חלוקת הארץ הייתה, מחד גיסא, כפי המתחייב על פי שכל – "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו"; אבל, לאידך גיסא – "אך בגורל יחלק את הארץ", כלומר, ע"פ שכל, אפילו שכל דקדושה, כי אם, באופן שלמעלה לגמרי מהשכל, שזהו"ע ה"גורל", "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו".
וההוראה מזה – שאצל יהודי צריך להיות החיבור דטבע עם למעלה מהטבע:
מחד גיסא, דורשת התורה שהנהגתו של יהודי תהיה על פי טבע דווקא, שהרי "לא סמכינן אניסא", אבל, ביחד עם זה, צריך יהודי לגלות שהטבע שלו עצמו הוא למעלה מהטבע, אלוקות, - לאינו יהודי נדמה, אמנם, שלא שייך שינוי בטבע כו', אבל, יהודי מגלה את האמת – שגם הטבע מתנהג על ידי הקב"ה, באותה מדה כמו ניסים שלמעלה מהטבע.
ולכן, גם הנהגתו של היהודי בענייני הטבע חדורה ברגש האמונה – "מאמין בחי העולמים וזורע". ובנדו"ד, שחלוקת הארץ ע"פ השכל (טבע העולם), "לרב תרבה נחלתו" – חדורה היא בעניין ה"גורל", שלמעלה מהשכל לגמרי (למעלה מהטבע).
יהודי צריך לדעת שכל מציאותו קשורה עם הקב"ה, בעל הגורל, והקב"ה בכבודו ובעצמו מתפנה להתעסק עם כאו"א מישראל וכל בנ"י לתת לכאו"א מהם חלק בארץ...
(ש"פ פנחס תו"מ תשמ"ה ח"ד ע' 70) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
