מדורים נוספים
	התקשרות 569 - כל המדורים ברצף
	קבלת-עול כללית ולאחריה הקפדה על כל פרט ופרט
	זוכים ל"בהעלותך את הנרות", כפשוטו!
	נגלה וחסידות בשבת-קודש
	פרשת בהעלותך
	"אם אין אני לי - מי לי"
	קריאת התוכחה * תחנון * נשמת * ענינים שבצניעות * אבל בשבת
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי תבע לימוד התורה - נגלה וחסידות - מתוך עמל ויגיעה, וקרא ללמוד מהנהגת האריז"ל שהזיע מרוב יגיעה בלימוד * סדרי הלימוד של רבותינו נשיאינו בשבת-קודש * כיצד נימק הרבי התפלפלות בנגלה בשבת ברבים, ומי הם ה'שפיץ חב"דניקעס' שהרבי שלל את הנהגתם

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות-מסעי תש"מ (שיחות-קודש תש"מ, כרך ג, עמ' 637 ואילך) תבע הרבי להתייגע בלימוד התורה כפשוטו, נגלה וחסידות. להלן חלק מתוכן הדברים:

הרבי ציין שהנהגת האריז"ל, ש"היה עוסק בהלכה עד שהיה נלאה ומזיע זיעה גדולה", שייכת גם לכל-אחד-ואחד, שעליו ללמוד תורה תוך יגיעה שתוצאתה זיעה כפשוטה ("היה מזיע") - דבר שאי-אפשר לעשות רק למראית-העין, אלא רק על-ידי לימוד רציני - "עוסק בתורה"!

לא כבחור ישיבה - הוסיף ואמר הרבי - הסבור שהוא כבר "רשכבה"ג" [רבן של כל בני הגולה], וכבר למד את כל התורה כולה, וממילא יכול מעתה ללמוד תורה בין כוס תה לחמין, או בין החמין לשלוש סעודות, שאז יכול הוא ללמוד תורה בניחותא, ובאופן של תענוג ומנוחה, שהרי בשבת עסקינן ואין להתאמץ יתר על המידה!

על-כך ייאמר לו: אם תזיע בשבת תוך כדי לימוד מאמר חסידות יוענק לך גן-עדן, ולא - חס-ושלום ההיפך! לימוד התורה שלו צריך להיות כל כולו באופן ד"ערוכה ברמ"ח איברים" ו"כל עצמותי תאמרנה".

מי שטרח בערב שבת

בספר 'תולדות ר' אברהם הרופא' - סיפור חייו של רופא בית-הרב, ר' אברהם-אבא הרופא זליגסון (ברוקלין תש"נ, עמ' 103) - מסופר כי הרבי היה מבקש שלפני שבת-קודש יכניסו לחדר כ"ק חמיו הרבי הקודם, ספרים חדשים, כדי שיוכל לעיין בהם ביום השבת.

בדומה לכך אנו מוצאים אצל הרבי נשיא דורנו ש"היה נוהג ללמוד ולעיין בספרים החדשים שהכניסו אליו בסמיכות ליום השבת-קודש. פעמים היה רבינו מביע - בעת ההתוועדות דשבת-קודש - שביעות רצון והכרת התודה על מה שהזדרזו להמציא הספרים מבית הכורך, עוד לפני השבת" (לקט 'הליכות ומנהגי שבת-קודש', קה"ת תשנ"ו עמ' 24, בעריכת הרב מיכאל-אהרן שיחי' זעליגזאן).

המדובר שם הוא לגבי ספרי קה"ת, אך מפי המזכיר, הרה"ח הרב בנימין שיחי' קליין, שמענו בשעתו כי גם ספרים בכלל - שנשלחו אליו על-ידי מחברים או אחרים - היו מכניסים אליו לפני שבת-קודש והיה מעיין בהם בליל שבת קודש וביומו.

הוספה בלימוד חסידות

"כיוון שכל עניין הוא בהשגחה פרטית, כאן עליי החובה והזכות לעורר על ההכרח ללמוד גם פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות... שיעורים קבועים בזה בכל יום ובהוספה ביום השבת קודש" - כתב הרבי למר יצחק שטרסברג לאחר שהוצעה לו קבלת משרת מנהל בית-הרפואה "ביקור חולים"  בירושלים (אגרות-קודש, כרך כה, עמ' לו).

פעמים רבות (ראה, למשל, אגרות-קודש, כרך יט, עמ' שפח) מציין הרבי "ככתוב בכתבי האריז"ל" - לגבי ההוספה בלימוד תורה בשבת-קודש - "שאז בשבת-קודש ההכרח בלימוד פנימיות התורה" (שם עמ' כה).

"מסייעת להשכיל בחכמה הנעלמה"

מקור מעניין מצוי בשולי אחת מאיגרותיו של הרבי - דברי היעב"ץ במסכת גיטין ס,א [רבי יוחנן וריש-לקיש מעייני בספרא דאגדתא]:

נ"ב נ"ל ספר של ע"ת וחכמת האמת הוא שאנו קורין קבלה ולא היו מעיינין בימות החול אלא בדינין והלכות לדעת מה יעשה בישראל ובשבת לא היו עוסקין בדינין והלכות - והיו מעיינין בשבת בדבר אגדה שמושכת הלב מפני עונג שבת וקדושת היום מסייעת להשכיל ולהבין בחכמה הנעלמה, קודש קודשים היא ואמרו רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם עסוק באגדה ואין זה אגדה של ספורי מעשיות שנקראו הגדה שה"א.

הנהגת האריז"ל

בליל ו' דחג הסוכות תשמ"ו ('התוועדויות' תשמ"ו, כרך א, עמ' 302-303) ביקש הרבי למצוא את העניין ד'לכתחילה אריבער' - עניינו המיוחד של האושפיז דאותו לילה - וכהקדמה להקדים ולהתעכב על פשוטם של ההלכות בנגלה דתורה.

הרבי ביקש להסיק מהנהגתו של האריז"ל (טעמי-המצוות, פרשת ואתחנן, צג,ב)  ש"היה מעיין ו' דרכים בהלכה כנגד ו' ימי המעשה, ואחד על דרך הסוד, כנגד יום השבת" - שביום השבת היה לומד ו' דרכים על-דרך הסוד ואחד על-דרך ההלכה. הרבי השווה לכך את הוראת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בצוואתו (אגרות-קודש אדמו"ר מוהר"ש, עמ' כו) על דרך הלימוד ביום השבת: "ב' שלישים בנסתר ושליש בנגלה".

ו"מעשה רב", ציין הרבי, "הנהגת רבותינו נשיאינו, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שגם ביום השבת היה לומד את כל השיעורים הקבועים, הן בחסידות והן בנגלה - שיעורים שניתווסף בהם משנה לשנה. ולא עוד, אלא שגם ביום-הכיפורים היה לומד שיעורים קבועים אלו, כולל השיעורים בנגלה".

וכאן ציין הרבי דבר שלא שמע מכ"ק מו"ח אדמו"ר בפירוש - "ויש אומרים שזמן הלימוד היה בהפסקה שבין מוסף למנחה".

שיעורי הרבי הקודם

אגב, ברשימת הרבי משנת תרצ"א ('רשימות', חוברת ה, עמ' 27), שבה מובאים דברים ששמע ב"שבת קודש כ"ד ניסן" בשהותו בריגה, נאמר: "בכלל היו אצל אדמו"ר נ"ע שיעורים רבים. היה לומד בכל יום ב' שיעורים גמרא: אחד לעיוני - ב' דפים בשבוע, והב' למיגרס - הרבה יותר. ושיעור זה היה לומד גם ביום-הכיפורים בין מוסף למנחה".

[ולהעיר: הספק המופיע ב'התוועדויות' שם, מתייחס כפי הנראה לתשעה באב: "לא שמעתי זאת מכ"ק מו"ח אדמו"ר בפירוש, ובמילא, הרי זה בגדר ספק, אבל, אף-על-פי-כן מי שיפתור את הספק באופן חיובי - תבוא עליו ברכה", וברשימותיו שם: "שאלתי על-דבר תשעה באב והשתמט מלענות. אבל, כנראה גם אז למד. הכותב"].

שלילת ה'שפיץ חב"דניקעס'

"ודאי שביום השבת יכולים וצריכים ללמוד גם נגלה דתורה" - קבע הרבי בשבת-קודש פרשת שמות תשי"ג ('התוועדויות', עמ' 286), ושלל את ה"שפיץ חב"דניקעס" היכולים לבוא ולפרש שבשבת לא צריך או "אסור" ללמוד נגלה דתורה.

בשיחת ליל ו' דחג הסוכות תשמ"ו ('התוועדויות' תשמ"ו שם) מתייחס הרבי ל"שפיץ חב"ד" הטוענים "הייתכן ללמוד 'נגלה' ביום השבת". לאחר שהרבי מוכיח מהנהגת האריז"ל והנהגות רבותינו נשיאינו שיש ללמוד נגלה בשבת, הוא מוסיף:

מדי שבת בשבתו (כמו בסדר התפילה שבכל יום ויום) ישנו לימוד ענינים בנגלה דתורה, החל מהמשנה וברייתא דפאה, "אלו דברים שאין להם שיעור", עד לפרק "איזהו מקומן של זבחים", אשר לכל לראש ישנו הפירוש הפשוט שבדבר - נגלה דתורה, ובהכרח ללמוד זאת באופן של הבנה והשגה, שגם בתורה שבעל פה אינו יוצא ידי חובתו אם אינו מבין מה שלומד.

ועוד - וגם זה עיקר: לפני שנזהר בלימוד ודיבור בענייני נגלה דתורה - ייזהר לכל לראש מדיבור של חולין... ובכן, ייזהר תחילה שלא לדבר ביום השבת בדברי הרשות, ואחר-כך יחשוב על הזהירות מלימוד ודיבור בענייני נגלה דתורה!...

והרבי סיים:

ובכל אופן, אם רצונו דווקא להקפיד על מנהגים של "שפיץ - חב"ד" - יכול להקפיד ולהיזהר בכל העניינים, כולל בעניין זה גופא; אבל בתנאי שהדבר לא יגרע חס-ושלום בלימוד השיעורים הקבועים (גם) בנגלה דתורה, ובפרט שיעור קבוע שנהג בו שלוש פעמים כו'.

אין סתירה

פעם אחרת (שבת-קודש פרשת כי-תצא תשי"ד - 'התוועדויות' תשי"ד, עמ' 204-205) התייחס הרבי לדברים שמופיעים בצוואת אדמו"ר מהר"ש לבניו, אשר על פיהם התבטא שבשבת יש ללמוד ב' שלישים חסידות ושליש אחד נגלה, ואמר: "כלל נקוט בידי - וכן מסתבר גם-כן על-פי שכל שכל עניין שנתגלה לאחרים, בהכרח שיש לו שייכות אליהם". ובאשר ל'סתירה' הקיימת קבע:

ולכן, תלמידי התמימים, המתנהגים על-פי הסדר שקבע עבורם אדמו"ר נ"ע בקונטרס עץ-החיים - תבוא עליהם ברכה, אבל בכלל - הסדר הוא כנ"ל (ב' שלישים חסידות ושליש אחד נגלה).

כל זה אמר הרבי כהקדמה ל"ועל-פי זה אדבר עתה עניין בנגלה" - עניין תורני בגדר קידושי כסף, על-פי תורת הרוגצ'ובי, וביאור פנימי.

יצאו ידי חובה בזה...

יותר מפעם אחת התייחס הרבי ל'סתירה', כביכול, הקיימת בין דברי כ"ק אדמו"ר מהר"ש הנ"ל לדברי בנו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בקונטרס עץ-החיים סכ"ה: "ויום השבת-קודש קדוש יהיה כולו על עסקי דא"ח" [=דברי אלוקים חיים].

בהתוועדות שבת קודש פרשת ראה תשל"ז (שיחות-קודש תשל"ז, כרך ב, עמ' 510-509) הסביר הרבי שהוראת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ש"כולו על עסק דא"ח" איננה שוללת את לימוד השיעורים הקבועים (גם בנגלה וכיוצא-בזה) כפי שראו לפועל [=את הנהגת רבותינו נשיאינו]!

בהמשך התייחס הרבי לטענה מדוע מדברים בענייני נגלה בשבת ברבים - ואמר:

א) מצינו הנהגה כזו אצל רבותינו נשיאינו שדיברו בשבת עניינים בנגלה גם ברבים אם בעיצומן של הסעודות או קודם הסעודות (השווה לספר-השיחות תרצ"ו-ת"ש עמ' 190), ב) כשם שממהרים להיזדקק לעניינים שהם בגדר "לאפרושי מאיסורא", הרי כשישנה הבנה בלתי נכונה בדברי חז"ל הגורמת לפירוש מסולף, יש למהר לשלול זאת.

ומכיוון שישנם כמה וכמה מאלה שהתעוררו אצלם שאלות ב'הדרן' למסכת קנים שנערך בהתוועדות כ"ף מנחם-אב שנה זו, והם נמצאים כאן, תנוצל ההזדמנות לבאר ולהבהיר כמה פרטים בזה.

הרבי ציין עוד שלדעת הכול, התורה הרי היא "לקח טוב" (הן נגלה והן פנימיות התורה) - הלוואי הטוענים כנגד לימוד נגלה בשבת יצאו ידי חובת עשיית 'דבר בלתי רצוי' היחידי משך כל השנה!...

פלפול על-פי חסידות

יצויין כי בשבת-קודש פרשת שמות תשי"ג ('התוועדויות' תשי"ג, עמ' 288-287) אמר הרבי:

אמנם, בעמדנו ביום השבת לא ייאמר פלפול בנגלה (אמירת פלפול בנגלה, תהווה, הוראה, 'מוזרה' משהו, לרבים) אלא על-פי חסידות, ובפרט שהעניין דלקמן (בסיום הש"ס) ביארו כ"ק מו"ח אדמו"ר באחד המאמרים שיוצא-לאור עתה.

ה'נגלה' דשבת - שונה

בהתוועדות שבת-קודש פרשת שמות תשי"ג ('תורת מנחם - התוועדויות תשי"ג' עמ' 287-286) הסביר הרבי:        

ואף שלימוד נגלה דתורה - חלק התורה שמדבר אודות עניינים גשמיים - קשור עם עבודת הבירורים, ובשבת "בורר" אסור, הרי ביום השבת-קודש, גם לימוד דתורה אינו עניין של בירורים. וכשם שהאכילה דיום השבת אינה עניין של בירורים כמו האכילה דימות החול, אלא באופן נעלה יותר.