השתטחות על קברי צדיקים מקורה קדום ביותר. חז"ל אומרים, שכלב הלך לחברון כדי להשתטח על קברי האבות, ובזכות תפילתו זו ניצל מעצת המרגלים. אולם החסידות, שגילתה עומק ביותר בהתקשרות לצדיקים ולנשיאי ישראל בכלל, גילתה גם את עומק מעלתה של ההשתטחות על קבריהם.
לא רק חסידים נהגו להשתטח על קברי רבותיהם, אלא אף האדמו"רים עצמם, ואפילו ביתר שאת וביתר עוז. הכול שמעו על התכיפות הרבה שהרבי מליובאוויטש נהג לפקוד את ציונו הקדוש של חותנו, אך גם אדמו"רי חב"ד שלפניו וכך גם אדמו"רים רבים מעדות החסידות האחרות נהגו לפקוד את ציוני קודמיהם. מסופר על צדיקים רבים, שכאשר היה מוקשה להם עניין כלשהו בתורה, היו נוסעים לציון אבותיהם, וכשהיו חוזרים משם הייתה נהרה שפוכה על פניהם, משמחת האור שהאיר להם באותו עניין.
למעלה מגילוי אליהו
לכ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש היה עגלון, יהודי פשוט בתכלית. פעם אחת אמר לחסידים: "הרבי שלכם פחדן! כשהוא רואה מרחוק את ה'אוהל' (של אדמו"ר ה'צמח צדק' והרבי מהר"ש), הוא מחוויר. כשהעגלה נעצרת, כמעט איננו יכול לקום ממקומו. אני עוזר לו לרדת, ואך בקושי הוא מגיע לפתח. הוא נוקש בדלת, מקשיב ומחכה, ורק אז נכנס, ופניו לבנים כסיד. ואילו אני? אינני מפחד מכלום! אני נכנס בלי לדפוק, עומד ומסתכל כמה שאני רוצה, ויוצא"...
ב'קונטרס ההשתטחות' (לאדמו"ר האמצעי) מתואר כך עניין ההשתטחות: "כאשר אדם נכנס להיכל כבודו של צדיק, הרי הוא מתבטל ממציאותו, מצד גודל הבושה וההכנעה. כמו-כן, כשהולך ובא למקום מנוחת קודשו של הצדיק, ומצייר לעצמו את דמות פניו הקדוש והטהור - תיפול עליו אימתה ופחד, יותר מבחיים חיותו. שכן בחיים חיותו היה הצדיק בגדר גוף גשמי, ואילו עתה נפש הצדיק היא ברוחניותה, כמו שהיא. על-ידי ביטול גדול זה תוכל נפשו לידבק באיזה פרט מנפש הצדיק".
בקונטרס זה נמנות חמש דרגות בהשתטחות על קברי צדיקים. את המדרגה החמישית, האחרונה, הוא מתאר כך: "שיכול[ה] לעלות שם נשמתו עד מקום נשמת הצדיק... ואז יכול להוריד נשמותיהן לגופם ולדבר עמם, והוא אתדבקות רוחא ברוחא ממש. ועל-ידי זה יכולים להשיג השגות גדולות ברזין דאורייתא ולייחד ייחודין עילאין... והמדרגה הזאת היא גבוהה יותר מגילוי אליהו ורוח-הקודש".
"הוא הרבי"
כאשר הוכתר הרבי מליובאוויטש, התבטל אליו גיסו המבוגר, הרב שמריהו גוראריה ע"ה (הרש"ג), ונעשה חסיד בלב ונפש. שאלוהו כיצד הגיע למסקנה שהוא הרבי ולא חשב שאולי הוא-עצמו ראוי לתפקיד. סיפר הרש"ג: "הגיעה אליי שאלה שעסקה בדיני נפשות ממש והתלבטתי בה מאוד. מאחר שזו הייתה שאלה גורלית, נכנסתי אל גיסי (הרבי) והצגתי לפניו את השאלה. הרבי ענה, שבשאלה רצינית כל-כך אין הוא רוצה ליטול את האחריות על עצמו, ומאחר שהוא הולך היום אל הציון, יתדבר ויתייעץ בעניין עם חמיו, הרבי הריי"צ, וכשיחזור ישיב לי תשובה. ואמנם, בשובו מן הציון השיב תשובה נפלאה, שרק הרבי הריי"צ היה יכול להשיב". וסיים הרש"ג: "אני יודע שאינני יכול לדבר עם חותני; אם גיסי יכול לדבר עמו - הרי הוא הרבי"...
והרבי עצמו כתב באחת מאיגרותיו לשליח בעיר אחת: "איני יודע אופי אותם שהשפיע עליהם בעירו, אבל בכלל היה צריך לבאר להם העניין של אוהל צדיק הדור... אשר לכן גם עליהם לייפות את כוחו ולתת לו פתקאות וכיוצא בזה, כיוון שאין ביכולתם לבקר בעצמם על ציון הק'". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
