דוק של דאגה כיסה את פניו של הבעש"ט. תלמידיו כבר ידעו כי זה סימן שעת צרה היא לישראל. למודי ניסיון מן העבר התחזקו התלמידים בתפילה ובתשובה, בתקווה להעביר את רוע הגזרה. כך עברו כמה ימים ופניו של הבעש"ט מוסיפות להקרין דאגה.
חלף שבוע. יום אחד, בשעת צהריים, נהרו לפתע פני הבעש"ט. "מזל-טוב, חבריה קדישא!", קרא הבעש"ט לתלמידיו ושתי עיניו זורחות, "הבה נשב ונאמר בצוותא 'לחיים', ונודה לקב"ה על שהציל את עמו". שמחו התלמידים והסבו סביב השולחן ורבם בראשם.
מטבע הדברים היו הכול סקרנים לדעת את המסתתר מאחורי הקלעים. כעבור כמה רגעים פתח הבעש"ט וסיפר:
"באחוזתו המפוארת של גרף פלוני, אחד הגדולים והעשירים בגרפי פולין, עובד ר' נפתלי. יהודי זה, איש צנוע ופיקח, מנהל כבר שנים את אחוזתו המשגשגת של הגרף. ידו של הגרף לא משה מידו של ר' נפתלי, והוא אינו עושה צעד קטן או גדול בעסקיו, בלי לשאול את פיו של המנהל היהודי.
" יום אחד נערך משתה הוללות גדול באחוזתו של הגרף. למשתה הגיעו רוזנים ובני-אצולה מכל האזור. בעיצומו של המשתה החל אחד הרוזנים לדבר סרה ביהודים. חיש-מהר החרו-החזיקו אחריו רוזנים נוספים, שהטילו ביהודים כל מום ורפש אפשריים. זה אומר 'גנבים הם', שני מוסיף 'נוכלים הם', ושלישי טוען כי 'היהודים עושקים את פרנסת הפולנים'.
"בשלב כלשהו החלה להתגבש דעה כללית בקרב ההוללים כי יש לגרש אחת ולתמיד את כל היהודים מאדמת פולין. אך מכיוון שכוחם של הרוזנים שהשתתפו במשתה היה מוגבל, נמנו וגמרו לסלק בשלב ראשון את היהודים מהאזורים שבתחומי שליטתם והשפעתם.
"דאגה עמוקה מילאה את ליבו של הגרף שלנו. 'ומי ינהל את עסקינו?', הרהר-שאל בקול רם, 'הלוא כולנו מחזיקים באחוזותינו יהודים המשמשים בתפקידים ניהוליים כאלה ואחרים; מה נעשה בלעדיהם? האם נפקיד את רכושנו ועסקינו בידי האיכרים הנבערים?!'.
"דבריו של הגרף נכנסו באוזני חבריו וזרעו בלבבם בלבול. ידיהם של כמה מהנוכחים רפו והם כבר נטו לתמוך בביטול רעיון הגירוש של היהודים. אבל היו ביניהם כמה שונאי-ישראל מרים, שהתעקשו בכל-זאת 'להיפטר מן היהודים המנוולים'.
"לאחר חילופי דברים וצעקות החליטו הבאים כי למעשה אין סתירה בין הדברים – היהודים ככלל יגורשו ורק מנהלי האחוזות ושאר נושאי התפקידים החיוניים יישארו. קודם שנפרדו לדרכם הטילו הגרפים על שלושה מביניהם לקבוע סופית את פרטי תכנית הגירוש.
"כל זה התרחש לפני שבוע בדיוק", המשיך הבעש"ט. "אתמול קרא הגרף לר' נפתלי, והכניסו לסוד התכנית. ר' נפתלי שמע על גזרת הגירוש הנרקמת והולכת ובטנו התהפכה. ליבו הלם בחוזקה וחיוורון הציף את פניו. הגרף סיים את דבריו וציפה לשמוע את תגובתו של ר' נפתלי.
"ר' נפתלי התעטף בשתיקה ובחן את פני הדברים. פתאום החל לחזק את עצמו באמונה וביטחון בה'. אט-אט סילק מעליו כל חשש ודאגה והגביר את תקוותו כי ה' אלוקי ישראל יעמוד לימין עמו גם בפעם הזאת. לפתע פרץ ר' נפתלי בריקוד נלהב. הגרף הביט על מנהל אחוזתו בדאגה ובחשש כי הבשורה הקשה שיבשה את דעתו.
"דקות ארוכות נמשך ריקודו של ר' נפתלי בעודו ממלל מילות תודה והלל לה', דברים שהגרף הפולני כמובן לא יכול להבין. כשנרגע מעט וחדל מלרקוד, דרש ממנו הגרף הסבר להתנהגותו התמוהה.
"הביט ר' נפתלי בגרף בחיוך ואמר: 'בהיסטוריה למודת-הסבל של העם היהודי היו לא-מעט גזרות קשות שאיימו עלינו. המצרים עינו אותנו בפרך, היוונים ביקשו להעבירנו על דתנו, המן הרשע רצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כולנו. ובכל פעם, הפך הקב"ה את מחשבת השונאים על-פיה וחולל לנו נס הצלה. כעת מבקשים גם אתם לגרשנו מבתינו, על זקנינו, נשותינו ועוללינו. בטוח אנוכי כי שומר ישראל שבשמים לא ינום ולא יישן. אין בליבי ספק כי הגזרה תתבטל, האלוקים ישיב לשונאינו כגמולם, והימים הללו ייהפכו לנו לששון ולשמחה. ואני כבר רוקד על שמחת הנס שעתיד להתרחש'.
"דבריו של ר' נפתלי עוררו מחשבות בליבו של הגרף. הלה כינס כמה מחבריו, ולאחר מחשבה נוספת ונתינת הדעת לתוצאות נוספות של הגירוש, חזרו בהם מכוונתם.
"בדרך הטבע", סיים הבעש"ט את דבריו, "מי שתכננו את הגירוש – כלומר, הגרפים – הם גם מי שחזרו בהם מכוונתם. אולם מצד האמת, מי שבזכותו נתבטלה הגזרה הוא ר' נפתלי. אמונתו התמה בקב"ה וביטחונו המלא בישועת ישראל – הם שהבקיעו את שערי השמים ועוררו רחמים על עם-ישראל". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
