שאלה: מה הם ההרגלים שאדם צריך להרגיל את עצמו כדי שלא לשכוח לברך ברכה ראשונה ואחרונה על דברי מאכל?
תשובה: יש דברים יסודיים בשמירת מצוות, שעל האדם להתרגל בהם בבחינת 'חוק בל יעבור'. חובה להתרגל שלא להכניס מאומה לפה ללא ברכה. כמו-כן חובה להתרגל שעם סיום האכילה או השתייה לא זזים מהמקום ולא עוברים לעסוק בעניין אחר עד שמברכים ברכה אחרונה. כך גם בעניין ברכות אחרות, כמו 'אשר יצר'. הדבר נכון למבוגרים וחשוב במיוחד בחינוך הילדים.
הרגלים טובים הם רק צד אחד של המטבע. כדי לברך בזמן הנכון את הברכה הנכונה, ולהיזהר חלילה מ'ברכה לבטלה', לא די בהרגלים טובים, אלא חייבים ללמוד את ההלכות ולהפעיל שיקול-דעת (ואם אין יודעים - לא להתבייש לשאול רב, אישית או בטלפון).
בעניין ברכה ראשונה - מברכים על כל כמות שאוכלים או שותים (על טעימה יש דיון נפרד), אך יש לברר: האם אכן חייבים לברך? (שמא יצאנו ידי-חובה בברכה קודמת, למשל), ומהי הברכה הנכונה למאכל זה? במקרה של ספק, אם יש לברך 'העץ' או 'האדמה' - מברכים 'האדמה'. כשלא יודעים כלל מה לברך (הן מצד הדין, והן מצד המציאות), מברכים 'שהכול'.
בעניין ברכה אחרונה - יש לברר אם אכלנו כשיעור החייב בברכה (לפי מנהג ארץ-ישראל: 'רביעית' היא 86 סמ"ק - למשקאות, ו'כזית' הוא 30 סמ"ק - למאכל מוצק), ובזמן המחייב (שהשיעור המחייב בברכה נאכל או נשתה בתוך ארבע דקות. ויש מחמירים הדורשים בנוזל שיעור-זמן קצר מאוד, "כדי שתיית רביעית", ולכן אינם מברכים אחרי שתיית תה או אכילת גלידה, מכיוון שאכילתם ושתייתם נמשכת יותר משיעור זה).
מקורות: ראה שו"ע או"ח סי' רי ובאחרונים. סידור אדמו"ר הזקן, סדר ברכת הנהנין פ"א ופ"ח. ועיין בשו"ע הקצר פמ"ט סי"ח וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
