רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצווה אחת, קונה לו פרקליט אחד; והעובר עבירה אחת, קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כנסייה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים (פרק ד, משנה יא)

פירוש רבנו עובדיה מברטנורא: פרקליט - מלאך מליץ טוב. קטיגור - מליץ רע. ולשון קטיגור, קורא תיגר; וסניגור - שהוא הפך קטיגור - פירושו, שונא תיגר.

פירוש כ"ק אדמו"ר:

השאלות במשנתנו: א) הפירוש הפשוט הוא, שעל-ידי עשיית מצווה נברא מלאך מליץ יושר. וקשה: לפי זה הווה ליה למימר "בורא לו פרקליט". ב) הדיוק "אחד... אחת", ולא אמר בקצרה "העושה מצווה קונה לו פרקליט". ג) מה הם שני העניינים דפרקליט שעל-ידי עשיית מצווה, ותריס שעל-ידי תשובה ומעשים טובים.

והביאור:

אין הכוונה למלאך מליץ יושר שנברא על-ידי עשיית המצווה. שהרי טיבו של מלאך זה תלוי בצורת קיום המצווה (ממצווה שנעשית בכוונה ושמחה נוצר מלאך בריא ושלם, ואילו ממצווה שנעשית בדרך "מצוות אנשים מלומדה" נברא מלאך חלש ובעל-מום). אלא הכוונה ל"פרקליט" כזה שקיים כבר לפני עשיית המצווה, ואינו תלוי כלל בצורת קיום המצווה. ו"העושה מצווה אחת", גם אם קיומה שלא לשמה - קונה לו פרקליט זה.

ופרקליט זה הוא "אחד" - אחד ומיוחד, פרקליט ותיק, ממולח ומומחה, שאין דומה לו. זה גם הדיוק "מצווה אחת": בעניין זה מתבטאת האחידות וצד השווה שיש בכל מצווה ומצווה - על-ידי עשייתה קונים פרקליט זה (ואילו העניין של בריאת מלאך על-ידי המצווה אינו שווה בכל מצווה, כנ"ל).

וכשם שהוא בנוגע למצווה, כן הוא בקשר לחטא ועוון - "העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד".

וממשיך התנא שהדברים אמורים לגבי קניית פרקליט בלבד, אבל כדי ליצור "תריס בפני הפורענות" אינה מספיקה עשיית "מצווה אחת" אלא יש צורך ב"תשובה ומעשים טובים" דווקא.

פירוש: ברישא מדובר אודות קטיגור ועל איש פרטי בלבד, ובכדי לבטל קטיגור זה, די ב"מצווה אחת" בלבד, שעל-ידי זה קונה לו פרקליט המגין עליו. ואילו בסיפא מדובר ב"פורענות ורעות המתרגשות ובאות כפי מנהגו של עולם", לא פורענות הבאה על חטא. ולכן צריך "תריס" דווקא, שמשמעו שהפורענות ישנה (בעולם) אלא שיש תריס ומגן בפניה. ובכדי שהפורענות לא תפגע גם באדם זה יש צורך בזכויות מיוחדות - "תשובה ומעשים טובים".

(מהתוועדויות שבת-קודש פרשת עקב ה'תשל"ח ושבת פרשת בחוקותי ה'תשמ"א - בלתי מוגה)