נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת לך לך | הלוואי שהיו מנצלים את הכוחות
	למה לחכות לתזכורת?
	מי השכן שלך?
	מתכוננים לקניין הארץ בשלימות
	'תומכי תמימים' בעיר שדרות
	פרשת לך לך
	בן כמה אתה?
	שלום של אוהבי התורה
	עת לדעת
	תש"נ
	הלכות ומנהגי חב"ד

לוט זכה ל"צאן בקר ואוהלים" בזכות זה ששהה בחברת אברהם אבינו  * גם לשכנות זמנית וארעית יש השפעה רבה * ההורים אינם יכולים לסמוך על החינוך שנותנים בביתם בלבד, יש לוודא שגם חבריו של הילד מחונכים בדרך זו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כל ענייני תורה שבכתב ניתנו יחד עם פירושם בתורה שבעל פה, כדברי הרמב"ם בהקדמתו לספרו: "כל המצוות שניתנו לו למשה מסיני בפירושן ניתנו... תורה זו תורה שבכתב, והמצווה זו פירושה... תורה שבעל פה". וכן הוא בנוגע לפסוקים של תורה שבכתב שבפרשתנו – שניתנו יחד עם פירושם בתורה שבעל פה. וכן הוא גם בנוגע לפסוק שבפרשתנו¹ "וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואוהלים".

וכל עניינים אלו הם חלק מ"תורה" שעניינה הוראה, והוראה נצחית, "התורה היא נצחית"², בכל מקום ובכל זמן, ומכיון שכן, שייכת הוראה זו גם ליהודי שנמצא בגלות, ובגלות גופא – לא רק בארץ ישראל, אלא גם בחוץ לארץ, ארץ העמים, בחשכת הגלות – גם במצב כזה ששייכים כל הוראות התורה, שתכליתם – מעשה בפועל, "המעשה הוא העיקר", כדלקמן.

ב. על הכתוב בפרשתנו "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים" איתא בגמרא³: "מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר מרי ניכסי ציבי משך⁴... דכתיב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים":

ביאור הדברים:

מכיון שלא נאמר "וגם ללוט היה צאן ובקר ואהלים", אלא הכתוב מוסיף ומדגיש "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים" (אף שכבר יודעים מהפסוקים שלפני זה שלוט הלך עם אברם, ואם כן, מאי קא משמע לן) – מוכח, שכוונת הכתוב להדגיש שהליכתו עם אברם היא שגרמה ש"גם ללוט.. היה צאן ובקר ואוהלים"⁵.

ובכן, פסוק זה – אומרת הגמרא – הוא המקור למאמר העולם "בתר מרי ניכסי ציבי משך", "מנא הא מילתא דאמרי אינשי כו' דכתיב כו'", כלומר, שעניין זה מהווה לימוד והוראה לא רק לבני ישראל, אלא גם ל"אינשי" סתם, גם אינם יהודים [אמנם, עיקר ההוראה שבדבר, עם כל הפנימיות שבה כו' – שייכת לבני ישראל, שהרי התורה ניתנה לבני ישראל דווקא, "ונתן לנו את תורתו"; אבל ביחד עם זה, גם אינם יהודים מוצאים לימוד והוראה מעניין זה], כפי שרואים במוחש שפתגם הנ"ל ("בתר מרי ניכסי צבי") רגיל בפי העולם "אמרי אינשי", גם אינם יהודים.

ג. וההוראה מזה – מובנת בפשטות:

יכול מישהו לחשוב לעצמו שאין נפקא מינה (כל כך) מי הוא ה"שכן" שלו. – הרמב"ם פוסק⁶, אמנם, ש"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך כל אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כו'", וכמו כן צריך ללכת לגור במדינה "שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים", וכמו כן אומר כל יהודי בתפילתו "ואל תביאני לידי ניסיון"⁷ – אבל אף על פי כן, מכיון שמכיר בכוחות עצמו (או ששמע מפי בית דין וכיוצא בזה) שבכוחו וביכולתו לעמוד בפני כל הפיתויים וההסתות שיבואו מצדם של השכנים, אין כל נפקא מינה, טוען הוא, מי יהיו השכנים שלו.

ובפרט כאשר כוונתו אינה להתיישב במקום זה באופן של קביעות, לעד ולעולמי עולמים... כי אם למשך זמן בלבד, ויתירה מזה – המדובר אינו אלא בנוגע להליכה בדרך בלבד, מי יהיה "שכנו" בעת הליכתו בדרך בלבד!

הנה על זה באה ההוראה מפרשתנו: "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים", היינו, שהליכתו עם אברם (אפילו הליכה בדרך בלבד) היא שגרמה לו רכוש רב, "צאן ובקר ואוהלים", שמזה מובן עד כמה חשובה ונוגעת מהותו של ה"שכן", וזאת – אפילו כאשר מדובר אודות הליכה בדרך בלבד!

ד. ועניין זה נוגע לא רק לרכושו ונכסיו, אלא גם להנהגתו וכללות מציאותו – כפי שלומדים בהמשך השיעור היומי⁸ אודות החלפת השכנים, כאשר לוט בחר לו שכנים חדשים – "אנשי סדום"...

וכן לאידך, בנוגע לאברם, אחרי שנפרד משכנותו של לוט שהיה במעמד ומצב בלתי רצוי, כמבואר בפירוש רש"י⁹: "כל זמן שהרשע עמו כו'".

ולהעיר, שרש"י נזהר בלשונו, ובכלל, "דברי חכמים בנחת נשמעים"¹⁰, ואף על פי כן, קורא רש"י ללוט בשם כו' – כדי להדגיש עד כמה צריכה להיות הזהירות משכן בלתי רצוי, ולכן, צריך להתרחק ממנו כו'¹¹.

וכאמור, עניין זה חלק מהתורה, שעניינה הוראה, ולא עוד, אלא שהוראה זו הגיעה אפילו ל"אינשי" סתם, "אמרי אינשי",

ובנוגע לפועל – צריך כל אדם, אפילו אינם יהודים, ועל אחת כמה וכמה יהודי שומר תורה ומצוות, להיזהר ולהשתדל שיהיו לו שכנים טובים, וכל זה, לא רק בנוגע למקום שדר בו בקביעות, אלא אפילו בנוגע ל"שכן" שהולך עמו בדרך בלבד.

ועל פי הכלל ש"איני מבקש כו' אלא לפי כוחן"¹² – מובן, שדבר זה תלוי בבחירתו של האדם, ובמילא, אינו יכול לתרץ עצמו שאין לו ברירה אחרת כו', שכן, "תורת אמת" קובעת שאם רק ירצה בכך, בוודאי יצליח לפעול זאת.

ה. ואם הדברים אמורים בנוגע לאנשים מבוגרים – הרי מובן במכל שכן וקל וחומר שעניין זה נוגע ביותר לחינוך הבנים והבנות, כדלקמן.

ובהקדמה – שהוראה זו שייכת במיוחד לימים אלו, שכן, אף על פי שהתחלת שנת הלימודים באופן רשמי היא באמצע או בסיום חודש אלול, אף על פי כן, הזמן שבו מתחילים הלימודים בבתי הספר באופן של קביעות, מידי יום ביומו, הוא – לא בחודש תשרי, שהוא "מרובה במועדות", כי אם "אחר הרגל".

ובכן, ההוראה שלמדים מהעניין ד"ההולך עם אברם" – נוגעת במיוחד לחינוך הבנים והבנות:

בעוונותינו הרבים, ישנם הורים החושבים לעצמם, שמכיון שהנהגת הבית היא באופן של כשרות, עד לטהרת הקודש, וכל ענייני תורה ומצוותיה הם לא רק על פי דין, אלא באופן של הידור כו' – אם כן, מה נוגע כל כך ההשתדלות לשלוח את ילדיהם לבית ספר כזה ששכניהם לספסל הלימודים יהיו ילדים שבאים גם הם מבתים שמתנהלים על טהרת הקודש, העיקר הוא – טוענים הם – שאצלם בבית יהיה הכל כדבעי, בתכלית השלמות.

ועד כדי כך, שישנם הורים המרחיקים לכת וטוענים: לשם מה ההשתדלות לשלוח את הילדים לבתי ספר הנמצאים בריחוק מקום מן הבית, ונוסף לזה, יצטרכו לשלם שכר לימוד – בה בשעה שישנם בתי ספר עממיים שיסדה ה"מלוכה" בכל שכונה ושכונה, כך שאין צורך בטלטול הדרך, ואין צורך בתשלום שכר לימוד!...

אמנם, יודעים הם שבבית ספר עממי ימצא הילד בשכנות עם ילדים שאינם שייכים ל"אברם", "אינשי" סתם, ויתירה מזה – ילדים שהם היפך עניינו של "אברם", על דרך ובדוגמת "אנשי סדום"... אבל אף על פי כן – טוענים הם – מכיון ששכנות זו אינה אלא למשך שעות ספורות בלבד, ומה גם שלפני שהולך לבית הספר ולאחרי שחוזר מבית הספר מחנכים אותו ברוח היהדות, ומזהירים אותו שיאכל רק מאכל כשר, ויברך לפני האכילה, וכיוצא בזה בכל שאר אזהרות כו' – לא משנה כל כך, טוענים הם, אם ילך לאותו בית ספר שהולך "אברם", או שילך לבית ספר שהולכים "אינשי" סתם!

ובכן, על זה אומרים להם – "מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר מקרי ניכסי ציבי משך... דכתיב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים":

אפילו "אינשי" סתם, אינם יהודים, יודעים ואומרים ש"שכינות" יש לה השפעה חשובה ומכרעת, ובפשטות: כאשר הולך עם אברם, ובנידון דידן, שהילד הולך לאותו בית ספר שבו הולך "אברם" – אזי מקבל מ"אברם" ונעשה דוגמתו; ומכלל הן אתה שומע לאו...

וכל התירוצים שביכולתם של ההורים למנוע ולשמור מפני השפעה בלתי רצויה – אומרים לו: הרי גם אתה מבין שאם לא היה הדבר נראה במוחש בפועל ממש, לא היו "אינשי" אומרים כן!

זאת ועוד: אפילו בשביל "ספק" לא כדאי להסתכן... וכפי שרואים במוחש בטבעם של הורים, שאפילו אם בנוגע לעצמם יכנסו למצבים של ספקות כו' – לא יעשו זאת על חשבונם של ילדיהם!

ולמותר להוסיף שכל האמור לעיל נוגע הן לחינוך הבנים והן לחינוך הבנות – שלא כדעת הטועים שרק בנוגע ל"בנים" צריכים להשתדל לשלחם ל"ישיבה", מה שאין כן בנוגע ל"בנות", אין נפקא מינה (כל כך) לאן לשלוח אותה, שהר בלאו הכי פטורות הן מלימוד התורה ומכל מצוות עשה שהזמן גרמא, ככל ה"היתרים" שמצאו (ויותר נכון: שנדמה להם שמצאו) בנוגע לחינוך הבנות, אשר, למותר לבאר שאין בהם ממש.

(משיחת ליל ז' מרחשוון ה'תשמ"ו.

תורת מנחם התוועדויות ה'תשמ"ו חלק א עמ' 519 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

______________________

1)    יג, ה.

2)    תניא ריש פרק יז. וראה רמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ט. הלכות מעשה הקורבנות סוף פרק ב. הלכות מלכים פרק יא סוף הלכה ג.

3)    בבא קמא צג, א.

4)    = ההולך אחר עשיר בעל נכסים – נדבק בו מעט 'שומן'. כלומר, הוא הוא זוכה ונדבק בו מעט עושר (על פי מהרש"א).

5)    חידושי אגדות מהרש"א שם. פירוש רש"י על הפסוק.

6)    הלכות דעות ריש פרק ו.

7)    ברכות ס, ב. וראה סנהדרין קז, רע"א.

8)    שם, י-יג ובפירוש רש"י.

9)    שם, יד.

10)  קהלת ט, יז. וראה רמב"ם שם פרק ב הלכה ה.

11)  ראה גם פירוש רש"י וירא כ, א.

12)  במדבר רבה פי"ב, ג. תנחומא נשא יא.

סיכום:

נאמר בפרשתנו: "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים".

הגמרא מדייקת מן הפסוק, כי לוט התברך ברכוש רב ("צאן בקר ואוהלים") משום שהיה בן-לוויה של אברהם, וכי זהו המקור לפתגם העממי: "ההולך אחר עשיר בעל נכסים – זוכה ונדבק בו מעט מן העושר".

מהפסוק בפרשתנו אנו למדים, שאפילו שכנות זמנית וארעית הינה משמעותית ומשפיעה – לוט הושפע מהשכנות לאברהם אף שזו לא הייתה קבועה אלא בעודם הולכים בדרך בלבד – "לוט ההולך את אברהם".

ההוראה בעבודת האדם:

אדם מושפע מסביבתו ושכניו, ולפיכך, עליו לבחור להתגורר בסביבה ראויה ובחברת שכנים טובים. גם כאשר מדובר בשכנות ארעית ובלתי קבועה, אל לו לאדם לסמוך על עצמו ששכנות שכזו לא תשפיע עליו לרעה. אפילו ב'דרך' יש להקפיד להימצא בחברת שכנים טובים.

עניין זה נוגע במיוחד לחינוך הילדים:

ישנם הורים הסבורים בטעות, שמאחר שבביתם מקבל הילד חינוך לשמירת התורה והמצוות בהידור, אין צריך להשתדל שגם את לימודיו יעשה דווקא בחברת ילדים המקבלים בביתם חינוך זהה. לטענתם, החינוך שבביתם הוא העיקר.

על כך באה ההוראה מפרשתנו: "וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואהלים". אין להסתפק בחינוך הניתן בבית. הילד מושפע רבות מחבריו שבבית הספר. יש להקפיד שההשפעה החברתית תתמוך בחינוך האיכותי והערכי שניתן בבית.