הפרה כולה – את עורה ואת בשרה וכו', בשונה מעור קורבן העולה ששייך לכוהנים, שזה מורה על קדושה יתירה, שלכן אסור לאף אחד ליהנות ממנה; אבל לאידך גיסא – מעשיה בחוץ דווקא, "מחוץ למחנה", שזה מורה על פחיתות הקדושה, שהרי בירושלים יש קדושת המקום, משא"כ בחוץ.
והעניין בזה: כללות מצוות פרה אדומה הוא עניין החוקה, שזה דבר שאינו מובן בשכל, כמו שבעשייתה היא מטמאת את הטמאים ומטמאת את הטהורים, ועד ש"אומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה", וגם בני-ישראל מודים שאין על זה טעם בשכל, כי זה בפירוש עניין שאין לו טעם בשכל, וצריך לקיימו רק בגלל שכך ציווה ה'. וכן הוא בנוגע לשני ההפכים הנזכרים, שצריך לשרוף את הפרה כולה, ומעשיה בחוץ דווקא – שזה עניין של חוקה, דבר שאינו מובן בשכל.
(ש"פ צו, תורת מנחם תש"ל חלק נט ח"ב ע' 424) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
