השאלות הקשות מחזקות את התובנה שזו גזרה משמים. יש מצב שהקב"ה נוטל את הבינה ממי שאמורים לקבל את ההחלטות. זה הזמן לזעוק ולהתחנן לאבינו שבשמים
אם כל שנה ימי בין-המצרים הם ימים קשים וכואבים, השנה על-אחת-כמה-וכמה. הימים האלה מעוררים את זיכרונות החורבן והגלות, הרדיפות וההשמדות, הסבל והייסורים שפקדו את עמנו לאורך אלפי שנות קיומו, ואלה זיכרונות לא-קלים. השנה אנחנו רואים ושומעים את מראות וקולות החורבן שמבקשים להמיט עלינו כאן ועכשיו, והלב מתפלץ.
אתה רואה את האימונים של רבבות חיילים ושוטרים, במתקנים שבהם התאמנו עד היום למלחמה באוייב, ועכשיו ה'אוייב' הוא אחינו היקרים, בעלי מסירות-הנפש, תושבי גוש קטיף וצפון השומרון. זה נראה כמו משחק, והמפקדים דואגים למצב-רוח טוב, אבל זה לגמרי לא משחק ואין זו קייטנה. כאן עומדים לגרש בכוח יהודים מבתיהם, לקרוע ילדים מחדריהם, להוציא מתים מקבריהם, ולהחריב עשרים ושניים יישובים פורחים, וקרוב לחמישים בתי-כנסת ובתי-מדרש.
באימונים מצליחים החיילים לפנות יישוב בשעתיים; במציאות המרה זה עלול להיות אחרת לגמרי. כשאנשים נלחמים על הבית שבנו בעשר אצבעותיהם, על גינה שטיפחו, על עצים שנטעו, על משק שפיתחו ועל מפעל-חיים, הם נאבקים בציפורניים, בדם הלב, כלביאה שמנסים לגזול ממנה את גוריה. קשה אפילו לחשוב על המראות קורעי-הלב שייראו ביום המר והנמהר, היו-לא-תהיה.
מחיר נורא, ללא תמורה
יש אומרים שזה 'מחיר' שמוכרחים לשלם. קודם-כול, הם ממעיטים מאוד מגובה ה'מחיר'. הם לא באמת קולטים עד כמה זה מחיר נורא, שעלול להרוס את חייהם של כעשרת-אלפים יהודים עד יומם האחרון. זה איננו מעבר דירה מפתח-תקווה לרמת-גן, כפי שכמה עיתונאים אטומי-לב התבטאו. לא משתקמים מגירוש ברוטאלי כזה. לא מתאוששים בקלות מהחרבת חיים שלמים שאנשים בנו בעמל-כפיים.
אך השבר אינו של המשפחות הנדונות לגירוש בלבד, אלא של מחצית עם, לפחות, שמאמין במפעל הזה, שאוהב את ארץ-ישראל, שאינו מסוגל לעכל את המחשבה כי יהודים מגרשים יהודים מארץ-ישראל ומחריבים יישובים יהודיים בנחלת אבותינו. מדובר במיליוני יהודים, שליבם נקרע לנוכח העובדה שמשתמשים בצבא-העם כדי להרוס את מפעל-חייהם, ושהמדינה, שעד היום חשו כי היא מדינתם, רומסת בדורסנות את אמונתם ואת נפשם. גם זה 'מחיר' כבד מנשוא.
אך גם אם ה'מחיר' היה סביר, עדיין לא ניתנה תשובה לשאלה הזועקת – תמורת מה? מה אנחנו מקבלים בתמורה לוויתור הנורא הזה? הטרור לא יפחת, אלא בדיוק להפך, הוא רק יתעצם ויגבר, חלילה, כאשר רצועת עזה תהפוך למחסן-נשק בלתי-נדלה ולמחנה-אימונים ענק למחבלים. אמרו לנו שהוויתור הזה יחזק את גושי היישובים. כיום ברור שתקדים העקירה ישמש מנוף לתביעה לעקור יישובים נוספים. אז למה, ריבונו-של-עולם, למה עושים את זה?
ישועת ה' כהרף-עין
השאלות הקשות הללו מחזקות את התובנה שזו גזרה משמים. יש מצב שהקב"ה נוטל את הבינה ואת היכולת לראות נכוחה את המציאות ממי שאמורים לקבל את ההחלטות. המון העם נגרר כעדר אחר ה'מנהיג', בלי להבחין שהוא מוליך את כולם אל עברי פי-פחת. הגמרא אומרת שמצב הזה הוא גזרה מלמעלה.
לכן אנו נדרשים לפעול בכמה כיוונים, כיעקב אבינו שפנה לתפילה, לדורון ולמלחמה. מצד אחד עלינו להזעיק את דעת-הקהל ולהפעיל את כל הלחצים האפשריים על מקבלי ההחלטות, ומצד שני זה הזמן לזעוק ולהתחנן לאבינו שבשמים כי יחוס על עמו ונחלתו ויעביר מעלינו את הגזרה הרעה הזאת.
זה הזמן להתכנס בכל מקום ומקום לעצרות תפילה וזעקה, להוסיף בתורה ובצדקה – וישועת ה' תבוא כהרף-עין, עד הישועה הגדולה והשלמה, בביאת משיח-צדקנו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
