צו את אהרון... זאת תורת העולה (ו,ב)
אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות. אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס (רש"י)
מבאר זאת המגיד ממזריטש ברוחניות העניינים:
"זאת תורת" - הפסוק מדבר על עסק התורה.
"העולה" - עסק התורה עולה למעלה מכל הקורבנות.
"על מוקדה" - בתנאי שלומדים את התורה מתוך התלהבות הבאה מאהבת הבורא ויראתו.
"על המזבח" - זה האדם, שנברא ממקום כפרתו, מן המזבח.
"כל הלילה" - כל ימי האדם בעולם הזה, הדומה ללילה.
"ואש המזבח תוקד בו" - תיקוד בו אש התורה.
"לא תכבה" - כנאמר (יהושע א), "והגית בו יומם ולילה".
"אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות" - הזירוז על עסק התורה הוא גם לדורות, שהרי עסק התורה לא יתבטל לעולם.
"ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס" - שיטתו של רבי שמעון בר-יוחאי היא, שעל האדם להימנע מעסק הפרנסה ולהקדיש את כל עיתותיו ללימוד התורה, "אפשר אדם חורש כו' תורה מה תהא עליה" (ברכות לה). ואין לך חסרון כיס גדול מזה.
(אור-תורה צו, עמ' לח)
* * *
"אין צו אלא לשון זירוז" - כללות עבודתו של האדם לקונו צריכה להיות מתוך זריזות, מתוך שמחה ותשוקה לקיים את רצון הבורא.
"מיד" - מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, אלא יש לקיימה מיד ללא דחיות.
"ולדורות" - הקיום אינו חד-פעמי, אלא הוא נמשך עד סוף כל הדורות. זאת בשני מובנים: א) יש לפעולה זו פירות ופירי-פירות עד סוף כל הדורות; ב) הפעולה עצמה היא תמידית, ובלשון הידוע - 'פעולה נמשכת'.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת צו תשמ"ג, תענית אסתר תשמ"ו)
אש תמיד תוקד... לא תכבה (ו,ו)
מפרש כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק:
"אש תמיד" - זה הלומד עם חברו ומעורר את 'אש התמיד' האלוקית שבנפשו,
"לא תכבה" - זכות זו תעמוד לו לעד.
(היום-יום עמ' לט)
אש תמיד תוקד על המזבח (ו,ו)
תמיד - אפילו בשבת, תמיד - אפילו בטומאה (ירושלמי יומא פ"ד)
"מזבח" - רומז לחיצוניות הלב (כי המזבח האמור כאן הוא המזבח החיצון).
"אש תמיד תוקד על המזבח" - ה'אש' של אהבת-ה' צריכה להיות מורגשת גם בחיצוניות הלב, ולא דיי באהבה הפנימית והמוסתרת.
"תמיד, אפילו בשבת" - שבת, שתוכנה התעלות מעובדין דחול, רומזת להשגת אלוקות, המרוממת ומבדילה את האדם מענייני העולם. גם בעל השגה גדולה באלוקות אינו רשאי להסתפק בכך, אלא עליו לעורר בליבו אהבה גלויה ומורגשת לקב"ה.
"תמיד, אפילו בטומאה" - אפילו מי שנטמא בחטאים ובעוונות חייב ויכול לעורר ולגלות את 'אש התמיד' האלוקית הטמונה בנפשו.
(ליקוטי-שיחות, כרך א, עמ' 217)
אש תמיד (ו,ו)
אש שנאמר בה תמיד, היא שמדליקין בה את הנרות... אף היא מעל מזבח החיצון תוקד (רש"י)
"מזבח החיצון" - רומז לעבודת האדם עם זולתו, הנמצא ב'חוץ'.
"הדלקת המנורה" - רומזת ללימוד התורה, כנאמר (משלי ו), "ותורה אור".
כאן טמון רמז נפלא: העובדה שהדלקת נרות המנורה נעשתה דווקא מאש שעל-גבי מזבח החיצון, מלמדת שהדרך לזכות לאור התורה (הדלקת המנורה) היא דווקא כאשר האדם אינו מסתפק בעבודתו עם עצמו אלא מתעסק גם בטובת הזולת - "מזבח החיצון".
(ליקוטי-שיחות, כרך יז, עמ' 56)
זה קרבן אהרון ובניו... מחציתה בבוקר ומחציתה בערב (ו,יג)
הכוהן הגדול הוא ה'יחידה הכללית' של עם-ישראל. המשמעות הרוחנית של "קרבן אהרון ובניו" (חביתי כוהן גדול) בעבודת האדם היא, החדרת עוצמת ה'יחידה' שבנפש לתוך פרטי העבודה במשך המעת-לעת, "בבוקר ובערב".
הדבר בא לידי ביטוי בכך, שמיד לאחר פרשת מנחת חביתין (עניין ה'יחידה') באים דיני הקרבנות הפרטיים - חטאת, אשם ושלמים.
(משיחת תענית-אסתר תשמ"ו)
זה קרבן אהרון ובניו... ביום הימשח אותו (ו,יג)
אהרון אוכל כל הקרבנות, ועכשיו יצא ממנו קרבן? (ויק"ר פ"ח)
"אהרון אוכל כל הקרבנות" - אהרון מברר את הקרבנות ומעלה אותם לשורשם על-ידי אכילתו, דבר המוכיח שהוא עצמו מבורר בתכלית, שאם לא כן, לא היה יכול לברר את זולתו.
"עכשיו יצא ממנו קרבן?" - כיצד אפוא ייתכן שהוא בעצמו נזקק לבירור ולהעלאה על-ידי הבאת קרבן משלו?
התשובה היא, שבזכות זה שאהרון יורד מדרגתו כדי לברר ולהעלות את הבחינות שלמטה ממנו, הוא מתעלה לבחינות הנעלות ממנו ומתברר על-ידן.
(ליקוטי-תורה ויקרא עמ' ז) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
