בגטו ורשה הועסקו יהודים חרדים במפעל לנגרות, שבו יכלו להימנע מעבודה בשבת. בתוכם היו גם אדמו"רים מפורסמים. בשבתות היו הללו וחסידיהם מתאספים, מתוך מסירות נפש, לתפילה בציבור.
פעם אחת הזדמן במחיצתם יהודי שרשם לעצמו יומן בגטו. הוא נכח בתפילת שבת והשתומם למראה החבורה המזמרת בתופת 'לכו נרננה' בשמחה ובהתעלות נפש. במיוחד הפליאו אותו איחולי ה'גוט שבת' (שבת שלום) בתום התפילה, כאילו היה זה בבית כנסת חסידי שליו.
האיש פנה אל אחד האדמו"רים בשאלה, בנוסח המדרש: "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!". השיב לו הרבי: "הקב"ה רשאי שלא לשמוע אל השירה, אבל לנו אסור להפסיקהּ ולוּ לרגע!".
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
