חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:40 זריחה: 6:11 י"ז בחשון התש"פ, 15/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"מה אני אמור לעשות מחר בבוקר?!"
חיים יהודיים

מדורים נוספים
שיחת השבוע 973 - כל המדורים ברצף
להפוך את הכאב לכוח-מניע
בציפייה לגאולה
יש חדש
המתנה שקיבל משה רבנו
טבילה
התירוצים תחילה
כסף זה לא הכול
חייבים 'משפיע'
"מה אני אמור לעשות מחר בבוקר?!"
שתייה בסעודה

 

עזרא ושניים מילדיו. "כעת אנחנו סופית חסרי-בית"

עד הרגע האחרון קיוו תושבי גני-טל שגזרת הגירוש תתבטל. דבר אחד היה ברור להם – יהיה מה שיהיה, הם יישארו יחד. הלכידות בקרב תשעים משפחות גני-טל היא ערך מקודש, ומי שתרם לכך רבות הוא רב היישוב, הרב גבי קדוש. ההכרה במציאות המרה באה כאשר החיילים החלו לדפוק על הדלתות. "רק אז קלטנו שהנה אנחנו עומדים להיות מגורשים מבתינו", אומר עזרא אלדר ממייסדי גני-טל, לפני כעשרים ושש שנים.

בעצב עמוק ובעיניים מושפלות מתאר עזרא את השעות האחרונות ביישוב: "בבוקר יום רביעי שעבר הקישו חיילים על דלתות הבתים. התרכזנו כולנו בבית-הכנסת לתפילת שחרית מרגשת. שבנו לבתינו לארוז את חפצינו. בצהרי היום עברו החיילים פעם נוספת בין הבתים ודחקו בנו להתפנות. נאספנו פעם שנייה בבית-הכנסת, לתפילת מנחה עם אמירת 'אבינו מלכנו'. זכיתי לעבור לפני התיבה. ההתרגשות הייתה עצומה והדמעות נשפכו כמים. כבר שנים רבות מאוד איני זוכר את עצמי בוכה, אבל החוויה הנוראה הזאת שברה אותי לרסיסים. לילדים הייתה זו חוויה קשה לא-פחות והמחזות קרעו את הלב".

החיים נקטעו

כעת הוא יושב עם משפחתו במלון הכפרי בקיבוץ חפץ-חיים ומרגיש שקטעו לו את החיים. עזרא (56), אב לשישה וסב לארבעה, הוא חקלאי. "יש לי חמישה-עשר דונמים של פרחים ועשבי תבלין. אשתי, נעמי, מנהלת את המתנ"ס בנווה-דקלים", הוא אומר ומתקשה לדבר בלשון עבר.

"מה אני אמור לעשות מחר בבוקר?! מה אמורים לעשות חבריי החקלאים, רובם בני-גילי?! שנים עוברות עד שמקימים חממה, לומדים את האקלים ומכירים את אופי האדמה. רוב תושבי גני-טל הם חקלאים. ייצאנו לחו"ל והכנסנו לקופת המדינה מיליוני דולרים. כעת נשארנו בלי עבודה, בלי פרנסה ובלי כבוד".

רמיסת הכבוד

"קשה להשתחרר מההרגשה שהייתה למישהו כוונה לרמוס את כבודנו עד עפר", אומר עזרא ומונה שורת דוגמאות. הקשה מביניהן הייתה לאחר הגירוש: "הורשינו לחזור לבתינו כדי להשלים את אריזת החפצים. המדינה הביאה לשם כוחות-עזר, שיסייעו לנו באריזה. אני נכנס לביתי ומוצא שם ...ערבים. לא פחות ולא יותר. אותם הביאו כדי לארוז לי את הבית. אחד צועק לעברי 'יאללה אודרוב'. חשבתי שאני מתפלץ".

בבוקר יום שני השבוע התקשר אל עזרא חבר ששהה באותה שעה בגני-טל, כדי להשלים את אריזת חפציו. "השעה הייתה תשע שלושים וחמש", מתאר עזרא. "והחבר אומר לי: 'ברגע זה הופך דחפור ענק את ביתך לתל-חורבות'. גרוני נחנק ולא הצלחתי לענות לו. אז זהו, כעת אנחנו סופית חסרי-בית"...

להעביר ממשלת זדון

כעסו של עזרא על המדינה, עצום. "זו בגידה מוחלטת בנו. בימים-הנוראים כשאתפלל להעביר 'ממשלת זדון מן הארץ', לא אחשוב על ממשלה של גויים הנמצאת אי-שם מעבר לים", הוא אומר.

ואף-על-פי-כן עזרא משוכנע כי בכוח האמונה בקב"ה ובעזרת הלכידות והתמיכה ההדדית יצליחו הוא וחבריו לשקם את עצמם ולקום מן ההריסות. "השקיעה בדיכאון – כלל לא באה בחשבון. בעזרת ה' נבנה מחדש ונמשיך הלאה בגב זקוף, עד כמה שאפשר".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)