פרשת מטות
פרשת מטות נקראת לעולם בימי בין המצרים. סופם של ימים אלו להתהפך ל"ימים טובים וימי ששון ושמחה" (רמב"ם סוף הלכות תעניות); ועניין זה בא לידי ביטוי בשלושת הנושאים המרכזיים שבפרשתנו.
פרשת נדרים - מדובר בה על האפשרות של הפרת נדר, דהיינו שלא מוכרחים להתנתק מענייני העולם (על-ידי נדר), אלא יש בכוחנו להעלותם ולהופכם לקדושה.
מלחמת מדיין - מסופר על חלוקת השלל של מדיין והכשרתם של כלי מדיין, כלומר, טהרת השלל והעלאתו לקדושה.
נחלת בני גד ובני ראובן - שבטים אלו העדיפו את עבר הירדן בגלל היותו ארץ מקנה, ורצו להיות רועי צאן, הרחק משאונה של עיר ובמנותק מ'העולם'; אך משה הבהיר להם שעיקר העבודה היא המלחמה בחומריות העולם כדי לבררה ולזככה, "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה".
(לקוטי-שיחות, בין-המצרים תשמ"ז)
וידבר משה אל ראשי המטות (ל,ב)
ההכרעה במה לנדור ובמה טוב שלא לנדור חייבת לבוא דווקא מנשיא - "ראשי המטות". שכן, הנודר נדר ומפריש את עצמו מדבר מסויים עושה כן בגלל חששו שההתעסקות באותו דבר עלולה להורידו מדרגתו. ומכיוון שעניין זה אינו שווה לכל נפש, אלא הוא תלוי במצבו האישי המדוייק של כל יחיד ויחיד, מובן שההחלטה הסופית צריכה לבוא מנשיא; רק הוא בכוחו לקבוע בבירור אם עבודה זו מתאימה לאדם מסויים זה, אם לאו.
(לקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 693)
זה הדבר אשר ציווה ה' (ל,ב)
כשיהודי עוסק בתורה - הוא עוסק ממש באותו דבר עצמו שציווה ה' למשה בסיני.
(לקוטי-תורה במדבר עמ' פב)
איש כי ידור נדר לה' (ל,ג)
האומר פירות אלו עלי קורבן... הרי אלו אסורין עליו, מפני שאפשר שידור אדם קורבן ויעשה בהמה שהיתה חול קורבן ותאסר (רמב"ם הלכות נדרים פ"א)
בא וראה עד היכן מגיע כוחו של הדיבור, שהוא מסוגל להפוך חול לקודש - להחיל קדושת קורבן על בהמה של חולין. מובן אפוא כי אסור לזלזל בכוח זה ויש להקפיד להשתמש בו אך ורק לדברים רצויים.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות-מסעי תשמ"ח)
לתת נקמת ה' במדיין (לא,ג)
שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה (רש"י)
צא ולמד כמה גדולה חיבתן של ישראל לפני המקום. שהרי מדובר בנקמתם של אלו שמתו (בין במגפה בין באמצעות דייני ישראל) בעוון בנות מדיין ובעוון עבודה-זרה; ועל יהודים אלו אומר הכתוב שהעומד כנגדם כעומד נגד הקב"ה!
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות תשל"ד)
לכל מטות ישראל תשלחו לצבא (לא,ד)
לרבות שבט לוי (רש"י)
"מדיין", מלשון מדון ומריבה, מורה על מחלוקת ופירוד לבבות. לכן השתתף במלחמה זו גם שבט לוי, שעניינו התחברות ואחדות (לוי מלשון "הפעם יילווה אישי אליי").
(לקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 210)
כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו (לא,יט)
הכלי מטמא אדם בחיבורי המת כאילו נוגע במת עצמו (רש"י)
אף בנוגע לטהרה וקדושה כך: מי שדבק בתלמידי-חכמים "מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ממש" (כתובות קיא). ומרובה מידה טובה ממידת פורענות, שכן אין אדם נטמא מהמת אלא בנגיעה ישירה (דהיינו נגיעה בחרב ("חיבורי המת") ולא "נגיעה" באמצעות חץ); ואילו בצד הקדושה די גם בדבקות "רחוקה" בתלמידי-חכמים, כמאמר רז"ל (כתובות שם) "כל המשיא בתו לתלמיד-חכם והעושה פרקמטיא לתלמיד-חכם והמהנה תלמיד-חכם מנכסיו כאילו מידבק בשכינה".
(לקוטי-שיחות, מטות תשד"מ)
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד (לב,א)
מובא בספרים ששבטים אלו חיבבו את המן ולא אכלו מאכלים אחרים, ומשום שלא שחטו את צאנם, היה להם מקנה רב. הן חיבת המן והן העדפת עבר הירדן נבעו מאותה נקודה - שאיפת בני ראובן ובני גד להתרחק מהעולם.
המן היה לחם מן השמים ולא תולדה של חרישה וזריעה; גם עבר הירדן היה "מקום מקנה", מנותק משאון העיר ומענייני המעשה.
(לקוטי-שיחות, כרך ט, עמ' 18) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
