להוסיף בהביטול וההתקשרות לנשיא הדור
בעומדנו בשבת מברכים חודש שבט, כולל ובמיוחד העשירי בשבט & צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו של בעל ההילולא, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, נצח, סלה ועד, ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל", שבכל אחד ואחד & מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, על-ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור & משה רבנו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון & שעניינו העיקרי "להביא לימות המשיח" בפועל ממש.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת וארא תשנ"ב, ספר-השיחות תשנ"ב, כרך א, עמ' 266)
בתוך הגלות עצמה טמונה העלייה שתתגלה לעתיד-לבוא
אף-על-פי שהמעמד ומצב דגלות הוא עניין של ירידה & הרי ירידה זו צורך עלייה, היינו שדווקא על-ידי ירידת הגלות באים לתכלית העילוי הנפעל בעת הגאולה.
ויתירה מזו: בפנימיות העניינים & הרי ירידת הגלות עצמה היא עניין של עלייה. אלא שבגלוי הרי זה מתבטא בעת הגאולה. ולכן, פרשת וארא המדברת אודות עניין הגאולה, שייכת גם לחומש "שמות" (שעניינו גלות), כי הפנימיות דירידת הגלות היא & העילוי שיהיה בעת הגאולה.
וזהו גם כללות עניין ההסתלקות וההילולא:
כללות ההסתלקות היא (בגלוי) עניין של ירידה כו', ולכן, ישנו העניין דאמירת קדיש, וכיוצא-בזה. אבל פנימיות התורה מגלה את הפנימיות והאמת שבזה & שאין זה עניין של ירידה חס ושלום, אלא אדרבה: "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי". ועד שזוכים לתכלית העילוי שבזה & כאשר יקויים הייעוד "והקיצו ורננו שוכני עפר", לעתיד לבוא.
וההכנה לזה היא & מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, באופן ד"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב", היינו, כאשר עבודת בני-ישראל היא בדוגמת אופן עבודת האבות & שהרי "מעשה אבות סימן לבנים"...
והנה, על-ידי כללות העבודה על-פי ההוראות של בעל ההילולא (לאחרי הנתינת כוח הנמשכת בשבת מברכים חודש שבט), באופן ד"זרעו בחיים" & זוכים בקרוב ממש לקיום הייעוד "והקיצו ורננו שוכני עפר", ובעל ההילולא בתוכם & בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת וארא, מברכים החודש שבט, תשמ"ב. 'תורת-מנחם & התוועדויות' תשמ"ב, כרך ב, עמ' 731-730 & בלתי מוגה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
