חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:37 זריחה: 6:30 כ"ב באלול התשע"ט, 22/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כל הזמן ב"מסעי"
דבר מלכות

מדוןרים נוספים
התקשרות 576 - כל המדורים ברצף
כל הזמן ב"מסעי"
רק לישראל הכוח לנחם את ה"אב"
"לידיד נפשי הנכבד ונעלה"
פרשת מסעי
"הוו זהירין ברשות"
הלכות ומנהגי חב"ד

המדריגה שהגיע אליה אתמול בתפילתו, גבוהה ככל שתהיה, הרי היא בבחינת "מיצר" לגבי המדריגה שעליו להגיע אליה היום * כמו-כן הוא בכללות העבודה - עליו להיות "מהלך" ולדעת שגם אם יצא לגמרי מהרע, הרי לגבי מדרגה נעלית יותר יש לו עדיין שייכות לרע * העניין ד"מסעי" הוא היציאה מ"בין המצרים" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כתיב1 "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים"2 "מסעי" לשון רבים, כלומר שהיו מסעות רבים שבהם יצאו בני ישראל ממצרים. וידועה הקושיה על זה3: הרי בני ישראל יצאו ממצרים במסע אחד בלבד - המסע מרעמסס לסוכות (שהרי שאר המסעות היו כבר אחרי היציאה ממצרים), ומהו "מסעי" לשון רבים?

גם צריך להבין עניין מ"ב המסעות שהיו מאז שבני ישראל יצאו ממצרים עד שבאו לארץ-ישראל, "ארץ טובה ורחבה"4: כיוון שמיד במסע הראשון, כאשר רק יצאו ממצרים, לשון מצרים וגבולים, הרי זה כבר "מרחב", היינו, שמיד כשיוצאים מהמיצר נמצאים במילא במקום המרחב - אם-כן מה מוסיף עניין מ"ב המסעות בעניין המרחב?

אך העניין הוא, שב"מצרים" ו"מרחב" ישנם כמה וכמה מדריגות; מה שנקרא "מרחב" לגבי מדריגה שלמטה - הנה לגבי מדריגה נעלית יותר הרי זה נקרא עדיין "מצרים", עד שמגיעים להמרחב האמיתי - המסע האחרון, "על ירדן יריחו"5, דקאי על משיח "דמורח ודאין"6. עד אז - הרי הגם שלגבי מדריגה תחתונה הרי זה עניין של "מרחב", הנה לגבי מדריגה עליונה יותר הרי זה "מצרים".

וזהו עניין מ"ב המסעות שהיו ממצרים עד "ארץ טובה ורחבה": במסע הראשון, הגם שכבר יצאו ממצרים ונכנסו - במילא - למרחב, הנה לגבי מדריגה עליונה יותר הרי זה עדיין עניין של מ"מצרים", ולכן צריך להיות עוד מסע כדי לצאת גם מ"מצרים" זה.

וזהו הלשון "אלה מסעי (לשון רבים) גו' אשר יצאו מארץ מצרים", כיוון שגם עניינם של שאר המסעות הוא היציאה ממצרים, ועד שמגיעים ל"ירדן יריחו" - תכלית העילוי7.

ב. התורה היא נצחית בכל דור ודור, ובפרט העניין דיציאת מצרים, אודותיו שנינו8: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים" - הרי זה הוראה בעבודה, שגם כאשר כבר פעל עבודה שלמעלה מטעם ודעת, למעלה ממדידה והגבלה, שבזה יצא גם ממצרים דקדושה - אין זה מספיק עדיין, כי לגבי מדריגה נעלית יותר הרי זה עדיין מצרים, ובמילא צריך להמשיך לעבוד וללכת הלאה.

ויובן גם מהעניין דעבודת התפילה:

עבודת התפילה - היא עבודת האדם, כידוע החילוק9 בין תורה ותפילה, שהתורה היא מלמעלה למטה, ותפילה היא עבודת האדם מלמטה למעלה, "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"10, שבו הולכים מלמטה למעלה, לצאת ממקום המיצר למקום המרחב.

והרי ידוע שבתפילה ישנם כמה וכמה עליות, שבכל עלייה יוצא האדם ממצבו הקודם, ואף-על-פי-כן אין די בזה, אלא צריך להתעלות יותר ויותר ("גיין העכער און העכער").

העבודה הראשונה היא - ההכנה לתפילה: כיוון שעומד להתפלל לפני הקב"ה הבלתי בעל גבול ובלתי בעל תכלית, והרי הוא - האדם - נמצא בגוף ונפש הבהמית, ובפרט כשמלוכלך על ידי החטא, אם-כן, כיצד יעמוד לתפילה ("ווי זאל ער זיך שטעלן דאוונען")? - ולכן מוכרח הוא תחילה להשתחרר מכל ענייניו ומכל מציאותו, ואז לעמוד לתפילה.

עניין זה עצמו, העמידה לתפילה, עוד לפני שמתפלל, עוד לפני שהתחיל לומר "הודו" או "מה טובו", אלא עצם זה שחוגר אבנט ("ער טוט אן דעם גארטל") ועומד לתפילה11 - בעניין זה לבדו יוצא הוא מענייניו, ונעשה מזוכך, דהיינו שיוצא מהמצרים וגבולים שלו.

- ובזה יובן גם-כן מה שמצינו גם בנגלה דתורה, שקודם התפילה יפנה ויטול ידיו12: "יפנה" - פירושו להסיר מעצמו את הפסולת שבגלוי ושבפנימיות ואחר כך "יטול ידיו" -  להסיר את הטומאה, שהיא עניין של מקיף בלבד, שהרי בפנימיות אין כאן כלום (ועל-דרך מה שכתב הרמב"ם13 חוקה חקקתי גזירה גזרתי, והיינו שבעניין הטומאה אין שום פסולת שיהיה אפשר לראותה, ולכן אין זה אלא עניין של חוקה חקקתי כו'), וגם מעניין זה יש להיפטר קודם התפילה -

ואף-על-פי-כן, בזה לבד אינו יוצא ידי חובתו, אלא אז דווקא עליו לעמוד לתפילה, להתחיל לומר "הודו", ואז יוצא הוא גם ממציאותו כפי שהוא עומד לאחרי ההכנה לתפילה, שלגבי למעלה מזה הרי עדיין מיצר וגבול; יוצא גם הוא ממיצר זה אל מקום המרחב.

וכן גם בתפילה גופא ישנן כמה וכמה עליות, ובכללות הרי נחלק לד' שליבות14 (והעליות הן על-ידי שם מ"ב כידוע15), שכל מדריגה לגבי המדריגה שלמעלה הימנה היא עדיין עניין של מיצר וגבול.

ועד שמגיעים לשמונה-עשרה, שאז הוא תכלית העילוי - שיוצא לגמרי ממציאותו (מאיזה מציאות שתהיה, גם ממציאות שנזדככה על-ידי עבודתו בכל המדריגות הקודמות), ועומד בביטול במציאות "כעבדא קמי מאריה"16, שאינו מציאות כלל, ואומר "אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"17 - הקב"ה יפתח את שפתי, ואני רק אחזור על דבריו18.

ג. ולכן מצינו שבשמונה-עשרה ישנם שני עניינים הפכיים19: א) ביטול בתכלית, היינו שאינו מציאות כלל, אלא "כעונה אחרי הקורא"20, ב) בקשת צרכיו, ולא רק צרכיו הרוחניים, אלא גם צרכיו הגשמיים. בפסוקי-דזמרה וברכות קריאת-שמע וקריאת-שמע - אין בקשת צרכיו הגשמיים (כיוון שהוא מופשט ממציאותו, כנ"ל). בשמונה-עשרה דווקא היא בקשת צרכיו הגשמיים.

והעניין הוא: מצד תכלית העילוי יכול להיות שם התכללות של שני עניינים הפכיים. וכמדובר במאמר21, שבמקום עליון יותר ההתכללות היא ביותר, שזהו מעין הגילוי דלעתיד, שאז יהיה וראו כל בשר22, שאלוקות תהיה נרגשת גם בבשר הגשמי - התכללות ב' הפכים.

ד. אמנם, מבלי הבט על כך ששמונה-עשרה הוא תכלית העילוי, הרי למחרת, צריכים שוב לעמוד לתפילה ("דארף מען זיך ערשט שטעלן דאוונען"), החל מההכנה לתפילה, ואחר-כך הודו, פסוקי-דזמרה וכו' - כיוון שככל שתהיה גבוהה המדריגה שהגיע אליה אתמול, הרי זה עדיין "מיצר" לגבי המדריגה שעליו להגיע אליה היום.

וכמו שהוא בעבודת התפילה - כן הוא בכללות העבודה: אדם צריך להיות "מהלך"23. אפילו לאחרי היציאה לגמרי מהרע, גם כאשר נמצאים במדריגה נעלית ביותר, עליו לדעת שעדיין אין די בזה, כיוון שלגבי מדריגה נעלית יותר, יש לו עדיין שייכות להרע,

- וראיה לדבר ביכולתו להביא לעצמו מכך שהוא עדיין רואה בזולת את מציאות הרע, כידוע מאמר הבעל-שם-טוב נ"ע24, שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה שבעצמו ישנו אותו רע, בדקות על-כל-פנים -

ועליו לצאת גם מזה. צריכים לעסוק תמיד ("האלטן אין איין טאן") בזיכוך הבשר הגשמי - לא לשבור אותו על-ידי תעניות וסיגופים, אלא לזככו, כידוע מאמר הבעל שם-טוב נ"ע25 על הפסוק26 "כי תראה חמור שונאך" - מיד בקומו בבוקר, עליו לאסור את חמורו, דהיינו את החומר, ועל-ידי זה דווקא אפשר להגיע להגילוי דלעתיד - "וראו כל בשר", שהבשר הגשמי יתברר ויזדכך עד כדי כך שיראה אלוקות.

ה. אך יכול האדם לטעון בעצמו: התייגעתי מספיק עם עצמי עד שנתפטרתי מהרע הגלוי והגס, והנני עומד כבר במדירגה נעלית, ומי יאמר שעליי להמשיך ולהתייגע? די לי במדריגה שבה אני נמצא!

על כך אומרים לו: תפקיד ועניין האדם הוא להיות "מהלך" ולא "עומד", ובכל יום ויום שנותן לו הקב"ה, צריך למלאות את תפקידו בעולם, כמו שכתוב27 "ימים יוצרו ולו אחד בהם"28.

וזוהי ההוראה מעניין המסעות - שלעולם אין להסתפק במדריגה שבה אוחזים, כנ"ל.

ו. ולאידך גיסא ההוראה מעניין המסעות היא:

אפילו בשעה שנמצאים בשפל המצב ביותר ובמדריגה פחותה ביותר, אין להתייאש אף פעם, כיוון שעל-ידי עבודה אפשר תמיד לצאת מהמצב שבו נמצאים, ולהגיע עד למדריגות הכי עליונות.

ואל יאמר האדם: מאחר שאני נמצא במצב שפל כזה, ד"ידע איניש בנפשיה"29, הרי לשווא כל עמלי - על זה הוא הלימוד מעניין המסעות, שגם במסע אחד בלבד אפשר לצאת ממצרים, ולבוא אל "ארץ טובה ורחבה" (לגבי מדריגתו בהוה, ועי"ז להתעלות בעילוי אחר עילוי, עד לתכלית העילוי).

והרי הדברים קל-וחומר:

ומה בעת ההיא, בהיותם במצרים, שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה30, וגם היה קודם מתן-תורה, שאז היתה עדיין הגזירה שאי אפשר להיות החיבור דרומי וסוריא31, מכל-מקום, על-ידי המסעות באו אל "ארץ טובה ורחבה" -

מכל-שכן עתה, שככל שנמצאים במדריגה תחתונה, הרי העבודה קטנה בהרבה, כיוון שנשארו "פכים קטנים" בלבד, ובפרט שישנה נתינת-כוח לזה ממתן-תורה ש"עמד וביטל הגזירה", שיכול להיות החיבור דעליונים ותחתונים, ובפרט שישנו עניין ההתקשרות של רבי עם חסידים, שהרבי - כ"ק מו"ח אדמו"ר - מחבר יהודי עם עצמות32, הרי ודאי שכל אחד ואחד מישראל יש בכוחו לצאת ממעמדו ומצבו, ולבוא ל"ארץ טובה ורחבה", עד ל"ירדן יריחו", גילוי המשיח "דמורח ודאין", שזהו תכלית המרחב.

ז. ועל-פי זה תובן גם השייכות דפרשיות מטות ומסעי לבין-המצרים - שכך נקבעה הקביעות, שפרשיות מטות ומסעי קורין תמיד בין-המצרים33.

ויובן על-פי הסברת העניין ד"סותר על מנת לבנות" - שכוונת הסתירה היא בשביל הבניין, שלאחרי הסתירה יבנו בניין גדול יותר34, כמאמר הבעל-שם-טוב35 על הפסוק36 "ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" - שעל-ידי ה"עת צרה" גופא באים לידי ישועה, שזהו עניין של התכללות שני עניינים הפכיים.

ולכן קורין אז פרשיות מטות ומסעי - ש"מטות" הוא עניין של התכללות, כמבואר במאמר שנאמר לעיל37, והרי העניין ד"מסעי" הוא - היציאה מ"בין המצרים", ושבכל מדריגה שבה עומדים אין להתפעל, ואדרבה, שמהצרה גופא "יוושע", שמגיעים ל"ירדן יריחו".

וזהו גם-כן העניין ד"מנחם אב", לשון נחמה - שהרי לאמיתו של דבר הכל הוא לטובה, כמשל האב המכה את בנו, שכוונתו היא טובתו ("ער איז אויסן זיין טובה"). וכאשר מתבוננים בזה, רואים שלאמיתו של דבר זהו טוב, ולא זו בלבד שרואים זאת בעיני השכל, אלא שעל-ידי זה נמשך שרואים זאת גם בעיני בשר - שנעשה טוב הנראה והנגלה, על-דרך שמצינו אצל אלו שאחזו בהדרגא ד"גם זו לטובה"38, "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"39 - שכל זה נעשה בפועל.

צריך אמנם להיות העניין ד"רחץ ה' את צואת בנות ציון"41, וכמו שכתוב בתניא41 "כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו", אבל אף-על-פי-כן זהו בחסד וברחמים (דהיינו, שלבד זאת שזה גופא הוא לטובה, הרי גם היסורים גופא הם בחסד וברחמים), וכהלשון שם "אביו הרחמן והצדיק וחסיד", שהייסורים הם בחסד וברחמים42, והעיקר הוא, שסוף-כל-סוף נמשך העניין בטוב הנראה והנגלה, שמה"צרה" עצמה - נעשה "צהר"35.

 (קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות-מסעי, מברכים החודש מנחם-אב ה'תשט"ו.
'תורת-מנחם - התוועדויות' תשט"ו, חלק שני (יד) עמ' 230-224)

----------

1) מכאן ועד סוף ההתוועדות הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב עמ' 348 ואילך (תוכן משיחה זו - בלה"ק - נדפס שם עמ' 353 ואילך, לקמן עמ' 231). במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

2) ר"פ מסעי.

3) ראה לקו"ת ריש פרשתנו (מסעי) ובכ"מ.

4) שמות ג,ח. ועוד.

5) פרשתנו לג,מח.

6) סנהדרין צג,ב. וראה לקו"ת שם פט,ב. צ,ד.

7) ראה גם שיחת ש"פ מטו"מ מבה"ח מנ"א תשי"ד הערה 4 ס"ח (תורת-מנחם חי"ב עמ' 145 ואילך).

8) פסחים שם (במשנה) וראה תניא רפמ"ז.

9) ראה תניא אגה"ת פ"י. תו"א בראשית א, ג. סה"מ תש"ח ע' 80.

10) ויצא כח, יב. וראה זהר ח"א רסו,ב. ח"ג שו,ב. תקו"ז תמ"ה (פג,א).

11) ראה שבת י,א. טושו"ע ואדה"ז או"ח סצ"א ס"ב.

12) ברכות טו,א. שו"ע אדמוה"ז שם (מהדו"ק) ס"ב ס"ח.

13) הל' מקוואות בסופן. במדב"ר ר"פ חוקת. וראה לקו"ת ס"פ אחרי.

14) סידור האריז"ל בתחילתו. כתבי האריז"ל במקומות המקבילים. לקו"ת בשלח ב,ב. סה"מ תרס"ח עמ' ה ואילך. סה"מ קונטרסים ח"ב שיט,ב ואילך. סה"מ תש"ח שם ואילך. ועוד.

15) לקו"ת פרשתנו פח,ד. צה,ג. ובכ"מ.

16) שבת י,א.

17) תהילים נא,יז.

18) ראה אלשיך שם. לקו"ת שה"ש ב,ג. סה"מ תרכ"ז עמ' תלו.

19) ראה גם לקו"ש חי"ט עמ' 392 ואילך. וש"נ.

20) ע"ד סוכה לח,ב. וראה תו"א יתרו סז,ב. לקו"ת שה"ש מד,ב. ובכ"מ.

21) פ"ג.

22) ישעיה מ,ה.

23) ראה תו"א ס"פ וישב (ל, סע"א ואילך). ובכ"מ.

24) ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקע"ה ואילך. וש"נ.

25) ראה כתר-שם-טוב הנ"ל בהוספות סכ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כח שבט).

26) משפטים כג,ה.

27) תהילים קלט,טז.

28) ראה רשימות הצ"צ (יהל-אור) עה"פ (ס"ע תקכד ואילך). לקו"ש חט"ז עמ' 273. וש"נ.

29) לשון חז"ל - ברכות סא,ב.

30) ז"ח ר"פ יתרו. תקו"ז ריש תל"ב.

31) שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.

32) ראה סה"ש תורת-שלום עמ' 158.

33) מה-שאין-כן פרשת פינחס - קורין לפעמים לא ב"בין המצרים" (בהמשך הדברים נתבאר גם בהנוגע לפ' פינחס, וחסר הביאור) - מהנחה בלתי מוגה.

34) כנ"ל ס"א בגוף השיחה.

35) ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות ס"ט ואילך. וש"נ.

36) ירמיהו ל,ז.

37) עמ' 219 ואילך.

38) תענית כא,א. סנהדרין קח, סע"ב.

39) ברכות ס,ב. שו"ע או"ח סר"ל ס"ה.

40) ישעיה ד,ד.

41) אגה"ק סכ"ב (קלד,ב).

42) ראה גם לקוטי לוי"צ אגרות-קודש עמ' שכד. סה"ש תש"ד עמ' 15.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)