מפגש בין יהודי שומר תורה ומצוות ליהודי שעדיין אינו שומר תורה ומצוות מתפתח לעיתים קרובות לוויכוח. שני הצדדים ששים אלי קרב, וכל אחד ואחד שואף לנצח את יריבו ולהוכיח את צדקתו. לכאורה, גם זו דרך לקרב לבבות ולהביא את אור היהדות ליהודים נוספים. אך האמת היא שרק לעיתים נדירות יצמח דבר טוב מוויכוח כזה. בדרך-כלל זו השחתת זמן ומשאבי-נפש, ולפעמים הוויכוח אף מסתיים בטונים צורמים, שאינם תורמים לקירוב הלבבות אלא להפך.
כאשר התחילו חסידי חב"ד לצאת למושבים ולקיבוצים, למה שכונה 'ערבי חב"ד', התעוררה השאלה איך להתייחס לשאלות שעלולות ליהפך לפולמוס. הרבי מליובאוויטש הנחה את הפעילים שלא להיגרר לוויכוחים. וכך כתב (איגרות-קודש כרך כ, עמ' קסב): "מובן שאין כדאית כלל הכניסה בוויכוחים. כי לבד שחבל על הזמן, שהרי זמן ביקורם מצומצם הוא למה שיש להודיע ולומר בהכרח, הנה רואים במוחש שברוב הפעמים לא יימלט שהוויכוח יעורר מידת הנצחנות המעבירה את האדם אפילו על דעת עצמו ואפילו על דעת קונו חס-ושלום. והרי אין כוונת ביקורם ויכוח וכיוצא בזה, כי-אם לספר ולבאר באר היטב את השקפתם בדרכי נועם ובוודאי בדרכי שלום".
שלא יתפרש כחולשה
בהזדמנות אחרת הרבי מביע את קורת-רוחו מאי-הכניסה לוויכוחים (שם כרך טז, איגרת ו'צ): "נהניתי במאוד לקרות במכתבו, אשר סוף-סוף עלה בידו לקיים בקשתי ולמסור למר ז' שי' את הדברים. וטוב במיוחד שלא נכנס לכל ויכוחים וכל שקלא-וטריא, כי לא זו הכוונה. ועל-פי-זה מובן גם-כן, שגם להבא אין לו להיכנס בוויכוחים בזה. והרי עשה שליחותי וגם אני עשיתי שליחותי שלי".
"במה ששואל איך להשפיע על אברך פלוני", משיב הרבי לאחד הפעילים (שם כרך טו, עמ' ד), "מובן שאין בזה כללים קבועים כמסמרים, כי תלוי הדבר בתכונת נפש האיש שעליו רוצים להשפיע. ובכל אופן, כפי שרואים במוחש, ברובא דרובא אין דרך הוויכוחים אופן להשפעה... ואפילו אם הנ"ל רוצה להתווכח, יש להסבירו שיכול לעשות זה לאחרי איזה זמן, ולאו-דווקא בעת התחלת קבלת ההשפעה. וההשפעה תהיה על-ידי לימוד תורת החסידות והסברת ענייניה".
האם ההתחמקות מוויכוחים אינה יכולה להתפרש כחולשה? משיב הרבי (שם כרך כ, עמ' קסב ), שאכן יש קושי מסויים בדבר, "שלא יהיה רושם אצל השואלים, שמשתמטים מוויכוח מפני חולשת העמדה וההשקפה, ושאין מה להשיב". אבל הרבי מביע את דעתו, שהניסיון שנצבר יאפשר לעשות זאת בלי שהדבר יתפרש כחולשה: "לאחרי שיש להם כבר ניסיון בביקורם במקומות שונים ומשונים, בטח יש למצוא סגנון שלא יניח מקום כלל להנ"ל. ובאם אפילו מוכרח הוויכוח, הרי צריך ואפשר לצמצמו, ועד למינימום".
כוחה של רטוריקה
באיגרת באנגלית (תרגומה נדפס ב'אמונה ומדע' עמ' 81) קובע הרבי כי "התוצאה המוכרת של רוב הפולמוסים, ויכוחים או רבי-שיח, אינה התקרבות של מוח ולב בין המתווכחים, אלא להפך, הם מעוררים יריבות ורצון לנצח בכל מחיר. כך הדבר בוויכוחים שלא בענייני דת, ובוודאי שכן הוא בוויכוחי אמונה... הנוגעים בעצם נפשו של אדם. מכאן שאם מטרת הדו-שיח להביא להתקרבות, הרי גורלו נחרץ מלכתחילה, ולעיתים אף יביא לתוצאה הפוכה".
זאת ועוד (שם עמ' 83): "הניצחון בכל ויכוח אינו בהכרח נחלתו של מי שמציג את האמת, אלא של מי שמוכשר יותר באמנות הדיאלקטיקה (תורת הוויכוח והפולמוס) ותורת הנאום. על-ידי רטוריקה מוצלחת וכושר ביטוי, אפשר להצליח לשכנע אדם בדברים אבסורדיים, בבחינת 'האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך' (ישעיה ה,כ)". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
