נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת חוקת | פרה והיפוכה
	היכן האקטואליה?
	קבלת עול מתוך שמחה
	הירידה עצמה תחילת העלייה
	"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"
	וירונו מדרכיו
	פרשת חוקת
	הלכה ונבואה
	"עשרה ניסים נעשו לאבותינו"
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

יהודי, מטבעו, אינו מהרהר אחר החוקים והגזירות של הקדוש ברוך הוא * גם עבודה מתוך קבלת עול והתמסרות שלמעלה מהבנה והשגה נעשית מתוך שמחה וטוב לבב * זוהי הוראה לכל ישראל, הן למשכילים הן לפשוטים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בפרשת חוקת – ישנם ריבוי עניינים, אמנם, לכל לראש יש לבאר את ההוראה שלמדים מתוכן כללות הפרשה, כפי שבא לידי ביטוי בשם הפרשה – "חוקת".

הפירוש של המילה "חוקת" הוא – עניין שלמעלה מטעם ודעת, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי"¹, "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה"².

מצינו אמנם יחידי סגולה שאצלם באו עניינים של "חוקה" באופן של הבנה והשגה – כדברי חז"ל³: "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי⁴ אחכמה והיא רחוקה ממני", מזה מובן, ששאר ענייני "חוקים" (מלבד פרה אדומה) באו אצלו באופן של הבנה והשגה. ולא עוד, אלא אפילו בנוגע לפרה אדומה – "אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חוקה"⁵; אבל אף-על-פי-כן, אצל רוב בני ישראל הרי זה עניין שלמעלה מהשכל, "גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה".

ב. ביאור העניין וההוראה בעבודת האדם:

עניין "חוקת" בעבודה האדם הוא – עבודה שלמעלה מטעם ודעת, קבלת-עול ומסירות-נפש, כלומר, שעושה זאת מפני ציווי הקדוש ברוך הוא – "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני".

ואין הכוונה שעושה זאת בעל-כורחו, כלומר, שמצד השכל יש לו שאלות כו', אלא שבנוגע לפועל מקיים את ציווי הקדוש ברוך הוא – כי אם באופן שאין שום שאלות בדבר, "אין לך רשות להרהר אחריה", שכן, ביודעו ש"חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני", חוקה וגזירה של הקדוש ברוך הוא, אינו מהרהר כלל, שהרי לא שייך שיבין את שכלו של הקדוש ברוך הוא, ובמילא, אין בכך כל סתירה שיעבוד עבודתו מתוך חיות, שמחה וטוב לבב.

ויש להוסיף בזה עניין שלא שמים לב אודותיו:

הפירוש הפשוט של "אין לך רשות להרהר אחריה" הוא – עניין של איסור, כלומר, שמכיוון ש"גזירה היא מלפני", לכן, אסור ליהודי להרהר אחריה.

אמנם, מלשון הרמב"ם⁶ "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו, ואם רצה כו' (להיפך) הרשות בידו", היינו, שמשתמש בלשון "רשות" ביחס לעניין הבחירה – נמצא, שהפירוש של "אין לך רשות להרהר אחריה" הוא, (לא רק שאסור לו להרהר, כי אם) שאין הדבר תלוי ברצונו ובבחירתו, מכיוון שאין זה ביכולתו כלל, אפילו אם ירצה בכך.

כלומר: מטבעו של יהודי שכאשר שומע שהקדוש ברוך הוא ציווה כך וכך, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי" – לא ייתכן כלל שיהרהר על זה, וכאמור, אין זה עניין התלוי בבחירתו, שכן, לא ניתנה לו אפשרות ויכולת על כך.

ואם רואה בכל זאת שעולים הרהורים במחשבתו כו' – הרי בהכרח לומר שאין זה מצד מציאותו, ולא עוד, אלא שאין זה אפילו מצד נפשו הבהמית, כי אם מצד היצר-הרע⁷ שנתלבש בנפשו הבהמית, ובלשון הרמב"ם⁸: "יצרו הוא שתקפו", כלומר, עניין של אונס!

וזוהי ההוראה שלמדים מפרשת השבוע שקורין בשבת שלפני ימי הגאולה י"ב י"ג תמוז – שכללות העבודה הקשורה עם ימי הגאולה בהרבצת התורה וחיזוק היהדות צריכה להיות באופן של "חוקת", כלומר, עבודה מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש, שאז מתבטלים כל ענייני מניעות ועיכובים שיכולים להיות מצד המדידות והגבלות של שכל, שכן, ביודעו שעניין זה הוא חוקה וגזירה של הקדוש ברוך הוא, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני", הרי בוודאי ש"אין לך רשות (בחירה ויכולת) להרהר אחריה", וביחד עם זה, נעשית העבודה מתוך חיות, שמחה וטוב לבב.

ג. והנה, הוראה זו שייכת לכל אחד ואחד מישראל – גם לפשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה":

כאשר אומרים ליהודי פשוט שבפשוטים שמכיוון שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות כך וכך, לכן, עליו לעשות כן גם אם אין הדבר מובן בשכלו, "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה" – אין כל קושי מיוחד לפועל אצלו עניין זה, שהרי יודע ומבין בפשטות שאין ביכולתו להבין ולהשיג את שכלו של הקדוש ברוך הוא, במכל-שכן וקל-וחומר מזה שאינו יכול להבין ולהשיג את שכלו של חכם גדול, בשר ודם.

אמנם הוא יהודי פשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה", ואינו שייך עדיין ל"לשון-הקודש", כי אם ללשון אידיש, לשון הקשור עם לשונות דשבעים אומות העולם⁹, אבל לאידך – היא הנותנת: מכיוון שמדבר באידיש – הרי באומרו "דער אויבערשטער" (לא כפי שנקרא בלשון-הקודש: "המקום"¹⁰ כי אם כפי שנקרא באידיש: "אויבערשטער"), מדגיש בכך את עליונותו של הקדוש ברוך הוא, ומכיוון שכן, אין כל פלא בכך ש"אין לך רשות להרהר אחריה" – שהרי לא ייתכן ששכלו של בשר ודם יבין את שכלו של הקדוש ברוך הוא! אדרבה: אילו היה ביכולתו להבין את שכלו של הקדוש ברוך הוא – היה זה דבר פלא!...

ולכן, גם כאשר מצד השכל יכולה להתעורר שאלה כו', ולדוגמה: ביודעו שנמצאים בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות, ובפרט שאינו זקוק לראיה והוכחה בדבר, שהרי יודע זאת ממעמדו ומצבו האישי שנמצא בדרגה של "שם ישראל יכונה", עלולה להתעורר שאלה: כיצד יוכל לעבוד את עבודתו במצב כזה?! – הרי מכיוון שעבודתו היא באופן של "חוקת", "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", עבודה באופן של קבלת-עול ומסירת נפש, אזי מתבטלים כל המניעות והעיכובים שיכולים להיות מצד עניין השכל, "אין לך רשות להרהר אחריה".

ד. ויש להוסיף בזה – שלא זו בלבד שההוראה של "חוקת" שייכת גם ליהודי פשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה", אלא עוד זאת, שאצלו נקל יותר לפעול את ההוראה של "חוקת" מאשר אצל "משכיל" שעוסק בהבנה והשגה בתורת החסידות:

יהודי שעבודתו היא באופן של הבנה והשגה כו' – קשה יותר לפעול אצלו שיעסוק מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש, מכיוון שיש לו "געשמאק" בעבודה זו! בעל-שכל אינו זקוק לעניין של קבלת-עול כדי לעסוק בעניין שכלי, אדרבה: זהו כל חפצו ורצונו!

ולא עוד, אלא גם כאשר מדובר אודות עניין של "חוקה", כמו: הציווי ד"פרה אדומה" שבפרשתנו, הרי בהיותו "משכיל" שלמד המשך תער"ב – טוען הוא שאינו מבין מדוע נקרא עניין זה בשם "חוקה", בה בשעה שבנוגע לכל פרטי העניינים דמצווה זו – לקיחת פרה אדומה דווקא, עץ ארז ואזוב כו', מים חיים, וכן מה שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים – ישנו ביאור והסבר שכלי, ובמילא, טוען הוא, גם השכל מחייב שאין כל אפשרות שעניין זה יהיה באופן אחר, וזאת – לא רק בנוגע לשכל של הנפש האלוקית, אלא יכולים להסביר זאת גם בשכל האנושי, עד לשכל של הנפש הבהמית!

מה-שאין-כן פשוט שבפשוטים, "אשר בשם ישראל יכונה" – אין לו בעיה כזו! אצלו – מצוות פרה אדומה היא מסוג המצוות של "חוקים" שאין עליהם טעם והסבר שכלי, "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה", כפשוטם של כתובים.

ובכלל, בהיותו פשוט שבפשוטים שאינו שייך כל-כך להבנה והשגה בשכל – נקל יותר לפעול אצלו שעבודתו תהיה באופן של "חוקת", עבודה מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש.

וכידוע הסיפור¹¹ אודות אחד מחסידי אדמו"ר הצמח-צדק שבהיותו ביחידות התאונן כי אינו חפץ ללמוד, "עס ווילט זיך ניט לערנען", והשיב לו אדמו"ר הצמח-צדק, כאשר אין חפצים ללמוד הרי זה טוב, מכיוון שאז שייכת העבודה דאתכפיא, שכופה את עצמו ללמוד; מה אעשה אני – המשיך הצמח-צדק – שרצוני ללמוד, שכן, אין זה בדרך עבודה, כי אם בדרך תענוג, ועל-דרך זה בענייננו – שאצל פשוט שבפשוטים נקל יותר לפעול שעבודתו תהיה באופן של קבלת-עול ומסירות-נפש ("חוקה").

וכמו כן בנוגע לעבודה בשמחה – שאצל פשוט שבפשוטים נקל יותר לפעול שהעבודה בדרך קבלת-עול ומסירות-נפש ("חוקת") לא תהיה בסתירה לעבודה בשמחה וטוב לבב, מאשר אצל "משכיל גדול":

אצל "משכיל גדול" – העניין של "אין לך רשות להרהר אחריה" הוא בבחינת "חוקה", שהרי כל עניינו הוא שכל, הבנה והשגה, ומכיוון שכן, יש צורך בהשתדלות מיוחדת כדי לפעול שעניין זה לא יהיה בסתירה לעבודה בשמחה:

מה-שאין-כן אצל פשוט שבפשוטים – אין זה בדרך "חוקה", שהרי מבין בשכלו שלא ייתכן שיבין את שכלו של הקדוש ברוך הוא, כך ש"אין לך רשות (יכולת) להרהר אחריה", ובמילא, אין זה כל סתירה לעבודה בשמחה וטוב לבב.

(משיחת ש"פ חוקת ה'תשמ"ה.

'תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תשמ"ה, ח"ד, עמ' 2400-2405. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

____________________

1)    תנחומא פרשתנו ג. שם ח. במדבר רבה פרשתנו פי"ט, א. שם ח.

2)    פירוש רש"י ריש פרשתנו. וראה יומא סז, ב. רמב"ם הלכות מעילה בסופן.

3)    תנחומא ו. במדבר רבה שם ג (בסופו).

4)    קהלת ז, כג.

5)    תנחומא שם ח. במדבר רבה שם ו.

6)    הלכות תשובה ריש פרק ה.

7)    ראה ליקוטי תורה פרשתנו נו, סע"ג ואילך.

8)    הלכות גירושין סוף פרק ב.

9)    כפי שמבאר אדמו"ר הזקן את החילוק שבין לשון-הקודש לשבעים לשון דאומות העולם – בתורה-אור פרשת משפטים (עז, ד). ובהדגשה – "משפטים", ולא "חוקת", כלומר, עניין המובן בשכל.

10)  ראה בראשית רבה פס"ח, ט. וש"נ.

11)  ליקוטי דיבורים חלק ד תשעה, א.

סיכום:

שם הפרשה: "חוקת".

המילה "חוקת" מורה על עבודת ה' באופן של "חוק", עבודה שאינה נובעת מהבנה אלא מקבלת עול שלמעלה ממנה.

אין הכוונה שבמחשבתו תוהה על העבודה והיא נעשית בקרירות מחוסר ברירה, עבודה זו נעשית בחיות ובשמחה: שכן, מה הפלא שנברא אינו מבין את טעם מצוות הבורא? אין כל מניעה שקיום המצוות בקבלת עול ייעשה בשמחה.

יש להוסיף בזה: היות ומדובר בגזירות הבורא, הנה "אין לך רשות להרהר אחריה", כלומר, אין לך אפשרות להרהר אחריה. טבעו של יהודי מקבל את גזירות הקדוש ברוך הוא ללא כל הרהור ותהיה. באם בכל זאת ישנם הרהורים ותהיות, הרי זה משום ש"יצרו הוא שתקפו", היפך טבעו.

שם הפרשה מורה לנו לעבוד את ה' מתוך התמסרות מלאה, קבלת עול שלמעלה מטעם ודעת.

הוראה זו שייכת לכל אחד ואחד מישראל, אף לפשוט שבפשוטים, שכן, בנקל ניתן לבאר לו שאין ביכולתנו להבין את שכלו של הבורא.

יתירה מזו, לאדם פשוט קל יותר ליישם את ההוראה: לאדם משכיל העוסק בלימוד טעמי המצוות, לא קל להתעלות מהבנתו ולקיים את הדברים מתוך קבלת עול פשוטה, אך לאדם פשוט אין כל קושי לקיים את מצוות ה' מתוך התמסרות מוחלטת שלמעלה מהבנה והשגה.