מדורים נוספים
	התקשרות 602 - כל המדורים ברצף
	אין להסתפק ב"דרך אמצעית", צריכים גם "שטות דקדושה"
	פרשת בוא
	ה'רשת' של הרבי
	הלכות ומנהגי חב"ד / ו' - י"ב בשבט

הרבי קורא להנהלת ה'רשת' לנצל את ה"עת-רצון דיום ההילולא" י' בשבט, להגברת הפעילות החינוכית עם התלמידים והתלמידות * "בוודאי יתמסר לתפקידו הכי נעלה וקדוש", כותב הרבי למנהל בית-ספר של ה'רשת' ומוסיף, "רבותינו נשיאינו בוודאי מעוררים רחמים רבים על הצלחת מנהל בית-הספר הנקרא על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא ישראל"

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

י"ט בכסלו תשי"ט. באולם רחב-ידיים ברחוב אולבני 585, ברוקלין, ניו-יורק נערכת ההתוועדות המרכזית של הרבי נשיא דורנו. בסיומה של שיחה ארוכה על-דבר גודל מעלת ה'שליחות' מבקש הרבי: "כיוון שנמצאים כאן כמה מהשלוחים – יאמרו עתה 'לחיים' בשמחה ובטוב לבב". בהמשך, "ציווה לאחד מהנהלת ה'רשת' שיאמר 'לחיים' עבור כל אנשי ה'רשת' שנוסעים 'חוצה'".

לבדוק האפשרות

בספרו, 'חייל בשרות הרבי', מקדיש הרה"ח הרב יצחק שיחי' גנזבורג, פרקים רבים (מפרק י"ט ואילך) לסיפור הקמתה של ה'רשת', התפשטותה והתבססותה. חלק מהחומר שולב גם בספר 'דוד עבדי', המתעד את מסכת חייו של הגה"ח הרב דוד חנזין ז"ל, ממקימי ה'רשת' ומנהלה הראשון. רשימתנו זו מתבססת אפוא על המקורות הנ"ל:

בחורף תשי"ב הוקמו ארבעה בתי ספר ברחבי הארץ – בזרנוגה (מעברת עולים ליד המושבה רחובות), במנחת (כפר קטן סמוך לירושלים, כיום עומדת שם שכונת "מלחה"), ביפו ובכפר-סבא. זה היה לאחר פנייתו של הרבי להרה"ח ה'פרטיזן' ר' זושא וילימובסקי, בחודש תמוז תשי"א. במכתבו אליו מבקשו הרבי לבדוק אם אפשר לפתוח בארץ-הקודש רשת של מוסדות חינוך 'אהלי יוסף יצחק', על שם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, בדוגמת הרשת שפעלה אז במרוקו.

'יחידות' ראשונה של המנהל הראשון

הרב וילימובסקי, הרב חנזין, הרב מאיר בליזינסקי, הרב יצחק גנזבורג, הרב אהרון-מרדכי זילברשטרום והרב זלמן אבלסקי – היו הראשונים שעמדו בראש החזית. כוחות נפש עצומים והתבטלות גמורה לרצונו הקדוש של הרבי נדרשו מהם כדי להקים את ה'רשת', כרצון הרבי ובמצוותו.

בראיון עיתונאי שהעניק בזמנו הרב חנזין, לאחר ביקורו הראשון אצל הרבי, בחודש תשרי תשי"ט ('דוד עבדי' עמ' 193), הוא מספר על ה'יחידות' שלו:

"הייתי ב'יחידות' שעתיים תמימות, מרבע לשלוש אחרי חצות הלילה ועד רבע לחמש לפנות בוקר. מובן שחלק ניכר של השיחה הוקדש לענייני ה'רשת' של בתי-ספר חב"ד בארצנו הקדושה. הרבי מכיר את הבעיות של כל בית-ספר ובית-ספר, והוא מתענין אפילו בפרטים הפעוטים ביותר. בדברו על ה'רשת' נוהג הרבי לומר: 'החזיקו עצמכם ברשת' – היינו שלא אנו נושאים את ה'רשת', אלא היא נושאת אותנו, בבחינת 'ארון נושא את נושאיו'".

'צינור' לכל המצטרך

"ובוודאי למותר להאריך, אשר עבודתם הקדושה בהרשת הוא הצינור והכלים להנצרך לכל-אחד-ואחד מהם גם בענייניהם הפרטיים, שלו ושל כל בני-ביתו-שיחיו" – כתב הרבי לרב חנזין, בכ"ה באדר ב' תשי"ד ('דוד עבדי' עמ' 384).

ובמכתב נוסף מאותה שנה (שם, עמ' 385) : "וזכות התעסקותו במוסדות 'אהלי יוסף-יצחק ליובאוויטש', המקרבים את ליבם של בני ישראל לאבינו שבשמים... לו תוספת ברכה והצלחה בכל הנ"ל".

שיעור תניא – לא בכפייה!

כשהרב חנזין כתב לרבי שהתחיל לקיים שיעור תניא בעבור מורי בית-הספר בכפר-סבא, נענה על-ידי הרבי (י"א בשבט תשט"ז – 'דוד עבדי' עמ' 396):

הנה בכלל נכון הדבר ובלבד אם השתתפות המורים בזה מרצונם הטוב בלי כל כפייה, לא בדיבור אפילו לא ברמז, כי בעניינים כגון דא יש להיזהר שלא יקשרו התלותם בענייני הרשת, שמנצלים זה להכריח השתתפות בעניין הנ"ל – ועניינים הנלמדים צריכים להיות כמאמר רבותינו ז"ל, במקום שליבם חפץ.

"פשוט שלא יכריחם"

הוראה כעין זו, בעניין דומה, ניתנה להרה"ח ר' עקיבא-יוסף פרידמן ז"ל (אשר פעל במסירות-נפש בבית-הספר של ה'רשת' בירושלים ת"ו), ב'יחידות' מיום כ"ה תשרי תשכ"ו, כפי שרשם לעצמו ('תשורה', ב' אלול תשס"ה, עמ' 16):

1) שאלה: למי בבית-הספר לחלק המשקה [=שקיבל מהרבי]?

תשובת הרבי: רק לתלמידים שלאחרי בר-מצווה.

2) שאלה: באיזה צורה לצוות המורים?

תשובת הרבי: המורים שאינם משתייכים לאנ"ש, פשוט שלא יכריחם כי אם יודיעם על-דבר הנ"ל ושכל הרוצה כו'.

"כדאי הדבר ונכון וטוב"

נחזור לרב חנזין: בשנת תשכ"ה ('דוד עבדי', עמ' 422) כותב לו הרבי בעניין השיעור בחסידות: "כיוון שהמורים שי' משתתפים בלימוד הדא"ח ושבעים רצון וכו' ואין בזה שום הוצאות (אך ורק הוצאות הנסיעה – שעל הרשת לסלקן), כדאי הדבר ונכון טוב".

"באופן מתוכנן ומאורגן"

בחודש תשרי תשכ"א שהה הרב חנזין בחצר הרבי (עם טיסת הצ'ארטר המאורגן הראשון). כשנכנס ל'יחידות', הורה לו הרבי למסור פרישת-שלום לבתי-הספר הפזורים ברחבי הארץ.

כהמשך לזה כותב לו הרבי (ט"ז בכסלו תשכ"א – שם, עמ' 415):

ותקוותי חזקה, אף שאין מזכיר על-דבר זה, שבמשך הזמן נמסר הפריסת-שלום לכל בתי-הספר של הרשת, ויהי-רצון שיבשר טוב בזה, זאת אומרת שנכנסו הדיבורים לליבם של השומעים-ות שי' ובאופן המתאים לדבר משנה, המעשה הוא העיקר – הוספה בענייני התלמידים-ות והמורים-ות בהנוגע לפועל, והרי זכות הרבים מסייעתם, ורבותינו נשיאינו מעוררים רחמים רבים להצלחה בפעולות בקודש בחינוך על טהרת הקדש.

ניצול יו"ד שבט

בכ"ז בטבת תשכ"א (שם, עמ' 416) תובע הרבי:

בוודאי ינצלו ככל האפשרי – בענייני הרשת, העת-רצון דיום הילולא זה (כינוס תלמידים-ות שי' וכיו"ב). ובפרט שבהנ"ל אין כינוסים וכו' בחוגים אחרים מלבד חב"ד (מה-שאין-כן בפורים וכיו"ב). ויהי-רצון שסוף-סוף יהיה באופן מתוכנן ומאורגן ובמילא בהוספה רבה בהצלחה.

"לנצל יום עשירי בשבט"

בעניין הנ"ל עורר הרבי שנים קודם לכן. הנה איגרת משנת תשט"ז (שם, עמ' 394):

בטח למותר לעוררם, אשר בעוד מועד יעשו תוכנית אחידה, איך לנצל יום עשירי בשבט בבתי-ספר הרשת, כי הרי יש לחפש וגם ליצור עניינים שיאחדו כל הבתי-ספר ובפרט בעניין הנ"ל.

הרבי הוסיף עוד וכתב כי הדבר צריך להיעשות בזהירות (לא למתוח את החבל יתר על המידה) ולצורך כך – "ותשועה ברוב יועץ להתייעץ כולם יחד בהנ"ל".

ושוב הוסיף הרבי במכתב נוסף (כ"ח בטבת תשט"ז – שם):

מובן שיש לנצל יום ההילולא דיו"ד שבט לקישור הדוק יותר של בתי-ספר רשת זה לזה ולההנהלה, ולהחדיר זה גם בהתלמידים-ות, שהדרך יותר קרובה בזה היא לעשות כינוס כהחלטתם.

[ראה בספרו של הרה"ח הרב אורי בן-שחר על 'הפרטיזן', עמ' 69, על מעורבותו הרבה ב"כנס יו"ד בשבט" (וראה גם שם עמ' 67)].

"ברכות על ראש העיר וחבריו"

בשלהי חודש טבת תשכ"א ('דוד עבדי', עמ' 415) שיגר הרבי מברק לרב דוד חנזין ז"ל וליבלחט"א, הרב יצחק גנזבורג:

במענה למכתביהם – ודאי יכנסו לבניין החדש בחולון, ותהיה בשעה טובה ומוצלחת וטוב לחנך הבית – בקשר לעשירי בשבט. וברכות יחולו על ראש העיר וחבריו שהשתדלו בהאמור, ובטוחני שישבעו רצון ונחת אמיתי מפעולתם האמורה, ובוודאי בקרוב ימלאו כל החדרים תלמידים, שיחנכום להיות לגאון ולתפארת ארצנו הקדושה, ותודה חמה להנ"ל ובפרישת שלומם ובברכת הצלחה.

"ישבעו רצון ונחת אמיתי"

כשהתעוררו קשיים נוספים, שיגר הרבי איגרת עם הבהרה:

ותקוותי חזקה, שיסבירו המברך, מתאים לעניינו ולראש העיר ולחבריו, בדברים היוצאים מן הלב, ופשיטא שלא למליצה יפה כוונתי, כי אם תקוותי חזקה שכן יהיה בפועל, לא רק שבעתיד הקרוב יתמלאו החדרים תלמידים-ות שי', אלא גם בהנקודה שראש העיר וחבריו ישבעו רצון ונחת אמיתי מהם...

"סיפוק נפשי היותר גדול של המורה"

עובדי ועובדות ה'רשת' זכו ליחס מופלא ולהתעניינות בלתי-רגילה מצד הרבי. ביטוי אחד לכך אפשר לראות בדוגמה שנחשפה לאחרונה ב'תשורה' (ה' בכסלו תשס"ו), ובה התפרסמו כמה מהמכתבים שזכה (סב הכלה) הרה"ח הרב אברהם-יעקב שיחי' הרשקוביץ, שעבד כמורה וכמנהל בבתי-הספר. הנקודה המרכזית בכל אותם המכתבים היא – לא להפסיק בעבודתו החשובה.

בחודש שבט תשי"ז (תשורה עמ' 17) פותח הרבי את מכתבו:

לאחרי הפסק ארוך התקבל מכתבו מכ"ג בטבת והפ"נ שלאחריו ונעם לי לקרות בו מאשר רואה פרי טוב בעמלו בחינוך על טהרת הקודש במוסדו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ויהי-רצון שזכות זה יעמוד לו ולכל בני ביתו שיחיו בהמצטרך להם בגשמיות וברוחניות.

ושוב באותה שנה, בי"ז בסיוון (שם, עמ' 18):

נעם לי לקרות במכתבו בהנוגע להכנסת תלמידי כיתה ו' למוסדות חב"ד ביציאתם מבית-הספר והרי זהו סיפוק נפשי היותר גדול של המורה, כשרואה את תלמידיו ממשיכים באותו הקו שכיוון אותם בו, ותקוותי אשר הצלחה זו תוסיף בהמרץ במלאכת הקודש שלו".

כשהרב הרשקוביץ כתב לרבי בקיץ תשח"י (כ"ט סיוון – שם, עמ' 19), כי הוא חש שלא הצליח עם תלמידיו – הרבי שלל זאת וכתב לו:

במה שכתב על-דבר הכיתה שלומד [=שמלמד] בה, וכאילו לא ראה פירות ממאמציו וכו', ידועה דעתי מאז, שצריך לנצל כשרונותיו דווקא בשטח החינוך על טהרת-הקודש, והפרטים, באיזה כיתה וכיוצא בזה, הרי גם על כגון זה נאמר ותשועה ברוב יועץ. ולשונו שכותב אודות יאוש כו' – הרי אין מקום לעניין זה כלל וכלל בד' אמות של איש הישראלי.

וכבר באותו מכתב ממשיך הרבי:

במה שכתב על-דבר שינהל את בית-הספר – כפי הנראה מוכשר הוא לכך לכשירצה, וליתר שאת – ידבר על-דבר זה גם עם הנהלת הרשת.

ברכה לאב, עידוד לבן

וכך כותב הרבי להנ"ל, בט"ז באייר תשי"ט ('תשורה', עמ' 21):

ככותבו, יזכירו את מר דוד שליט"א, אביו של התלמיד מיכאל שוורץ שי', על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, להמצטרך לו, ובוודאי יסביר להתלמיד הנ"ל שי', שכיוון שהוא לומד בבית-ספר חב"ד ומבקש ברכה, מובן שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור, שמלבד גודל העניין מצד עצמו הנה על-ידי זה יתוסף בברכות ה' יתברך במילוי בקשתו בהאמור.

הרבי מאחל "הצלחה בריבוי"

לקראת שנת הלימודים תש"כ התעורר אצל הנ"ל ספק בקשר לעבודת הניהול ("ובמה שכתב אודות להמשיך בתור מנהל"). בתשובה כותב לו הרבי (שם, עמ' 22):

לפלא מה שכותב שיש רגש דאגה אצלו, שהרי זכות הרבים מסייעתו, ורבותינו נשיאינו שמסרו נפשם על החינוך שעל טהרת הקודש, בוודאי מעוררים רחמים רבים על הצלחת מנהל בית-הספר הנקרא על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיאי ישראל. ובוודאי יתמסר לתפקידו הכי נעלה וקדוש כאמור – ותהיה ההצלחה בריבוי.

המכתב נחתם במילים: "המצפה לבשורות טובות בכל האמור, בטוב הנראה והנגלה, בעניינים הכלליים וכן בענייניו הפרטיים"

"סיוע מלמעלה בעבודתו בקודש"

לקראת שנת הלימודים תשכ"א (ו' באלול תש"כ, שם עמ' 25) כותב הרבי לרב הרשקוביץ:

לשאלתו אודות עבודתו בקודש לשנת לימודים הבאה עלינו לטובה – הרי ראה הסיוע מלמעלה בעבודתו בקודש ניהול בית-ספר דרשת – עד עתה, ובוודאי כן יהיה גם בעתיד באופן דמוסיף והולך, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא המשכת האור מלמעלה.

"יזכירוהו במיוחד על הציון הקדוש"

המכתב דלהלן אל הרב הרשקוביץ (א' דראש-חודש תמוז תשכ"א) נדפס שם, עמ' 27:

ברכות לבשורות-טובות

להלן צרור ברכות להרב הרשקוביץ, באיגרות ששיגר אליו הרבי לאורך השנים:

"בברכה לבשורות טובות מהצלחת הפעולות שכותבן" – בשולי מכתב ממוצאי שבת-קודש פרשת בהעלותך ה'תשכ"ד.

"בברכה לבשורות טובות ומתוך שמחה ובטחון" – בשולי מכתב מכ' במרחשוון תשכ"ה.

"בברכה לשמחה ולבשורות טובות בענייניו הפרטיים ובענייני בית-הספר אהלי יוסף-יצחק" – בשולי מכתב מזאת-חנוכה תשכ"ז.

"בברכת הצלחה בניהול הבית-הספר לכל פרטיו ולבשורות טובות" – בשולי מכתב עש"ק פרשת עלי באר ענו לה ה'תשכ"ח.

"בברכת הצלחה בבית-ספר שעל-שם בעל השמחה" – בשולי מכתב מימי הגאולה יב-יג בתמוז ה'תשכ"ח.

"בברכת הצלחה בניהול בית הספר גם בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה" – בשולי מכתב ממחרת ימי הגאולה יב-יג בתמוז ה'תשכ"ט.