"כאן נלון בלילה", הודיע המגיד ממזריטש לתלמידיו שליווהו במסעו. הפמליה עצרה ליד אכסניית דרכים, בבעלותו של יהודי, וביקשה לשהות בה בלילה.
בעל האכסניה, יהודי ירא שמיים, קיבל את חבורת הצדיקים בשמחה רבה ובכבוד גדול. הוא הודה לה' על הזכות שנפלה בחלקו, לארח בצל קורתו צדיקים וקדושי עליון כמו המגיד ממזריטש וכמה מגדולי תלמידיו.
מיהר האיש וערך לפני אורחיו שולחן עמוס כל טוב, והציע מיטות בעבור כל בני החבורה. אחרי שהאורחים סעדו את ליבם ניגש בעל האכסניה אל המגיד וביקש רשות לשוחח עימו.
המגיד נענה, והאיש פתח ואמר: "זה זמן רב עז רצוני לבוא אל הרבי ולשאול בעצתו. כמעט יצאתי לנסיעה למזריטש, והנה הרבי בכבודו ובעצמו בא אל ביתי! ובכן, אנא רבי תן לי את עצתך הנבונה".
כששמע המגיד את פרטי השאלה הורה באצבעו לעבר אברך מפמלייתו, צעיר תלמידיו, רבי שניאור-זלמן מלאדי, ואמר לאיש: "אנא גש אליו ושאל בעצתו". והוסיף המגיד משפט מופלא: "הוא חכם נפלא ובקרבו שוכנת נשמת הרמב"ן, ויזכה לבן כמוני, וכדבריו כן תעשה".
הלך בעל האכסניה ועשה כמצוות הצדיק. ניגש אל רבי שניאור-זלמן והחל לספר לו את אשר על ליבו:
זה שנים רבות פרנסתו מצויה ברווח מהאכסניה הזאת. אורחים רבים פוקדים אותה, והוא מארח אותם ומספק להם מלון וארוחות ומקבל תשלום נאה. ברוך השם, עד כה סיפקה האכסניה את צורכי משפחתו ביד רחבה. אלא שבעת האחרונה הוקפצו העלויות שלה. דמי השכירות הועלו בחדות, וגם הוטל מס כבד על רווחיו, וכבר אין ביכולתו להתפרנס מהמקום כראוי.
בעקבות זאת, הוסיף האיש, עלה בדעתו רעיון: לעזוב את האכסניה הזאת, שדמי השכירות שלה האמירו, ולעבור לאכסניה אחרת, השוכנת מעברו השני של הנהר, והעומדת כעת פנויה. העלויות שלה נמוכות יותר, ויותירו לו שיעור רווח גבוה יותר.
רבי שניאור-זלמן שמע את הדברים, הרהר רגע, והביע את הסכמתו לרעיון המעבר. הוא אף הוסיף ואמר לבעל האכסניה שהדבר יהיה לטובה, על-פי האמרה "משנה מקום משנה מזל – לטובה ולברכה".
בעל האכסניה שמח למשמע הדברים, ורבי שניאור-זלמן פרש לחדרו.
הבוקר האיר. רבי שניאור-זלמן ישב בחדרו והיה עסוק בתורתו ובעבודתו. כשיצא מחדרו הופתע לראות את בעל האכסניה עומד בפתח, כממתין. כשהביט סביבו הבחין רבי שניאור-זלמן שהאכסניה ריקה לגמרי. אין בה איש מלבדו, וגם הרהיטים והכלים שהיו בה אינם.
בעל האכסניה הבחין בתמיהתו והסביר את מעשיו: "שמעתי פירוש בדברי חז"ל 'ונהנים ממנו עצה', שהכוונה היא כי מייד אחרי קבלת עצה מצדיק יש למלא אותה, בלי להתמהמה אפילו רגע אחד. על כן מייד כשקיבלתי את עצתך אמש התחלתי לארוז את כל חפציי והעברתי את כל תכולת האכסניה הזאת לאכסניה השנייה, השוכנת מעבר לנהר".
בעל האכסניה הוסיף ואמר כי המגיד ותלמידיו האחרים כבר עברו את הנהר, והם ממתינים שם, שגם רבי שניאור-זלמן יצטרף אליהם.
יצאו בעל האכסניה ורבי שניאור-זלמן מהאכסניה ועלו לסירה, כדי לעבור אל הגדה השנייה של הנהר.
בעודם יושבים בסירה הבזיק פתאום ברק מסנוור בשמיים, ואחריו נשמע רעם אדיר. הברק פגע פגיעה ישירה באכסניה שאותה עזבו אך לפני כמה דקות. מפגיעת הברק התלקחה דליקה עזה, והעלתה את הבית בלהבות. בתוך דקות מעטות כילתה השריפה את האכסניה ולא הותירה ממנה אלא גל מפוחם.
הכול השתוממו מרוח קודשו של רבי שניאור-זלמן, ומאמונת הצדיקים הלוהטת של בעל האכסניה, שמילא מייד את העצה שקיבל, ובזכות זה ניצל רכושו מהשריפה.
אותו יהודי, בעל אכסניה, זכה לאריכות ימים מופלגת. לעת זקנתו נודע לו כי רבי שניאור-זלמן, הלוא הוא אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד חסידות חב"ד, הסתלק לבית עולמו, ובנו רבי דובער ממלא את מקומו בעיירה ליובאוויטש.
באוזניו עדיין הדהדו דבריו של המגיד ממזריטש שאמר לו על תלמידו אדמו"ר הזקן "ויזכה לבן כמוני". הוא החליט לצאת לדרך, לראות את פניו של בן הרבי.
עם כניסתו לחדרו של רבי דובער, 'אדמו"ר האמצעי', נדהם האיש לראות כי קלסתר פניו דומה מאוד לתואר פניו של המגיד ממזריטש. הוא גם ידע כי הרבי הצעיר קרוי דובער, כשמו של המגיד. התרגשות עצומה אחזה בו למראה הדמיון המופלא בין המגיד לבין בן תלמידו, עד שצנח ארצה מתעלף.
את הסיפור הזה סיפר נכדו של אדמו"ר הזקן, ה'צמח צדק', לבניו, כדי שילמדו מהתנהגותו של אותו אכסנאי פשוט מהו ציות לעצת חכמים.
(על-פי 'מגדל עֹז'. לרגל כ"ד בטבת, יום הילולת אדמו"ר הזקן) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
