לקראת הכניסה לארץ בירך משה את ישראל ואמר להם: "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". המדרש אומר, שכאשר שמעו בני-ישראל ברכה זו של משה, טענו כלפיו: "הקב"ה לא נתן קצבה לברכותינו ואתה אמרת אלף פעמים?! אמר להם: מה שבירכתי אתכם – משלי בירכתי, כשיבוא הקב"ה – יברך אתכם כאשר דיבר לכם".
תשובתו זו של משה דורשת הסבר: אם הקב"ה מברך את ישראל בברכה שאין לה קצבה, ברכה בלתי-מוגבלת, מה מוסיפה עליה ברכתו של משה "יוסף עליכם ככם אלף פעמים", הלוא היא נכללת ובטלה לחלוטין בתוך ברכתו האין-סופית של הקב"ה?!
בעת ובעונה אחת
יש המפרשים שברכת משה וברכתו של הקב"ה אכן אינן חלות בו-בזמן. לפי הסבר אחד, ברכת הקב"ה תלויה בקיום התורה והמצוות, ואילו ברכת משה לא מותנית. הסבר אחר: ברכת משה היא בעולם הזה, וברכת הקב"ה – לעתיד לבוא.
אולם מלשון המדרש לא עולה שברכת משה וברכת הקב"ה נחלקת לזמנים ולמצבים שונים, אלא נראה שהן חלות בזמן אחד ובאותו מצב, וכל ההבדל ביניהן – שברכת משה "משלי" היא ואילו הברכה השנייה היא של הקב"ה. וכך עולה גם מהפסוק "והיה מספר בני-ישראל... אשר לא יימד ולא ייספר" – שבעת ובעונה אחת יש כאן "מספר" (מוגבל) ועם זה הוא "לא יימד ולא ייספר" (בלתי-מוגבל). ועל כך נשאלת השאלה, מה מוסיפה הברכה המוגבלת על ברכה בלתי-מוגבלת?
חיבור הגבול והבלי-גבול
גם בעבודת ה' קיימים שני העניינים הללו. עבודה בבחינת "מספר" היא קיום המצוות, שניתנו במספר תרי"ג וחל איסור להוסיף עליהן או לגרוע מהן; ואילו עבודת-ה' בבחינת "לא יימד ולא ייספר" היא עבודת התשובה, שאין לה הגבלה. גם כאן אפשר לשאול אותה שאלה: אם יש לנו עבודה בלתי-מוגבלת, עבודת התשובה, למה לנו לקיים את המצוות שבאו במספר ובהגבלה?
אלא רצון ה' הוא שייווצר החיבור בין הגבול ובין הבלי-גבול. עיקרה של עבודת ה' היא קיום המצוות, המוגבלות במספר ומוגדרות בהגדרות מדודות וקבועות. עבודה זו מרוממת את העולם המוגבל, קושרת אותו עם הקב"ה ומביאה אותו לידי שלמות. ואז באה עבודת התשובה ומוסיפה לתוך השלמות המוגבלת הזאת את המימד הבלתי-מוגבל.
תוספת יתרה מן העיקר
ברכתו של משה מייצגת אף היא את השלמות של הבריאה המוגבלת ("אלף פעמים"), ואז באה ברכתו של הקב"ה ומוסיפה לתוך השלמות הזאת את הגילוי האין-סופי והבלתי-מוגבל – בלי קצבה.
על-כן מכונה ברכתו של הקב"ה "תוספת יתרה מן העיקר". רצון ה' הוא שהאדם יביא את עצמו ואת העולם המוגבלת לידי שלמות, אף שהיא שלמות מוגבלת, וזה ה'עיקר'. לאחר מכן הוא מכניס לתוך השלמות המוגבלת הזאת את 'תוספתו' הבלתי-מוגבלת, ה"יתרה מן העיקר".
(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 24) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
