גילוי שם הוי'ה
משה, שאליו מתגלה שם ה׳, אותו מצווה הקב״ה ״אמור לבני ישראל אני ה׳״ (שמות ו,ו). ומדוע דווקא אותו? כי זה עניינו של משה, להאיר את גילוי שם הוי׳ה, הן בעולמות הן בנשמות ישראל. על-ידי ההמשכה והגילוי הזה תהיה יציאת מצרים – היציאה מהמְצָרים והמגבלות, הן הרוחניים הן הגשמיים.
(ספר המאמרים תקפ״ד)
העם נותן כוח למנהיג
״הן בני ישראל לא שמעו אליי״ (שמות ו,יב). משה היה "ערל שפתיים" מפני ש״בני ישראל לא שמעו אליי״. המנהיג יונק את כוחו מהאמון ומההתעוררות של העם. אם העם אינו שומע לדבר המנהיג – ידיו רפות, מרצו ניטל, ופיו ננעל. אילו היו בני ישראל שומעים לו, לא היה כבד פה וערל שפתיים.
(אהבת יונתן)
לא בזכות הרטוריקה
משה רבנו היה כבד פה, שלא יאמרו הדורות הבאים שהשפעתו על בני ישראל הייתה בזכות נאומיו היפים וכושר דיבורו המרשים.
(באר יצחק)
לסבול ולהנהיג
״ויצוום אל בני ישראל״ (שמות ו,יג). אמר הקב״ה למשה ולאהרון: בניי סרבנים הם, רגזנים הם, טרחנים הם. על-מנת כן תהיו מקבלים עליכם להנהיגם, שיהיו מקללים אתכם, שיהיו מסקלים אתכם באבנים.
(שמות רבה)
זיכרו מי אבותיכם
״ויצוום אל בני ישראל... אלה ראשי בית אבותם״ (שמות א,יג-יד). זה גופו היה הציווי שנצטווה משה לומר לבני ישראל: ״אלה ראשי בית אבותם״ – תנו דעתכם על ייחוסכם ומוצאכם, זיכרו מי היו אבותיכם ומנין אתם באים. וכי יאה ונאה שתהיו עבדים, משועבדים למצרים?
(רבי גרשון-הניך מאלכסנדר)
הכנעת הגאווה
״אתה תדבר״ (שמות ז,ב). ״תדבר״ הוא מלשון הכנעה, ככתוב (תהילים מז) ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״. ה׳ ציווה את משה שיכניע וישפיל את גאוותו של פרעה, שיהיה בטל לרצונו של הקב״ה.
(הרבי מליובאוויטש)
המתקת הדינים
״וידעו מצרים כי אני ה׳״ (שמות ז,ה). המכות היו דינים קשים, והמתקת הדינים הייתה על-ידי תפילת משה. נמצא שחסדים, שמקורם בשם הוי'ה, ביטלו את הגבורות שמקורן בשם אלוקים. דבר זה לא ידעו חרטומי מצרים לעשות, כי הם יכלו להביא דינים בלבד, אך לא יכלו לבטלם. זה שאמר הכתוב: ״וידעו מצרים כי אני הוי׳ה״.
(תורת חיים)
מופתים לגילוי אלוקות
המופתים שעשה משה נועדו לפרסם את האלוקות. כך יש לראות את כל מופתי הצדיקים. וכפי שכתב רבנו הזקן, שתפילות הצדיקים, המתפללים לקב״ה שיעשה ניסים גלויים לישראל, הן כדי שיתגדל ויתקדש שמו יתברך ויידעו כי יש אלוקים בישראל.
(ספר המאמרים תש״ט) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
