"שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". (קיט, קסב)
מצוות הברית מביאה שמחה גדולה אצל יהודי, שכן בקיומה נעשה אצלו העניין ד"בריתי בבשרכם לברית עולם" (בראשית יז, ז).
וכדברי הגמרא (שבת קל, א): "כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, דכתיב 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב', עדיין עושין אותה בשמחה".
ומפרש שם רש"י: "אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות, והיא מילה, שישראל עושין וששים עליה, דכל שאר מצוות אינן מוכיחות כל שעה, כגון תפילין ומזוזה וציצית, דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ, אבל זו (מילה) מעיד עליהם לעולם, כדאמרינן במנחות בדוד שראה עצמו בבית המרחץ כו' כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו".
לכן בכל ברית מדגישים את עניין השמחה, החל מאמירת הפסוק "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" שאומרים לפני המילה, ומבטא שמחה גדולה כמו המוצא "שלל רב", והפסוק (משלי כג, כה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" שאומרים לאחר המילה, ועורכים סעודת מצווה.
חידושה המיוחד של מצוות הברית הוא כריתת ברית עם הקב"ה שחודרת בבשר הגשמי ובאופן של קיום נצחי.
גדלותו של אברהם אבינו הייתה עוד לפני שקיים את מצוות המילה, שכן כבר בגיל שלוש הכיר את בוראו, ומאז עבד את ה' במשך עשרות שנים.
ולמרות גולד מעלתו, בגיל תשעים ותשע המצטווה מאת הקב"ה לערוך ברית בבשרו, וטעם הדבר הוא מפני שהברית מחדירה בבשר הגוף הגשמי לתמיד את העניין של "התהלך לפני ואהיה תמים", בשונה מעבודת אברהם עד אז שהייתה ברוחניות בלבד.
ומכאן מובן גודל ההכרח בעבודה בגשמיות דווקא.
וגדולה מזה מצאנו, שגם לאחר מתן-תורה, שאז התחדש שאור הקדושה נמשך בגשמיות בכל במצוות, ולא רק במצוות מילה, בכל זאת ישנה מעלה מיוחדת במצוות מילה, ביחס לשאר המצוות, כדלהלן:
נאמר בגמרא (מנחות מג, ב): "בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר, אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו".
יש להבין: הלא בהיותו במרחץ הייתה אצלו בוודאי עניין האמונה בקב"ה, אהבת ה' ויראתו שחיובן תמידי בכל רגע, ומדוע הוא חש שהינו ערום בלא מצוה כשיש בידו כמה מצוות?
ולפי המבואר לעיל שעיקר פעולת המצווה צריכה להיות בגשמיות דווקא, מובן שגם אם ישנן מצוות אמונה אהבה ויראה, הרי האדם נחשב עדיין ערום בלא מצוה ביחס לעיקר פעולת המצוות – הפעולה הגשמית דווקא.
זו המעלה המיוחדת של מצוות "מילה שבבשרכם" (בראשית יז, יג) – שגם בזמן שאי-אפשר לקיים מצווה בגשמיות כפשוטה, כגון, כשנכנס למרחץ, ישנו העניין ד"בריתי בבשרכם לברית עולם", שהברית עם הקב"ה היא בגילוי בבשר הגשמי, ובקיום נצחי "לברית עולם".
ומעלה נוספת בברית: ישנם מצוות שקיומן הוא באופן חד-פעמי, אך קיום מצוות המילה הוא בכל רגע ורגע. ולכן כשנזכר דוד במילה שבבשרו התיישבה דעתו כי ברגע זה ממש מקיים את המצווה ש"והיתה בריתי בבשרכם".
(מעובד משיחת ש"פ לך לך תשמ"ח. תורת מנחם ח"א ע' 423) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
