מדורים נוספים
	התקשרות 593 - כל המדורים ברצף
	חודש של ניסים
	התייצבות "המשטר האמיתי"
	להוסיף בלימוד החסידות והפצתה
	כ"ק אדמו"ר האמצעי
	פרשת תולדות
	התוועדות חסידית
	אחיזת הציציות* בקריאת-שמע
	הלכות ומנהגי חב"ד

"פעמים צריך היה להזכיר את אדמו"ר האמצעי על-דבר אכילה, שתייה ושינה" * אדמו"ר הזקן ציווה לכתוב על אדמו"ר האמצעי "העניו באמת" * לקראת ט' בכסלו, יום ההולדת ויום ההילולא של רבנו האמצעי ולרגל י' בכסלו, חג הגאולה שלו

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

נפתח בהתבטאות של הרבי, על "עניינו המיוחד של אדמו"ר האמצעי", בליל ד' דחג-הסוכות תשמ"ג ('התוועדויות' תשמ"ג, כרך א, עמ' 199):

עניינו המיוחד של אדמו"ר האמצעי בתורת חסידות חב"ד הוא "רחובות הנהר" דבינה; כפי שרואים בפועל שמאמרי דא"ח של אדמו"ר האמצעי הם באופן של הרחבת ואריכות הביאור - "רחובות הנהר", ועד שעניין זה מתבטא גם בריבוי מאמרי חסידות שנדפסו בחייו על ידי אדמו"ר האמצעי.

מופשט מענייני עולם-הזה

ברשימות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, מדברי חמיו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ, בליל כ' כסלו תרצ"ג (נדפסו ב'רשימות', חוברת קעא אות יו"ד), נכתב:

פעמים צריך היה להזכיר את [=ל] אדמו"ר האמצעי על-דבר אכילה, שתייה ושינה.

אמר אדמו"ר הזקן, בטוח אני שאין צריך להזכיר את אדמו"ר האמצעי (בעת דביקותו בתפילתו) על-דבר אמירת "והוא-רחום" הארוך בשני וחמישי, ו"יעלה ויבוא" (בראש-חודש), כי, בעת תפילתו, רואה את העניינים למעלה, אבל (מצד) המתיקות דתפלות שבת - היה צורך בעומד על גביו.

ובשעה שהיה אדמו"ר האמצעי מתפלל לא היה ניכר כלל תנועות חיצוניות, לפעמים היה נופל טליתו (מראשו) על כתפיו.

בין מנחה לנעילה - ביום-הכיפורים - היה יושב בשטריימעל (דבר שלא עשו, לא אדמו"ר הזקן ולא הצמח-צדק, ואם ישאלו פארוואס [=מפני מה]? גם על זה ענה אדמו"ר מהר"ש נ"ע כאשר רוצים לדעת הכול וכו' (מזקינים מהר).

התבייש מקדושת התורה

עוד סיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ('רשימות', חוברת קכב, סעיף ב):

מקובל אשר אדמו"ר האמצעי לא היה עולה לתורה כי אם בשמחת-תורה עם כל הנערים, וסיבת הדבר - הוא התבייש מגודל קדושת התורה כו'... אומרים אשר גם בשנת האבילות לא היה יורד לפני התיבה, ורק אמר קדיש.

בקיץ תרצ"ב סיפר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ('רשימות', חוברת קפ, עמ' 328):

אדמו"ר הזקן ציווה לכתוב על אדמו"ר האמצעי: "העניו באמת"

ברשימותיו שם ציין כ"ק אדמו"ר:

וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א: "השפל - זהו שהוא שפל גם-כן. אבל "עניו" - כשנצרך מראה התנשאות.

בצל וחסידות...

בשיחת ליל א' דחג הסוכות תשמ"ה ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשמ"ה, כרך א, עמ' 223) אמר הרבי: ידוע הסיפור אודות אחד מחסידי אדמו"ר האמצעי שהתאונן שחזרת המאמרים ששמע בליובאוויטש בכל מקום שעובר בלכתו מליובאוויטש לביתו (כפי שהיה נהוג בימים ההם על-פי ציווי אדמו"ר האמצעי), פועלת אצלו רגש של ישות, והדבר אכן נוגע לו באמת... השיב לו על כך אדמו"ר האמצעי: "א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר'ן"! [=לבצל תיעשה, אך חסידות תוסיף לחזור].

והרי ידוע גודל הדיוק בדברי רבותינו נשיאינו, ובענייננו: הדיוק ד"ציבעלע" (בצל) דווקא - להיותו דבר חריף, שגם מעט בכמות פועל הטבת המאכל כולו (כנראה במוחש) ועד כדי כך, שאפילו בדבר הנותן טעם לפגם, פועלת החריפות שיהיה נותן טעם לשבח (כפי שמצינו בהלכה).

"בשביל זה היה כדאי כל המאסר"

בשבת-קודש פרשת ויצא, ט' בכסלו תשמ"ב, אמר הרבי מאמר חסידות ש'דיבור המתחיל' שלו היה הפסוק "אתה אחד ושמך אחד כו'". בראשיתו הביא הרבי מהמבואר במאמר (ד"ה זה) של כ"ק אדמו"ר האמצעי, "שכנראה הוא הדרוש אתה אחד שאמרו בשבת-קודש האחרון בשבתו במאסר (שבת- פרשת ויצא, ט' כסלו, תקפ"ז) קודם תפילת המנחה".

ובהמשך (ספר המאמרים - מלוקט, חלק ב, כסלו, עמ' נו) באות ז' נאמר:

ויש לומר דזהו גם הקשר דאמירת דרוש זה לשבת-קודש האחרון של המאסר, ערב יום הגאולה, דהנה ידוע שעל-ידי המאסר נעשה עילוי גדול יותר כו'. ועל-דרך מאמר רז"ל הזית כשכותשין אותו (דווקא) הוא נותן שמנו... על-ידי המאסר ניתווסף בזה, ויש-לומר שעד להוספה באין-ערוך... שהמאסר היה בהסכמתו, כי כל צדיק וצדיק הוא מושל ושולט על כל העניינים הגשמיים שלו, וכל מאורע עמו הוא בהסכמתו. ומזה שהסכים על המאסר אף שזה היה קשור עם יסורים וכו' ועם מניעת הפצת תורת החסידות (בעת שבתו במאסר), מובן מזה גודל העילוי דהפצת המעיינות שנתחדש לאחר גאולתו דווקא, עד שבשביל זה היה כדאי כל המאסר.

להתרכז בהבנת תוכן העניין

בהתוועדות שבת-קודש פרשת נשא תשמ"ג ('התוועדויות' תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1594) אמר כ"ק אדמו"ר:

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר לי שאדמו"ר האמצעי לא רצה שיעמדו על דיוקי הלשונות בדבריו כו'.

והשייכות דסיפור זה אלי (שלכן סיפר לי זאת כ"ק מו"ח אדמו"ר) מובנת - שהרי גם אני צריך לבקש שלא יתפלפלו בדיוקי הלשונות כו', אלא להתרכז בעיון והבנת תוכן העניין, על-פי המקורות המצויינים כו'.

"כך התנהג אביו"

בי' בסיוון תש"נ התבטא הרבי ('התוועדויות' תש"נ, כרך ד, עמ' 325): "ההנהגה של ליובאוויטש (שזוהי אגב גם ההנהגה של בעלז) בעניין שינה בסוכה ידועה ומפורסמת לכל יותר ממאה שנה, עוד בזמנו של אדמו"ר האמצעי, שנוסף לכך שהיה בעצמו למדן גדול, התנהג כך מפני שכך התנהג אביו, אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך!".

"והעיקר, מאדמו"ר האמצעי"

בב' במנחם-אב תשי"ד (אגרות-קודש, כרך ט, עמ' רכב) כותב הרבי להרה"ח ר' יהודה שמוטקין:

נתקבל היום על-ידי מוהר"א שי' פאריז ביכל ובו איזה שו"ת [=שאלות ותשובות] בנגלה מהצמח-צדק ושו"ת ממוהר"ן מדוברובנה והעיקר מאדמו"ר האמצעי על הלכות גיטין. על-כל-פנים כך כתוב בהביכל, ומטובו להודיעני סדר השתלשלות כתבים אלו והסמוכות שהם מהנ"ל, ותשואת-חן מראש...

פסקי דינים מכ"ק אדמו"ר האמצעי על הלכות גיטין ראו אור בהוצאת 'קה"ת' בשנת תשל"ז.

מסירת פ"נ לאדמו"ר האמצעי

בהתוועדות שבת-קודש פרשת ויצא, ט' בכסלו תשי"א ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א, חלק ראשון עמ' 106-105), אמר הרבי:

באחד ממכתביו מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר גודל העניין דשמירת יום ההילולא של צדיק בלימוד והתוועדות, ובו מספר אודות יום ההילולא ט' כסלו שנת תרנ"ז, שחל בשבת פרשת ויצא (כקביעות שנה זו), ואז אמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע מאמר ד"ה "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים", ובהתוועדות שהתקיימה אז אמר כ"ק אדמו"ר נ"ע: שמירת יום ההילולא בלימוד תורתו של בעל ההילולא ובעריכת התוועדות, היא פדיון נפש שנותנים לבעל ההילולא.

נקל לשער שאילו היתה אפשרות להיכנס עתה אל אדמו"ר האמצעי וליתן לו פדיון, היה בוודאי כל אחד ממהר להיכנס ("ער וואלט גארניט געקלערט און וואלט באלד אריין") וליתן פדיון.

ועל-פי האמור ישנה האפשרות עתה ליתן פדיון לאדמו"ר האמצעי - בהתוועדות שמתקיימת עתה, ובלימוד תורתו (לאחרי ההתוועדות, כשכל אחד יחזור לביתו), ללמוד עניין באחד מספריו של אדמו"ר האמצעי, בעל ההילולא.

שיחה על "יחודא עילאה"

בהתוועדות שבת-קודש פרשת ויצא, ט' בכסלו ה'תשי"ב ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ב, חלק א' עמוד 160) אמר הרבי:

אדמו"ר האמצעי אמר שהוא מאחל לעצמו ("ער ווינטשט זיך") שאברכים בלכתם ברחוב ישוחחו ביניהם אודות ייחודא תתאה וייחודא עילאה.

וסיים הרבי ואמר:

ברכה של צדיק ונשיא בישראל - בוודאי מתקיימת, וכיוון שכן, אין הדבר תלוי אלא באברכים עצמם, שבלכתם ברחוב, בברוקלין, כאן, בוויליאמסבורג וכיוצא בזה, ישוחחו ביניהם אודות יחודא תתאה ויחודא עילאה.

להשקיט תוקף נביעת המוחין

בהתוועדות שבת-קודש פרשת וארא, מברכים החודש שבט תשי"א ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א, חלק ראשון עמוד 178) הסביר הרבי פשר הנהגה מסויימת אצל הרבי האמצעי ואגב כך סיפר על הסדר בעת חזרת המאמרים על-ידו:

מסופר אודות אדמו"ר האמצעי שבעת אמירת חסידות היה אומר לפעמים "שא שא".

[אף שבוודאי לא היה צורך להשקיט את הקהל, שכן, בשעה שאדמו"ר האמצעי היה אומר חסידות שרר שקט מוחלט, עד כדי כך, שבין כל הקהל הגדול שהיה נוכח בעת אמירת חסידות לא נשמע אפילו קול שיעול, כיחה וניעה כו' (גם אצל אלה שהיו רגילים להשתעל מצד מצב בריאותם); הקול היחידי שנשמע היה קול המאמר חסידות, שחדר את כולם ("עס האט אלעמען דורכגענומען"), הן אלה שהבינו את המאמר והן אלה שלא הבינו את המאמר.

-  פעם ביקר בליובאוויטש ה"אינספעקטאר" הייבנטאל, ועבר סמוך לחצרו של אדמו"ר האמצעי בעת אמירת חסידות, ובראותו את ריבוי האנשים העומדים בשקט מוחלט וללא תנועה כו', התפלא מאוד על היכולת לרתק ("נעמען") אנשים רבים כל-כך].

והסביר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שאמירת "שא שא" היתה כדי להשקיט את תוקף נביעת המוחין, אשר לאחרי הבנת העניין ניתוסף מיד עומק חדש בהעניין שמביא סברא הפכית, כהלשון הרגיל במאמרי אדמו"ר האמצעי: "דלא כנ"ל".