נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	העולם ממתין לתיקון
	'לפרוק' את תשרי
	שבחו של גן עדן
	נצחיות הגוף על-ידי הנשמה
	"צריכים לדעת מה הקב"ה דורש"!
	פרשת בראשית
	עת לדעת
	תש"נ
	הלכות ומנהגי חב"ד

"הידורים" במצוות אינם בכלל איסור "בל תוסיף" * קבלת תלמידים לישיבה גם כשאין להם אמצעים לשלם שכר-לימוד * חשיבות הכנסת תלמידות לסמינרים בכל דרך וזהירות מאי קבלתן חס-ושלום * יציאת תלמידים לחו"ל רק לצורך תלמוד-תורה * אין מניעה לשידוך בין בני דודים * ההחלטה לקיום בית עפ"י תורה – אין בה קושי ותצליח * זהירות בקבלת החלטות טובות "בלי נדר" * מוסדות ל'החזרה בתשובה' – היפך פסק-דין שאסור להזכיר "זכור מעשיך הראשונים" * מדוע לא אחז הרבי את ה'עץ חיים' בטלית?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"הידורים" במצוות – אין זה בכלל איסור "בל תוסיף"

בשיחת ש"פ תצא תשכ"ז ('תורת מנחם' כרך נ' עמ' 346) אמר הרבי:

מנהג ישראל בחודש אלול להדר במצוות יותר מאשר במשך כל השנה.

והיינו, שאף שגם במשך כל השנה מהדרים במצוות, הרי בעניני תורה ומצוות אין הגבלות, ואין זה בגדר של "בל תוסיף" (ראה אנציקלופדיא תלמודית ערך בל תוסיף (כרך ג' עמ' שכו ואילך, ושם נסמן)) כמו בנוגע לכל הענינים של מצוות דרבנן, דברי סופרים, עד למנהג ישראל (תורה הוא) שנכללים בתרי"ג מצוות.

מעלת הנופל על קידוש השם

בר"ח טבת תשל"א ('אגרות-קודש' כרך ז"ך עמ' נט-ס) כתב הרבי:

צריך עיון אם יש להרבות בתוארים לאחרי הזכרת "הי"ד", המורה שנפל על קידוש השם.

הרקע לדברים:

בשנת תשל"א הופיע ספר זיכרון בשם "דובב שפתי ישנים" לזכרו של חייל צה"ל דב אטינגר הי"ד שנפל בהרי חברון. הרבי עודד את הוצאת הספר (במכתבו) אך בין השאר ציין בדבריו את המצוטט כאן.

קבלת תלמידים לישיבה ללא שכר לימוד

בז' מרחשון תשכ"ו ('ימי תמימים' כרך ג' עמ' 324) נשלח מכתב מזכירות הרבי להנהלת ישיבת תומכי תמימים:

"הגיעה אלינו היום שמועה אשר הישיבה.. ממאנת מלקבל תלמידים חדשים שכפי דבריהם אינם יכולים לשלם שכר לימוד בסך שדורשים מאיתם. ואף שקשה להאמין בשמועה זו ואשר תלמידים יסתובבו בחוצות אך ורק משום שאין להם כסף, בכל זאת מצאנו לנכון למהר בבקשתינו לברר לפנינו המצב בעניין הנ"ל".

חשיבות קבלת תלמידות לסמינרים

הוראות טלפוניות ברורות נתקבלו בשנת תשד"מ ('ימי תמימים' כרך ח' עמ' 233):

"בעניין קבלת תלמידות לסמינר... המדובר כאן בנפש מישראל; באם יש למישהו שנים-עשר ילדים גם הם לא כולם שווים ואי-אפשר להשאירם להפקר, וההכרח למצוא הדרך איך שכל הבנות יוכלו להתקבל כתלמידות בסמינר, ובאם הולכים בדרך זו באופן של אמת לאמיתו יהיה אפשר למצוא לכך את הדרך המתאימה".

ויום קודם לכן (שם עמ' 232):

"אולי חסר כסף או במקום, אבל דבר אחד צריך לדעת צו השעה למצוא דרך לקלוט התלמידות וכל המקיים אפילו נפש אחת כו'... כל מי ששומע אינו יכול [להתחמק] לומר שעל מוסד פלוני לקבלם... הצד השווה שצריך להציל הילדות ולעשות משהו בזה ואף אחד אינו יכול להתעלם.

"...פה מדובר בסכנה וגם-כן סכנת הנפש ונוגע גם-כן להדורות הבאים אחרי זה, והענין הוא רציני מאוד... שלא יכשלו בהחלטות. (בד בבד עם הכלל ש) אין (לו) לדיין אלא מה שעיניו רואות, אבל צריכים לדעת מה הקב"ה דורש!".

אין מניעה לשידוך בין בני דודים

בכ"ד מנחם-אב תשמ"ב ציטט הרב אפרים וולף מענה הרבי בקשר לשידוך:

באם החליטו שניהם לייסד ביתם על יסודי התורה והמצוות בחיי היום יום ויהא השידוך בשעה טובה ומוצלחת אזכיר על הציון.

ועוד מוסיף הרב וולף (דברים שנמסרו בעל-פה): "לשאלה אם העובדה שהמדובר והמדוברת הם בני דודים יש בה כדי למנוע את השידוך, הרבי שליט"א שולל שאלה זו, ואין בזה מניעה".

[והשווה: 'לקוטי שיחות' כרך כ' עמ' 647 ובמקומות שהובאו בשולחן מנחם' כרך ה' עמ' שכח-ט].

ההחלטה לקיום בית עפ"י תורה – אין בה קושי ותצליח

לההחלטה – כשיחליטו באמת ובשמחה בזה – יעזרם השי"ת ויקיימו ההחלטה ואין מקום כלל לדאגה בזה.

קטע זה בא כהמשך לקטע שקדם לו:

בודאי החליטו שניהם... לייסד ביתם בישראל על יסודי התורה והמצוה בחיי היום יומים, ויהי רצון שתהא בשעה טובה ומוצלחת ולבנין בית בישראל בנין עדי עד. בברכה.

('אגרות-קודש' כרך כו עמ' קכח)

פרסום תשובות – אחרי קבלת רשות

ב'אוצרות ליובאוויטש' [תכריך מענות ויחידויות] מצאנו את הקטע הבא:

פעמים לצורך תעמולה בעניני תורה ומצוות נזקקים לפרסם שו"תים מגדולי ישראל מדורות קודמים שחיוו דעתם בעניינים הקשורים לבעיות העומדות על הפרק בימינו.

טרם הפרסום הורה אד"ש – לברר באם ישנם יורשים ואז – שיבקשו רשות מיורשי אותם גדולי-ישראל או מחברים לפרסם התשובות שלהם.

וזאת מכמה טעמים:

א) עצם הענין הוא טוב נכון והגון גם עפ"י דין תורה.

ב) אותם המנגדים לעניני הדת עלולים להתסיס את יורשי הנ"ל וכו', וקבלת הרשות תשלול אפשרות זו מכל וכל.

[והשווה: 'ימי תמימים' כרך ה' עמ' 155]

יציאה לחו"ל רק לצורך תלמוד-תורה

בג' אדר תשל"א ('ימי תמימים' כרך ה' עמ' 125) נמסרו הדברים הבאים בטלפון להרב אפרים וולף ונראה שהם עפ"י מענה בכתב:

"דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א היא אשר התלמידים ששולחים מאה"ק ת"ו לכאן [=חו"ל] צריכים להיות תלמידים מצויינים, וכדמוכח מפס"ד [=מפסק-דין] הרמב"ם הידוע".

הכוונה היא לדברים שנתבארו גם ב'תורת מנחם' כרך ב' עמ' 92:

מהדברים היחידים שרק בשבילם מותר לצאת מארץ ישראל (ולולי זאת אסור לצאת מארץ ישראל) לחוץ לארץ, הוא "ללמוד תורה" (רמב"ם הלכות מלכים פ"ה ה"ט), ובנידון-דידן, לקח הרבי על עצמו את האחריות והורה להם לצאת מארץ ישראל בשביל ללמוד התורה, וכיון שכן, הרי, אם חסר אצלם חס-ושלום בלימוד התורה, נמצא, שהרשיון להיציאה מארץ ישראל אינו בתקפו ע"פ דין.

לא להזכיר לבעלי-תשובה את מעשיהם

בג' ניסן תש"מ ('ימי תמימים' כרך ז' עמ' 356) כותב הרב אפרים וולף:

"בזמנו הייתה לנו הוראה [מהרבי] שלא לפתוח ישיבה מיוחדת בנפרד לבעלי תשובה כי אם להכלילם בתוך מסגרת הישיבה, וכמדומני שגם לירושלים ולצפת [=למוסדות חב"ד בירושלים וצפת] היתה הוראה דומה".

בנושא זה דיבר הרבי בביקורו של האדמו"ר מבעלז שליט"א בד' אדר שני תשמ"א (השווה: ספר 'בצל החכמה' עמ' 128). [וראה עוד ב'שיחות-קודש' תש"מ כרך ג' עמ' 102 ואילך בשלילת הביטוי "קירוב רחוקים"].

לסמוך "בלי נדר" להחלטה טובה

בשנת תשמ"ה שיגרו תלמידי ישיבה קטנה אחי תמימים ראשון-לציון שורת החלטות טובות לרגל ר"ח כסלו וכו' אותם הם קיבלו על-עצמם והן:

א. שינון ל"ב פרקי תניא בעל-פה.

ב. שינון י"ב פרקי תניא בעל-פה.

ג. שינון מאמר חסידות בעל-פה.

ד. לימוד 20 שיחות.

ה. לימוד 20 דפי גמרא לעיון בעל-פה.

ו. לימוד 50 דפי גמרא לגירסא בעל-פה.

ז. לימוד 30 סימני הלכה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן.

ח. לרשום 38 ילדי ישראל לספר-תורה [הכללי של ילדי ישראל].

ט. לתת 38 מטבעות לצדקה בכל חודש.

י. לספר סיפור חסידי בעת האכילה.

תגובות הרבי להחלטות אלו הייתה ('ימי תמימים' כרך ח' עמ' 372):

1. לצד המילים "ההחלטות הן" כתב הרבי: השמטת בל"נ!! [= השמיטו שההחלטות הן "בלי נדר"].

2. לצד החלטות א' ד' סימן הרבי קו וכתב: בשביל תלמידי ישיבה אינו ענינם.

3. על החלטות ט' י' סימן הרבי וכתב: "עד סוף כל הדורות?!"

עליה לקברי אבות אחרי שנים שלא ביקרו שם

אימו של הרב אפרים וולף (ז"ל) מרת בריינדל ע"ה טמונה בבית החיים באמסטרדם, הולנד. כמה שנים לא ביקר הרב וולף בהולנד. בשנת תשמ"א שאל הרב וולף את הרבי אם לנסוע ולבקר בציונה. תשובת הרבי הייתה:

ע"ד עלי' לציון לאחר שלא היו שם כמה שנים לשלוח לפני"ז השַמָשׁ להודיע וכו'.

ר' אפרים וולף דיווח לרבי: "דיברתי עם א' מאנ"ש בהולנד, ר' שמעון שי' פורסט, ואמר שיוכל לנסוע אתי לבית העלמין ('ימי תמימים' כרך ח' עמ' 53)".

מדוע לא אחז הרבי ה'עץ חיים' בטלית?

ב'ספר המנהגים' עמ' 13 נאמר: "בעלי'[ה] לתורה: אחיזה ב"עץ חיים" על ידי הטלית...".

כמקור מציין הרבי (הדברים נדפסו לראשונה בקונטרס זה (ב' ניסן תש"ח) במנהגי היארצייט):

ראה הדעות בנושאי-כלי השולחן-ערוך אורח-חיים ריש סימן קמ"ז.

ולפני-כן (ב'ספר המנהגים' שם):

ומציין – כ"ק אדמו"ר שליט"א: רק כ"ק מו"ח אדמו"ר ראיתי נזהר בזה.

ואכן לא ראינו שהרבי אחז את עצי החיים בטלית מלבד בשמחת-תורה [יש-אומרים שבשנים האחרונות אף בשמחת-תורה לא אחז הרבי את העץ חיים בטלית].

הרב ר' מנחם זאב הלוי גרינגלאס כותב ברשימתו: "לזה אשר ק"ק [קודש קדשים] אד"ש [אדמו"ר שליט"א] אינו אוחז העץ חיים של הספר-תורה בטלית שמעתי מרממ"ט [ר' מנחם מענדל טננבוים] ששאל זה וכ"ק אד"ש ענה לו שאינו יכול לעשות זה בעלייתו לתפלת מנחה (בש"ק או בימי התענית) לזה אינו נזהר בזה גם בבוקר".

קביעת שלט בחצר בית כנסת – על יסוד ההנהגה ב-770

והנה תשובה לשאלה על יסוד הנהגה בבית הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר:

"לשאלתנו באם אפשר לקבוע שלט בחצר ביהכנ"ס וביהמ"ד צמח צדק בירושלים העתיקה [=שלט של מנדב לעילוי-נשמת אביו] – יש לדבר זה תקדים שבביהכנ"ס של אדמונ"ע [=אדמו"ר (מוהריי"צ) נשמתו-עדן] קבעו שלט בגודל 14X12 אינטש, ולכן אפשר לעשות זאת גם כאן".

(י"ז אייר תשמ"ה (על שאלה מט"ו אייר) – 'ימי תמימים' כרך ח' עמ' 289)

"דברים בטלים" – שאינם שייכים למעשה בפועל

בכמה הזדמנויות אמר הרבי שגם כאשר מדברים דברים רצויים, דברי תורה וכו' – הנה כאשר הדברים נשארים בעולם הדיבור ואינם פועלים פעולתם בנוגע למעשה בפועל, נחשבים הם ל"דברים בטלים" (ראה תורת מנחם כרך טו עמ' 227; 'התוועדויות תשמ"ב' כרך א' עמ' 490. ועוד).

את הדברים השמיע הרבי גם ביום ה' כ"ד אייר תשל"ז בסיום ביקורו של הגה"צ ר"י אלתר, כיום האדמו"ר מגור שליט"א ('פרדס חב"ד' גליון 18 עמ' 42), ולפני כן בעת ביקור אביו זצ"ל בעל "לב שמחה" יום ב' ט' אלול תשל"ח ('בצל החכמה' עמ' 64) – אז ייחס הרבי את הדברים להקאצקער (רמ"מ מקוצק). במקור לדברים נפלה טעות-הדפוס ב'פרדס חב"ד' שם ועתה הציון המדוייק: שו"ת ארץ צבי – להרא"צ פרומער הי"ד אב"ד קוזיגלאב – ח"ב (אה"ק תשמ"ח, תש"ס) סימן כה – בשם הרה"צ ר' פינחס מקוריץ.

ואולי יש להצביע על מעין מקור ברמב"ם הל' שבת פכ"ג הי"ח:

"אסור לחשב חשבונות, שהוא צריך להן, בשבת – בין שעבר, בין שעתיד להיות – גזרה שמא יכתוב. לפיכך, חשבונות שאין בהן צורך – מותר לחשבן. כיצד? כמה סאין תבואה היה לנו בשנה פלונית, כמה דינרין הוציא בחתונת בנו, וכיוצא באלו; שהן בכלל שיחה בטלה, שאין בהן צורך כלל כו'".

[הרמב"ם מסיים: "המחשב אותן בשבת – כמחשב בחול". ומעיר ה'מגיד משנה': "אבל אין שיחה בטלה ראוי' ליראי חטא"].

להלן חמישה חידושים של הרבי בענייני תורה הלכה וגדריה:

בתורה אין 'בדרך אגב'

בנוגע להענינים שבתורה, שכל הפרטים שבה, גם כשנראים בחיצוניות שהם רק בדרך אגב (על-דרך מקרה) הם הוראה.

כך קובע הרבי במאמר ד"ה עשרה שיושבין תשמ"ב – 'ספר המאמרים מלוקט' כרך ד' ע' פא.

גדר מצוות תפילה

במאמר ד"ה עשרה שיושבין תשמ"ב מוגה ('ספר המאמרים  מלוקט' חלק ד' עמ' עד) הערה 16 מחדש הרבי חידוש גדול בגדר מצות תפילה:

המבוקש דתפילה הוא שהקב"ה ימלא את בקשתו [= של המתפלל] דהגם שגם כשיודע שלא תמולא בקשתו – כי עליו נאמר (ישעי' א, טו. רמב"ם הל' תשובה פ"ד ה"ז) "גם כי תרבו תפלה אינני שומע" – פשוט שבתפלתו מקיים מצות תפלה, מכל-מקום, המבוקש דתפלה הוא שהקב"ה ימלא בקשתו. ולא עוד אלא שיש ציווי וחיוב להשתדל שהקב"ה ימלא בקשתו. ראה שו"ע אדה"ז הל' ברכות השחר ריש סימן נב. ובכמה מקומות.

גדר חדש ב"כבוד ספרים"

מעשה ביהודי ששיגר לרבי מספר ספרים שהוציא-לאור וביקש תשלום עבורם.

במענה כתב לו הרבי ('אגרות קודש' כרך לב עמ' סה-סו):

עיקר תפקיד[דנו] כאן להוציא לאור ספרים ולא לקנות ספרים, אך מפני הכבוד שכבר שלח, יודיע המגיע בעד הנשלח וישגרו לו.

שכן: 1) דאי-אפשר מפני הכבוד [=של השולח] וכו' להחזירם, כולל [2)]- כבוד הספרים.

החידוש, אפוא: מפאת כבוד ספרים אי אפשר לשגרם בחזרה!

'קולא' לנשמת הנפטר למעלה

אמרו חז"ל (עירובין מו, סע"א וש"נ): "הלכה כדברי המיקל באבל", וחידש הרבי שכיוון שקולא זו היא על-פי פסק-דין התורה, בהכרח, לומר שהנהגה זו מסייעת לנשמת הנפטר למעלה (להקל בדינו וכו') ('המלך במסיבו' כרך ב' עמ' סד; תו"מ מנחם ציון כרך ב' עמ' 356 ואילך; 371).

הערת המו"ל: ממוצא הדברים למדנו כי חומרה בעניינים אלו עלולה לגרום ההיפך.

"יפתח האבל תחילה" ע"י שהאבל ש"ץ

ועוד חידוש למדנו בעניני אבלות: על פי דין נפסק (מועד קטן כט,ב. רמב"ם הל' אבל פי"ג ה"ג. טושו"ע יו"ד ר"ס שעו) ד"יפתח האבל תחלה", כלומר שעל האבל לפתוח בדברים כשנכנסים לנחמו.

ביום ב' כ"ז שבט תשמ"ח ('התוועדויות תשמ"ח' כרך ב' עמ' 624) הגיע הרב משה ניישלאס לנחם את הרבי, ומיד עם כניסתו פתח בדברים. כשהתנצל אחר-כך שפתח תחילה אמר לו הרבי שהפתיחה על ידו (על ידי הרבי) הייתה כבר בשעת התפילה!

זהו חידוש גדול שלא מצינו לפני-כן.