קמח ותורה
״ועשית שולחן עצי שיטים אמתיים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו״ (שמות כה,כג). הארון והשולחן צמודים זה לזה בתורה, כי ״אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח״.
(עיטורי תורה)
קדושה בחומר
הארון היה משכן לשכינה, והשולחן נועד להשרות קדושה על העולם החומרי. כיכרות הלחם, שהיו מונחות על השולחן, העידו שהקב״ה, אף שהוא רם ונישא מכל ענייני החומר, מחבב את החומר אם הוא מתקדש.
(דעת סופרים)
רחבות לא בהפרזה
רוחבו של הארון היה כגובהו, ואולם השולחן היה רחב פחות מגובהו. יש בזה רמז, ששולחנו של אדם לא יהיה ברחבות מופרזת, יתר על המידה, אלא פחות מגובהו – פחות ממעמד הגדולה והיהירות.
(מגנזנו העתיק)
שיקוף הפנים שלך
״ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד״ (שמות כה,ל). רש״י מפרש: ״ללחם היה לו פנים״. בלחם הזה היה כל אחד ואחד יכול לראות את פניו שלו, את פנימיותו ומדריגת אמונתו. אם הביט על הלחם באמונה טהורה ובלב חם, לעולם ראה את הלחם חם וטרי – ״לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״ (שמואל-א כא,ז). אבל מי שניגש ללחם בלי אמונה ובקרירות, לא ראה בלחם שום נס.
(מעיינה של תורה)
לחם תמיד לאורח
עניינו של לחם הפנים היה לרמז שעל שולחנו של כל אחד ואחד צריך להימצא ״לחם תמיד״ – תמיד צריך להיות שם לחם מוכן ומזומן לעני ולרעב.
(רבי משה-לייב מסאסוב)
מה לוקחים מהעולם
מנהג חסידים שעושים משולחנם ארון לקבורה. לומר שהאדם לא יישא מאומה בידו ולא ילוונו בעמלו אלא הצדקה שעשה והטובה שהיטיב על שולחנו.
(מאוצרנו הישן)
כלים של פנימיות
כלי המשכן בכללותם הם בבחינת פנימיות, ולכן הם רומזים לתורה, שהיא בחינת פנימיות ו'מזון' לנפש. אף פרטי הכלים רומזים לתורה: הארון – הרי בו היו מונחים הלוחות. השולחן – עליו היו נותנים את לחם הפנים, והתורה היא מזון לנפש, בבחינת ״ותורתך בתוך מעיי״. התורה גם נמשלה ללחם (משלי ט). המנורה עניינה הפצת אור, והתורה היא ״תורה אור״.
(אדמו״ר הזקן)
כלים ויריעות בנפש
יריעות המשכן, שהן בחינת 'מקיפים', רומזות למצוות, שהן בבחינת מקיף ו'לבוש' לנפש. כשם שהשראת השכינה במשכן הייתה על-ידי כלי המשכן והיריעות, כן השראת השכינה ב'משכן' הפרטי שבכל אחד ואחד מישראל היא על-ידי שני הדברים: 'כלים' – לימוד התורה, ו'יריעות' – קיום המצוות.
(תורה אור) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
