חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:40 זריחה: 6:11 י"ז בחשון התש"פ, 15/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 477 - כל המדורים ברצף

גיליון 477, ערב שבת פ' תבוא, ט"ו באלול ה'תשס"ג (12.9.2003)

דבר מלכות

 זה הזמן לחשבון-נפש כללי ובמיוחד בנוגע לפנימיות התורה

"ח"י אלול" מכניס חיות באלול ובעבודה של "אני לדודי ודודי לי", ומזה ממשיכים חיות רוחנית על כל השנה כולה * יהודי צריך לדעת שלכל מקום שהוא בא הרי זה בהשגחה פרטית, שכן זהו המקום שעליו להאירו * ועל-ידי שימשיך אור בעולם, יזכה להצלחה גם בלבושי הטבע * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ח"י1 אלול הוא יום הולדתם של מורנו הבעש"ט ורבינו הזקן.

בנוגע ליום הולדת הבעש"ט שהיה בח"י אלול, אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת ההתוועדויות2, שח"י אלול הוא יום הולדתו של הבעש"ט בגופו, בנפשו, וגם בהתגלותו בעולם - שזהו עיקר חידושו של הבעש"ט, שנתגלה בעולם.

וכן גם בנוגע לרבנו הזקן, שמלבד יום הולדתו בגופו, אירעו ביום זה כמה וכמה עניינים הקשורים בו.

ב. "והימים האלה נזכרים ונעשים"3:

איתא בכתבי האריז"ל4, שימים שיש בהם עניין מיוחד, הנה בכל שנה ושנה כשמזכירים אותם - נזכרים -זיכרון הראוי לשם זה על-פי תורה, אזי ונעשים - שנמשכות עוד הפעם ההמשכות שנמשכו בפעם הראשונה: בט"ו בניסן - יציאת מצרים, וכן בשאר המועדים.

וכן גם ח"י אלול, הנה בכל שנה ושנה חוזרים ונשנים כל העניינים שאירעו בכל הזמנים, הקשורים עם הבעש"ט ורבינו הזקן, על-ידי שמזכירים אותם.

ובזה יובן מה שאמר כ"ק  מו"ח אדמו"ר (לפני עשר שנים)5, שח"י אלול מכניס חיות באלול, ובהזדמנות אחרת אמר בנוסח זה: ח"י אלול מכניס חיות בעבודה של "אני לדודי ודודי לי"6 (ראשי-תיבות אלול) - שזה נעשה בכל שנה ושנה.

ועל-פי מה שכתב רבינו הזקן באגרת-הקודש שבתניא7, שבכל שנה ושנה נמשך אור חדש שלא היה מעולם, מובן גם בנוגע לח"י אלול, שבכל שנה ניתוספים העניינים. ואף שבגלוי לא רואים זאת, ויתירה מזה, נדמה שמזמן לזמן מתמעטים העניינים, אבל האמת היא, שבפנימיות - והפנימיות מוכרחת סוף כל סוף לבוא בגילוי - ניתוספים העניינים.

ג. והנה, ידוע המשל המובא בחסידות8, לאחד שיש לו אוצר חתום שלא ראהו, אבל מכיוון שהוא יודע שהאוצר שלו, ומפתחות האוצר נמצאים בידו, וביכלתו לפתוח את האוצר מתי שירצה, הנה אף שכרגע אינו רואה את האוצר, מכל-מקום הרי הוא בשמחה גדולה9.

וכמו-כן בנידון-דידן: כיוון שהמפתח נמצא בידינו, ומתי שנרצה יכולים אנו לפתוח את האוצר, גם "היום, אם בקולו תשמעו"10, בשעתא חדא וברגעא חדא - הנה אפילו שאין הדבר אצלו בהרגש, הרי הידיעה כשלעצמה, והוודאות שבפנימיות יש לנו זאת, צריכה לפעול עילוי.

ד. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר11, שפעם היה ח"י אלול מהמועדים הנסתרים; הרבי ה"צמח צדק" גילה זאת לבניו הקדושים. כ"ק אדמו"ר מהר"ש היה רגיל בח"י אלול כשחל בשבת, או בשבת שלפני ח"י אלול - לומר מאמר חסידות של רבינו הזקן. ואחר-כך נעשה "ח"י אלול" מועד גלוי.

עניין זה צריך ליתן כוח לכל אחד, שהעניינים שבפנימיות, יהיו יכולים להמשיכם בגילוי. וכאמור, שח"י אלול מכניס חיות באלול ובעבודה של "אני לדודי ודודי לי", ומזה ממשיכים חיות על כל השנה בעניינים הרוחניים, ובמילא זה מתגלה על כל השנה גם בהעניינים הגשמיים, בבני, חיי ומזוני רוויחא.

* * *

ה. בשנת תרצ"ז סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר12, שאביו, הרבי (מהורש"ב) נ"ע התייגע פעם מאוד באחד ממאמרי אביו אדמו"ר מהר"ש, ומשום כך לקחו אביו להיכל המשיח - היה זה בח"י אלול תרנ"ב - והוא - הרבי נ"ע - שמע שם שבע תורות מהבעש"ט.

הרבי (מהורש"ב) נ"ע חזר על כל התורות בלשונן, וכ"ק מו"ח אדמו"ר חזר אז - בשנת תרצ"ז - רק על תוכן התורות13.

התורה הראשונה שאמר מורנו הבעש"ט אחרי קבלת-שבת, היתה:

"והיה כי תבוא אל הארץ גו'"14 - ארץ מלשון מרוצה, כי בתיבת ארץ יש פירושים: א) כדאיתא במדרש15 "למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה", ב) וארץ לשון מרוצה16, "והיה כי תבוא אל הארץ" - כשתגיע להרצון ומרוצה "אשר וגו' נותן לך", שהוא מתנה מלמעלה בירושה בכל אחד מישראל, צריכה להיות העבודה של "וישבת בה" - להביא הדברים בהתיישבות, "ולקחת גו' ושמת בטנא" - להלביש אורות בכלים, "והלכת אל המקום" - הוא עניין ההשגחה פרטית, יהודי כשהוא הולך ממקום למקום אין הוא הולך בעצמו, אלא ההשגחה העליונה מוליכה אותו, והכוונה היא - "לשכן שמו שם", לפרסם אלוקות בעולם.

אחרי תפלת ערבית חזר מורנו הבעש"ט שנית על תורה זו, והוסיף: "והיה כי תבוא גו'" - בכדי שתגיע לרצון כו', זהו על-ידי - "לשכן שמו שם" - מסור נפשך על פרסום אלוקות, על-ידי עשיית ברכה ואמירת פסוקי תהילים.

מדבריו אלה של מורנו הבעש"ט, ש"לשכן שמו שם" זהו על-ידי ברכה ופסוק תהילים, מובן, שעניין זה שייך לכל אחד ואחד, כי לעשיית ברכה ואמירת פסוק תהילים, יש לכל אחד שייכות.

וכן מובן גם מאופן אמירת התורה: שתי התורות הראשונות הנ"ל - כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר - נאמרו על-ידי מורנו הבעש"ט בהקהל, בנוכחות תלמידיו ותלמידי תלמידיו וכל החסידים, והרבי הוסיף שגם נשמות מעלמא דנוקבא נכחו אז.

ההבדל שבין דכר לנוקבא בנגלה הוא, שאיש דרכו לכבוש, מה-שאין-כן אשה17. וכך גם בעבודה - ישנן נשמות שדרכן לכבוש, וישנן נשמות שאין דרכן לכבוש, ואף נשמות אלו שאין דרכן לכבוש, שייכות הן להעניין ד"לשכן שמו שם", על-ידי עשיית ברכה ואמירת תהילים או עשיית טובה לזולת - שזוהי שיטת הבעש"ט; לא על-ידי מלחמה, אלא על-ידי תוספת אור באהבת-ישראל.

במלחמה - זקוקים לאיש שדרכו לכבוש, כי אם לא כך, אזי מתריסים מיד כנגד הלוחם: קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים18.

מה-שאין-כן בדרך של תוספת אור - שייכים כולם לעשות ברכה, לאמירת פרק תהילים, עשיית טובה לזולת בגשמיות, ובינתיים להכיר את הזולת, לדבר איתו, ולהטיב לו ברוחניות, לקרבו לאביו שבשמים.

אלא, שעל זה תובעים מסירות-נפש. וכלשון הבעש"ט בתורתו זו: "מסור נפשך בכדי לפרסם אלוקות", כי, באופן שכלי, טוען האדם, מה אפשר לו לפעול כו'. ועל זה אומרים לו: אל תתחשב בשכלך כלל, ומסור נפשך לפרסם אלוקות.

יהודי צריך לדעת שלכל מקום הוא בא בהשגחה פרטית, כאן הוא המקום שעליו להאירו, ועל-ידי-זה להמשיך אור בכל העולם, ובמילא צריך הוא להוסיף אור.

ועל-ידי-זה יצליח גם בלבושי הטבע, כי שליחות ההשגחה הפרטית מה שהוא בא למקום פלוני, מתלבשת בלבושי הטבע, שהוא חושב שבא לשם בגלל עניינים גשמיים, ועל-ידי העניין של "לשכן שמו שם", ימשיך ברכה גם בענייניו הגשמיים19.

* * *

ו. בחסידות20 מדובר רבות אודות אור, כוח וחיות, שהם עניינים נבדלים זה מזה. אמנם, ישנם עניינים שכשמדברים אודותם בפרטיות מכוונים באמת על עניין פרטי, אבל יכולים לפעמים להזכיר שם עניין פרטי אחד ולכוון על כל העניינים.

וכך מוצאים אנו גם במשניות, שבסדר טהרות ישנן כמה מסכתות, וביניהן גם מסכת טהרות. ובפרטיות כשאומרים "טהרות", הכוונה על מסכת טהרות דווקא, אבל בכללות, נכללות כל המסכתות בשם "טהרות". וכך מוצאים אנו גם בעניין שבעת כוכבי לכת, שאחד מהם בפרט נקרא כוכב. ובפרטיות כשאומרים "כוכב", הכוונה רק על כוכב, אבל בכללות נכללים כל שבעת כוכבי הלכת בשם "כוכב"21.

ובנוגע לעניינינו:

מה שאומרים על ח"י אלול שהוא מכניס חיות באלול, הכוונה היא לא רק "חיות" דווקא, ולשלול את ה"אור" ואת ה"כוח", אלא הכוונה על שלושת העניינים, אור, כוח וחיות, שכולם נכללים במילת "חיות".

כמו-כן אין הכוונה על עבודת אלול דווקא, אלא על כל העבודות, שכולן נכללות ב"אלול".

וכמאמר רז"ל22: אלול - ראשי-תיבות: אנה לידו ושמתי לך"23, עניין ערי מקלט. ובעבודת האדם זהו קו התורה, כי דברי תורה קולטין הן24.              

אלול -  ראשי-תיבות:  "אני  לדודי ודודי לי"25, קו העבודה  היא התפילה26, ובפרט בימינו אלו שאין לנו אלא עבודה שבלב זו תפילה27, התופל28 ומחבר את ישראל לאביהם שבשמים.

אלול - ראשי-תיבות:  "איש לרעהו ומתנות לאביונים"29, קו דגמילות-חסדים.

ובתור הקדמה ויסוד לכל קווים אלו,

אלול - ראשי-תיבות: "(ומל ה' אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)"30 - עניין התשובה.

וזוהי כוונתו של ח"י אלול - שמכניס כל העניינים של חיות, בכל העבודות של אלול.

* * *

ז. דובר לעיל אודות תורת הבעש"ט על הפסוק "והלכת אל המקום אשר יבחר הוי' אלוקיך לשכן שמו שם", ועל תורתו של הרב המגיד ממעזריטש על הפסוק "מראשית פרי האדמה"31,

- תורתו של הרב המגיד נדפסה בספר "אור תורה"32, אשר, כ"ק מו"ח אדמו"ר ואביו הרבי (מהורש"ב) נ"ע, ומסתמא גם הרביים הקודמים, חיבבו ספר זה33, למרות שהמגיד בעצמו לא כתבו אלא תלמידו -

"והלכת אל המקום אשר יבחר הוי' אלוקיך" - היינו העולם הזה, שהוא המקום בו בחר הקב"ה, כדאיתא במדרש34 על הפסוק35 "שוקיו עמודי שש", "שנשתוקק הקב"ה לבראותו", שכאן בעולם הזה דווקא ישנו התענוג שלמעלה.

אבל, אין הפירוש שהכל כבר גמור ומוכן, אלא כמאמר רז"ל "לעשות - לתקן"36, שישראל על-ידי עבודה עושים את העולם הזה דירה לו יתברך, ולשם כך היתה ירידת הנשמה למטה, ירידה מאיגרא רמה37 - נשמות חצובות מתחת כיסא הכבוד38, וגבוה יותר - וירדה למטה, בכדי לעשות דירה לו יתברך.

שזהו תוכן תורת הבעש"ט בעניין "לשכן שמו שם", ותורת הרב המגיד על הכתוב "מראשית פרי האדמה" בעניין עבודת הבירורים, שעל-ידי זה עושים את הדירה.

* * *

ח. אודות39 הימים שמח"י אלול עד ראש-השנה, אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר40, שהם י"ב ימים של חשבון הנפש על השנה החולפת, יום לחודש יום לחודש.

והנה, דובר לעיל (ס"ט בגוף השיחה) בעניין "עשר קדושות הן", שישנן בעולם, שנה ונפש.

גם בתפילה, שהיא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"41, ישנן המדריגות הנ"ל. בכללות הרי זה החילוק בין תפילה דחול שבה מופיעות בקשות צרכיו של אדם, לבין תפילה דשבת, שהיא רק שבחו של מקום, והיא תפילה שבתפילה.

וכמו כן בתורה - הרי זה החילוק שבין גליא דתורה, שהיא אילנא דטוב ורע, כיוון שבגליא דתורה מדובר אודות עניינים גשמיים, שזהו עניין הבירורים, לבין פנימיות התורה, "אילנא דחיי"42, שמדברת רק אודות אלוקות, והיא תורה שבתורה.

ועיקר חשבון הנפש בי"ב הימים מח"י אלול עד ראש-השנה, צריך להיות בנוגע לפנימיות התורה.

בוודאי צריך להיות חשבון בכל תרי"ג המצוות, בכל הפרטים והדקדוקים, ואדרבה - המעשה הוא העיקר, אבל, בעניין זה צריך להיות בשלימות עוד לפני ח"י אלול. והחל מח"י אלול - התגלות תורת החסידות - הסדר הוא על-דרך "אבוך במאי הווי זהיר טפי"43, זהיר מלשון זהירות ובהירות, שעל-ידי זה מאיר לו בכל ענייניו44 - צריך להיות עיקר וחיות החשבון בנוגע ללימוד פנימיות התורה,

לא רק בנוגע ללימוד בלבד, אלא גם בנוגע להנהגה על-פי חסידות, ד"גדול תלמוד המביא לידי מעשה"45,

וזה יאיר את חשבון הנפש גם בכל ענייניו.

והרי החשבון מביא את הקבלה טובה על להבא - שיהיה "יפוצו מעיינותיך חוצה", ב"חוצה" שלו, וגם בחוצה ממש, שעל-ידי זה אתי מר, מלכא משיחא46, במהרה בימינו.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת כי-תבוא, ח"י אלול ה'תשט"ז,
 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשט"ז, חלק שלישי (יז) עמ' 193-201)

--------

1) מכאן עד סוס"ד - נדפס גם בלקו"ש ח"ב עמ' 636 ואילך (במהדורא מתורגמת ללה"ק - עמ' 310 ואילך).

2) שיחת כ' כסלו תרצ"ג ס"ב (לקו"ד ח"א לב,ב.).

3) אסתר ט,כח.

4) ראה הרמ"ז בספר תיקון שובבים. הובא ונת' בספר לב-דוד (להחיד"א) פכ"ט.

5) שיחת ח"י אלול תש"ה בהתחלתה (סה"ש תש"ה עמ' 122). וראה 'תורת-מנחם - התוועדויות' חי"ד עמ' 302. וש"נ.

6) ראה גם ר"ד ח"י אלול תש"ז ס"ג (סה"ש תש"ז עמ' 154). וש"נ.

7) סימן יד.

8) ראה לקו"ת דברים א,ב. וראה גם סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) עמ' תסז. וש"נ.

9) ראה תו"א ס"פ בראשית.

10) תהילים צה,ז. וראה סנהדרין צח, סע"א.

11) שיחת ח"י אלול תש"ה ס"ב (סה"ש תש"ה עמ' 123).

12) סה"ש תרצ"ז עמ' 190 ואילך. וראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סתי"ט ואילך. וראה גם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול תשי"ג ס"ח ואילך ('תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ט עמ' 161 ואילך). וש"נ.

13) ב' התורות הראשונות - נעתקו ב"היום יום" חי אלול.

14) ריש פרשתנו.

15) ב"ר פ"ה, ח.

16) ראה פי' מהרז"ו ועץ-יוסף שם.

17) יבמות סה, ב.

18) ב"מ קז, סע"ב. וש"נ.

19) בהרשימה שנדפסה בבטאון-חב"ד. צויין, שחסרים כאן ג' סעיפים (המו"ל).

20) ראה המשך תרע"ב ח"א ע' תפט. ע' תרלג. ח"ג ע' א' שט. ועוד.

21) ראה הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש (ד"ה והחלק השישי - קרוב לסופו). רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"ז וב"פירוש" שם. פ"ג ה"א וב"פירוש" שם. מלות ההגיון להרמב"ם שער יג.

22) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' חי"ד עמ' 308. וש"נ.

23) פע"ח שער ר"ה פ"א. שער הפסוקים משפטים כא,יג.

24) מכות י,א.

25) פע"ח שם. שעה"פ שה"ש ו,ג.

26) ראה סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ה. ובכ"מ.

27) תענית ב,א.

28) ראה פרש"י ויצא ל,ח. ובאוה"ת שם (כרך ה) תתסז,ב ואילך. סה"מ תש"ט עמ' 79.

29) אסתר ט,כב. וראה בס' ערוגת-הבושם בשם ס' אמרכל.

30) בעה"ט ניצבים ל,ו.

31) כנראה שעניין זה נזכר בהסעיפים החסרים כנ"ל הערה 19 (המו"ל).

32) ריש פרשתנו.

33) ראה סה"ש תש"ט ס"ע 336 ואילך.

34) במדבר רפ"י.

35) שה"ש ה,טו.

36) ראה פרש"י לב"ר  פי"א, ו.

37) ע"פ לשון חז"ל - חגיגה ה,ב.

38) זח"ג כט, רע"ב. וראה הנסמן בנצו"ז לזח"א קיג,א.

39) סעיף זה נדפס גם בלקו"ש ח"ב עמ' 389 ואילך (מהדורא מתורגמת ללה"ק - עמ' 91 ואילך).

40) שיחת ח"י אלול תש"ג (סה"ש תש"ג עמ' 177-9).

41) ויצא כח,יב. וראה זוהר ח"א רסו, ב. ח"ג שו,ב.

42) זח"ג קכד,ב (ברע"מ).

43) שבת קיח, סע"ב. וראה תניא אגה"ק ס"ז.

44) ראה 'תורת-מנחם - התוועדויות' חי"א עמ' 36. וש"נ.

45) קידושין מ,ב. וש"נ.

46) ראה אגה"ק דהבעש"ט הידועה (כתר-שם-טוב בתחלתו. ובכ"מ).

*) שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר בלה"ק, ונדפסה בבטאון-חב"ד חוברת טו' עמ' ד ואילך. ולאח"ז בהוספות ללקו"ש ח"ט עמ' 337 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

ענייני משיח וגאולה

"לאלתר לגאולה" פירושו תיכף ומיד ממש!

ההכרזה הייתה לפני כמה שנים ו"עדיין לא בא"?...

עיקר עבודתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו היא - לקרב ולמהר את הגאולה, כפי שהכריז ופירסם ב"קול קורא": "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה". [...]

אמנם כאן באים אלו אשר "תואנה הם מבקשים", וטוענים: הכרזה זו - "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" - היתה לפני כמה וכמה שנים, ואף-על-פי-כן "עדיין לא בא", ואם-כן, הפירוש ד"לאלתר לגאולה" אינו מוכרח להיות באופן דתיכף ומיד ממש!

ובכן, טענה זו היא טענתו של ה"מלך זקן וכסיל" וכל אלו שטוענים טענה זו - הם שלוחיו של ה"מלך זקן וכסיל" אשר מתלבש בדבריהם... ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר הם טוענים זאת מתוך "געשמאק", רחמנא-ליצלן - שאז, ה"חורבן" ד"עולם קטן זה האדם" הוא באופן חמור ביותר!

"לאלתר לגאולה" פירושו - תיכף ומיד ממש, ופשיטא, שזו היתה כוונתו של נשיא דורנו בהכריזו בשעתו "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", אלא שבעוונותינו הרבים לא זכינו לכך...

ולכן, גם לאחרי שעברה שנה שלימה מאז שהכריז נשיא דורנו "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" ועדיין לא בא - המשיך להכריז ולפרסם שצריך להיות "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", וכן המשיך והכריז לאחרי שעברו כמה שנים, ובהדגשה - "לאלתר" ממש!

וכמו כן בימים אלו - מכריזים "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", "משיח נאו", תיכף ומיד ממש!

האם התשובה איננה תנאי הכרחי לגאולה?

ולאלו הטוענים שבהקדמה לזה צריך להיות עניין התשובה, "לאלתר לתשובה (ועל-ידי זה) לאלתר לגאולה" - הרי המענה לזה בפשטות:

עבודת התשובה - אינה עבודה הדורשת משך זמן כו', אלא כדברי הזוהר: "בשעתא חדא וברגעא חדא", ברגע כמימרא!

תוכן עבודת התשובה הוא, אמנם, שמקבל על עצמו קיום כל ענייני התורה ומצוותיה, אבל אף-על-פי-כן, אין כאן עניין של התחלקות לתרי"ג פרטים, תרי"ג מצוות התורה, ואפילו לא לשני פרטים, כי אם נקודה אחת בלבד, שלכן אינה מוגבלת בזמן, כי אם בשעתא חדא וברגעא חדא.

[...] ונמצא שהעניין ד"לאלתר לתשובה" אינו מעכב כלל וכלל שתהיה הגאולה תיכף ומיד "לאלתר לגאולה" - שהרי בכל מעמד ומצב יכול להרהר תשובה בשעתא חדא וברגעא חדא, ואין שום הגבלה בדבר, אפילו לפני נטילת-ידיים, על-דרך אמירת "מודה אני" [ויתירה מזה, באמירת "מודה אני" ישנם כמה תיבות וכמה פרטים כו', מה-שאין-כן הרהור תשובה, שיכול להיות ברגע כמימרא ממש], ואז - נעשה העניין ד"לאלתר לגאולה", תיכף ומיד ממש!

 (מהתוועדות שבת-קודש פרשת פינחס ה'תשמ"ה,
 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשמ"ה, כרך ה, עמ' 2623-2617 - בלתי מוגה)

ניצוצי רבי

חינוך על טהרת הקודש

הרבי "נאבק" למען המשך קיומו ופיתוחו של 'חדר' חב"ד בבני-ברק ומתבטא לגביו - "חס ושלום לסגור" * בהשראת הרבי ובעידודו מוקם 'חדר' על טהרת הקודש גם בהולנד * הרבי מאציל שפע ברכות על מנהלי ה'חדרים' * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

"חדר חב"די בבני-ברק"

חדר חב"ד בבני-ברק הוקם בשנת תשכ"ה עם שלושה תלמידים. [חברי ההנהלה שעליהם נמנו הרה"ח הרב משה-יהודה-לייב שיחי' לנדא (כיום אב"ד בני-ברק) הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' זלמנוב, הרה"ח הרב יעקב הכהן שיחי' כץ, הרה"ח הרב שמעון-משה דיסקין והרה"ח הרב מרדכי גולדשמיד].

יצויין כי כבר בשנת תשט"ז, כשדיווח הרי"ל זלמנוב על מגרש שנתרם על-ידי השו"ב ר' נתן בלייכר ז"ל (שו"ב, חניך ישיבות ליטא שהתקרב לאנ"ש ברוסיה ואשר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אכל משחיטתו) להקמת בית-כנסת חב"ד ברח' הרב קוק, ביקש הרבי לברר אם אפשר לשלב בבניין גם מוסד חינוכי. ואכן, מיד עם הקמת העמותה נרשם בה: "חדר ובית-כנסת חב"ד".

בכ"ב באדר תשל"ב כותב הרבי לאחד מחברי ההנהלה (בשולי מכתב פרטי; צילומו ב'מקדש מלך' כרך א עמ' 12):

בברכה לבשורות טובות ובמיוחד מהתפשטות חדר החבד"י בבני-ברק בכמות וגם באיכות.

"העדר המעלין בקודש - מבהיל!"...

באותה תקופה (ראה לקוטי-שיחות כרך ו עמ' 320) כתב הרבי מכתב כללי-פרטי ובו תבע את ביסוסם של מוסדות חב"ד והחינוך בהם.

בג' בתמוז של אותה שנה שיגר הרבי מכתב כללי-פרטי (נדפס בלקוטי-שיחות כרך ח עמ' 344 ואילך), ובטופס מיוחד שנשלח לאנ"ש דבני-ברק נאמר (פורסם לראשונה ב'התקשרות' גליון כב עמ' 14 מצילום המכתב):

אל הבאים על החתום במכתב מיום כ"ג בסיוון ולכל אחד ואחד מאנ"ש דבני-ברק

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת המכתב מיום הנ"ל וכו'. והעדר המעלין בקודש (חינוך החבד"י וכו') מבהיל בק"ק [=בקהילת קודש] שלהם - וכפשוטו שעל כל אחד ואחד וכו', וד"ל [=ודי למבין].

...בברכת חג הגאולה - ויהי-רצון שאזכה סוף-סוף לקבל אתחלתא על-כל-פנים - דבשו"ט [=דבשורה טובה] מהם ובנוגע לחינוך דכל אחד ואחד מילדיהם שי' במיוחד ופשוט שאין כוונתי לאמתלאות וכיו"ב.

כל זה היה עקב הבעיות הרבות והקשיים שנערמו בנוגע להתפתחותו של המוסד.

"המוסד היחידי שיש לי בבני-ברק"...

כשביקר הרה"ח הרב יעקב שיחי' כץ בחצר הרבי בחודש שבט תש"ל, הזכיר ב'יחידות' את ה'חדר' ושאל שהואיל והמצב מאוד קשה, האם לסגור את ה'חדר'. הרבי אמר בין השאר: יש להשתדל להחזיק את ה'חדר' בכל האפשרויות והכוחות.

ואז התבטא: "המוסד [היחידי] שיש לי בבני-ברק זה ה'חדר'".

בחודש שבט תשל"ו נסע הרה"ח הרב שמעון-משה שיחי' דיסקין אל הרבי ובמהלך ה'יחידות' שלו נסובו הדברים אודות ה'חדר' (תוכן הדברים, בלתי מוגה כלל, ועל-פי זכרון הנ"ל):

הרבי: מהי הסיבה שאינני מקבל ידיעות אודות התפתחות ה'חדר' וכו'?

הרב דיסקין: אולי מכיוון שישנם חילוקי דיעות בין חברי ההנהלה וכל אחד מושך לכיוון מסויים וכו'.

הרבי: בכל מקום שיש הנהלה ישנם חברי הנהלה ומכיוון שמדובר בבני-אדם הרי "אין דיעותיהן שוות" וישנם חילוקי דיעות, ובכל זאת מתפתחים מוסדות בכמה מקומות הולכים ומתגדלים כו'.

(הפסיק קצת ואמר:) "צריך לקחת מנהל בשכר, שזה יהיה כל עניינו, וככל שיהיו יותר תלמידים יתווסף בפרנסתו, ויהיה זה לטובתו (גם הפרטית) לעסוק בזה ולהגדילו וכו'.

"... ולכאורה הרי רעיון זה מפורש בגמרא (פסחים נ,ב) שמובאת גם ברמב"ם (הל' תשובה פרק י הלכה ה'*) "לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה".

* אבל בהל' ת"ת פ"ג ה"ה - הובא בשינוי. וגם כאן בהל' תשובה (ה"א-ב,ד) מדגיש לפני זה השלמה!

הרבי המשיך ואמר: "במבט ראשון תמוה, מדוע לא נאמר תחילה 'לעולם יעסוק אדם בתורה לשמה, ואם אינו יכול - יעסוק על-כל-פנים שלא לשמה'!?".

הרבי חייך וענה: מסתבר כנראה שדרך (רוב) העולם היא שמתחילין משלא לשמה (ראה גם פיה"מ לרמב"ם ר"פ חלק ד"ה והכת החמישית: שים בדעתך כו')!...

הרבי שבע נחת

בתקופה מסויימת (בשנים תשל"ו-תשל"ז) שימש כמנהל ה'חדר' הרה"ח ר' שלמה שיחי' גרברציק (כיום בכפר-חב"ד). כשנסע לרבי בקיץ תשל"ז הכניס לרבי דו"ח וכן מחברת של מבחנים שנערכו לכיתה הגבוהה של תלמידי ה'חדר'. כשנכנס ל'יחידות' הוציא הרבי את חבילת המחברות של התלמידים ואמר לו כי הוא שמח מאוד לקבל את הדו"חות והמחברות וישמח לקבל כיוצא-בזה גם להבא.

"חס ושלום לסגור"

מפנה חשוב והתרחבות גדולה החלה לקראת שנת הלימודים תשל"ח. אז נכנס כמנהל הרה"ח ר' מרדכי אנגלסמן ז"ל. המוסד הלך ונתרחב וזכה לשפע של הוראות בכתב כמו גם 'יחידויות'. להלן מקצת הדברים:

בתחילת חודש תמוז תשל"ח כותב לו הרבי בכתב-יד-קודשו: "מאשר הנני קבלת המכתב מיום כ"א סיוון ות"ח על הבשו"ט ע"ד הת"ת ויה"ר [=ותשואות חן על הבשורות טובות על-דבר התלמוד-תורה ויהי-רצון] שיוסיפו כהנה וכהנה".

בהזדמנויות נוספות כתב הרבי:

1) כפשוט להמשיך

2) ח"ו לסגור.

3) ירעיש בארגון הגג.

באם ימצא אנ"ש בבני ברק ירעיש גם עליהם.

מצו"ב השתתפות

אזכיר עה"צ.

הרבי אינו מרפה ובהזדמנות נוספת כותב הוא:

חס-ושלום ורחמנא-ליצלן - קיום המוסד והצלחתו שעד-עתה הייתה למעלה מהמשוער (אף שהייתה יכולה להיות יותר בהרבה - לולא תרדמה עמוקה בנידון זה דאנ"ש שי' בבני-ברק - ומטובו למסור להם זה בשמי ובצערי), תלוי בו בעזרת ה'.

אזכיר עה"צ.

רק במסגרת ה'רשת'

פעם כשיבקש הר"מ אנגלסמן שהרבי יואיל להעניק את נשיאותו ל'חדר' השיב לו הרבי:

מצו"ב ב' פעמים ח"י שקל. אין זה נהוג לאחרונה - כלל.

(והעיקר שזה ישמש כתירוץ נוסף לכמה בעירו - להמשיך בהעדר עזר לתלמוד-תורה, וק"ל).  

אזכיר עה"צ.

ופעם כששאל האם "להיכנס למסגרת ממלכתי דתי", השיב לו הרבי:

אפשר להיות רק במסגרת הרשת (שמפורסם שיש לחב"ד מכבר), אבל לברר: 1) המרשה משרד החינוך להרשת לפתוח סניפים חדשים. 2) בתנאים המיוחדים דבני-ברק - הכדאי הנ"ל וכל זה כמובן צריך בירור על אתר.

הרחבת ה'צינורות'

מכתב כללי אחד כתב הרבי ביום א' דפרשת ויצא ה' בכסלו תש"מ (נדפס בלקוטי-שיחות כרך כ עמ' 629-628) בקשר להנחת אבן הפינה לבנין החדש של התלמוד-תורה ובית-הכנסת חב"ד בבני-ברק. במכתב מזכיר הרבי:

וכל זה בחיות פנימי הנובע מפנימיות התורה... ועד למסירות נפש... ויהי רצון שבשיתוף פעולה מכל הגורמים והמשתתפים  והתומכים במפעל זה... וזכות תלמוד תורה ותפילה דרבים... תעמוד להם בהאמור, ובזה הרי גם הרחבת הצינורות לקבלת ברכות ה' בכל המצטרך,  בגשמיות וברוחניות גם יחד.

הצלחה רבה בהתלמידים

ב'יחידות' פרטית שזכה לה עם אחדים מבני משפחתו, אור לכ"ט תשרי תשמ"א, בירכו הרבי בענייניו הפרטיים. בין השאר אמר:

...והצלחה רבה ומופלגה בהתלמידים והתלמידות והמושפעים והמושפעות ובפרט המוסד הקדוש התלמוד תורה בבני-ברק, ובאופן דמוסיף והולך ואור ברוחניות ובדרך ממילא תהיה הרחבה גם בעניינים הגשמיים שלו.

[החלק הבא נאמר ביידיש - בתגובה לכך שהרמ"א הודה לרבי על 500 $ שהרבי הוציא עבור הת"ת כמה ימים קודם לכן באמצעות המזכירות]:

תודה אינה מגיעה לי, מגיע לך שאתה נותן לי הזדמנות להשתתף בעניין שהנך מוסר נפש ומצליח בכך.

ויהי-רצון שיהיה פרי טוב בעמלו, עוד יותר מכפי שעד עתה, ובלשון הגמרא (במסכתא ברכות) יהיה "עולמך תראה בחייך" באופן דמוסיף והולך ואור, ושיהיו בשורות טובות.

ה'חדר' בהולנד

ה'חדר' בהולנד הוקם בחודש תשרי תשל"ה ביוזמתו של המשפיע הרה"ח ר' מנחם-מענדל פוטרפס ע"ה. מקים החדר היה הרב ר' אורי כהן (ז"ל), עסקן יהודי מיוחד (נולד בשנת עת"ר ונלב"ע בכ' בכסלו תשס"א), יהודי בעל מסירות-נפש בלתי רגילה.

כל יהודי חרדי בהולנד שולח כיום את בנו ל'חדר' זה, ששמו 'חדר' ניתן לו על-ידי הרבי עצמו. שיחות טלפון רבות קיים הר"ר אורי כהן עם הרב חודוקוב, אשר עודדו לשמור על המוסד הצנוע שרבים (מבית ומבחוץ) התנכלו לו. הנה שני ציטוטים משתי אגרות שקיבל מהרב חודוקוב:

שמחנו לקרוא כי בעזרת השם יתברך מסתדרים ענייני ה'חדר' החדש באופן טוב ובדרכי שלום, ות"ח ת"ח על תמונת ה'חדר' ששלח לנו, המראה פניהם המאירות של התלמידים שיחיו. פרישת שלום לכל חביריו שיחיו המתעסקים בהחדר.

תשואת-חן על הבשורות טובות באלה העניינים שהוטב מצבם, והבה נקווה אשר בעזרת ה' יתברך, יעלה בידי הנהלת ה'חדר' להתגבר על כל המניעות והעיכובים והמוסד יגדל הלוך וגדל, הן בכמות - שיתרבה מספר התלמידים והתלמידות, והן באיכות - החינוך הכשר בלימוד התורה ביראת שמים מתוך הרחבה. חיזקו ואמצו. בברכת קבלת התורה בשמחה ובפנימיות לכבוד תורתו ולמשפחתו שיחיו ולכל הנלווים אליו בעבודתו הקדושה.

מסירות-נפש למען ה'חדר'

עשרים וארבעה תלמידים בלבד למדו ב'חדר' זה בראשית ימיו. באחד הימים הורה הרבי שהר"ר כהן הנ"ל ינצל קשרים כדי ששלטונות הולנד יעניקו הכרה רשמית ל'חדר', למרות שהחוק בהולנד קובע שדרושים לפחות מאה שישים וארבעה תלמידים כדי לזכות בהכרה רשמית. מסירות-הנפש של הר"ר כהן פעלה את פעולתה ושלטונות הולנד הכירו ב'חדר'.

מסירות-נפש עד כדי כך שפעם הגיע לניו-יורק לשהות בחצר הרבי, ובדרך ל-770 נודע לו משיחה-טלפונית שיש המתנכלים ל'חדר' המנצלים לשם כך את עובדת העדרו מהמקום. הלה לא היסס - חזר לשדה-התעופה, ועלה על המטוס הראשון להולנד כדי לסכל את המזימה..."

הרב יוחנן ספרנאי שיחי' מכפר-חב"ד העיד כי פעם אחת כשנכנס ר' אורי ל'יחידות' קם הרבי לכבודו! ופעם אחרת, כשנכנס בעיצומה של התוועדות ל-770, הבחין בו הרבי ופנה אליו: "ר' אורי, זאגט [=אמרו] 'לחיים'!".

יצויין כי כיום לומדים ב'חדר' זה בהולנד מאות תלמידים.

 

'מבצע תפילין'

במסגרת מדור זה עסקנו פעמים אחדות בנושא 'מבצע תפילין' * להלן שלוש התייחסויות נוספות לנושא

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בכ"ז בניסן תש"ל נכנסו התמימים שיחי' השבים לארץ-הקודש לחדרו הקדוש של הרבי. הרבי השמיע לפניהם שיחה ארוכה על תפקידם. בין השאר אמר להם (שיחות-קודש תש"ל כרך ב עמ' 119):

ולפעול בהנוגע 'מבצע תפילין' שם; אך רק בזמנים ואופנים שלא יגעו לגמרי (כליל) בהתמדה ושקידה וכל ענייני הישיבה;  שזהו עניינם ("לכל לראש") העיקרי.

תזכורת קבועה

במכתביו של הרבי לאנ"ש, גם בנושאים פרטיים, הופיע כמעט דרך-קבע המשפט הבא:

בטח משתתף (וישתתף ביתר שאת) במבצע תפילין.

זוג תפילין לפנסיונר ירושלמי

על-פי רוב אנו מודעים ל'מבצע תפילין' ועוללותיו מן הצד שלנו, כלומר של המזכים. ואמנם במשך השנים נאספו אין-ספור סיפורים על יהודים שקיום המצווה עורר את ליבם ואף גרר אותם לקיום מצוות נוספות. מעטות הן, באופן יחסי, ההזדמנויות לקבל רשמים על המבצע מן הצד השני, של המזוכים. הנה מכתב שנשלח אל הרבי בי"ז בתמוז תשל"ה, על-ידי יהודי תושב ירושלים ושמו רפאל ברוך:

"כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א,

"ברוקלין, ניו-יורק.

"כ"ק אדמו"ר, שלום וברכה!

"בשמחה רבה אני כותב לכ"ק את מכתבי זה וברצוני להביע את הסיפוק הרב ואת התפעלותי הרבה, לראות את הבחורים, בחורי-חב"ד, עומדים ברחובות ירושלים, ומזכים את הרבים, בהנחת תפילין. הנה כמה פעמים נזדמנתי לעבור במקום שהבחורים עומדים, ומבקשים את העוברים והשבים, להיכנס לכניסה הרחבה של מלון במרכז-העיר, ולהניח תפילין ולברך את הברכה המתאימה, וגם לקרוא מהדף המודפס את קריאת -  'שמע ישראל'. עשיתי זאת ברצון וליבי התמלא שמחה וששון לאחר מכן התפללתי בליבי לשלומו ולבריאותו של האדמו"ר שליט"א כי ממנו יצא הדבר... לזכות את הרבים, זו מצווה גדולה מאוד.

"הנני פנסיונר מבנק ברקליס, בו עבדתי 36 שנה ברציפות. כרגיל כשעובדים עם גויים, זמן רב כל כך ארוך, אלוקים שיסלח לנו, לא היה זמן וגם האמצעים, להתמסר לתורתו הקדושה.

"בקשתי לכ"ק האדמו"ר, אם אפשרי הדבר, שיתן הוראה למזכירות חב"ד בירושלים, להעניק לי זוג תפילין ממוצעים  (לא גדולים ולא קטנים) כי כמו שאמרתי, הנני פנסיונר, ולפאת יוקר השערים ובפרט בארצנו-הקדושה שכספנו כסף-ישראלי כמעט מאבד את ערכו, לא כל אחד ידו משגת לקנות אפילו את הדברים הנחוצים ביותר...

"בזכות מצווה גדולה זו, הקדוש-ברוך-הוא יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, ויתמיד בבריאותו תמיד אמן.

אני מבקש את סליחתו על הטרדה הזו ומברך את כ"ק ואת ב"ב בברכת שלום.

"בברכה נאמנה

"רפאל ברוך".

את המכתב העביר הרבי למזכירו הרב חודוקוב אשר שיגרו להנהלת צא"ח בירושלים, בבקשה לטפל בנושא ולדווח לאחר מכן על התוצאות.  

ממעייני החסידות

פרשת כי-תבוא

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך (כו,א)

"והיה כי תבוא אל הארץ" - כאשר אתה קם בבוקר ו"בא אל הארץ" מחדש, כלומר, נשמתך חוזרת לאותו מקום בעולם שעליך לעשות ממנו "ארץ ישראל";

"אשר ה' אלוקיך נותן לך" - הקב"ה מחזיר לך את נשמתך;

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה" - עליך לתת שבח והודיה לקב"ה על כך באמירת "מודה אני";

"ושמחת בכל הטוב" - ראוי לך שתשמח על שזכית להיות יהודי ועל שנבראת לשמש את קונך.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת כי-תבוא ה'תשמ"ח)

* * *

כל מקום שנאמר "והיה", אינו אלא שמחה (ב"ר פמ"ב)

ביאת הארץ רומזת (כאמור) לירידת הנשמה לעולם-הזה, שהיא ירידה גדולה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אף-על-פי-כן נאמר על כך לשון שמחה, שכן זה רצונו של הקב"ה - "אשר ה' אלוקיך נותן לך". והסיבה היא, שירידה זו היא לצורך עלייה.

(ליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 357)

* * *

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה... ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם (כו,א-ב)

בח"י באלול תרנ"ב זכה כ"ק אדמו"ר הרש"ב לעלות להיכל המשיח ולשמוע שם  שבע תורות ממורנו הבעל-שם-טוב. התורה הראשונה הייתה על פסוק זה:

"כי תבוא אל הארץ" - כשיתעורר בך הרצון לאלוקות (ארץ מלשון מרוצה);

"אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה" - אותו רצון הניתן מלמעלה לכל יהודי בתור ירושה;

"וישבת בה" - יש להביא את הרצוא בהתיישבות;

"ושמת בטנא" - ולהמשיך את האור בכלי.

"כי תבוא אל הארץ" - אם רצונך להגיע אל הרצון;

"והלכת אל המקום... לשכן שמו שם" - מסור את נפשך כדי לפרסם אלוקות ולהשכין את שמו של הקב"ה בעולם.

(היום-יום עמ' פח)

ולקחת מראשית כל פרי האדמה (כו,ב)

אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה... אומר הרי זה ביכורים (רש"י)

"אדם יורד לתוך שדהו" - הקב"ה נכנס לכרם עם ישראל;

"ורואה תאנה שביכרה" - ילד או ילדה הנכנסים לגיל מצוות (או אדם מבוגר שזה עתה התקרב לתורה);

"אומר, הרי זה ביכורים" - הוא מצווה ומבקש שיחנכו ילד זה לתורה ומצוות, שיביאוהו "לבית המקדש".

ומי שעוסק בכך, זוכה ש"בת קול מברכתו... תשנה לשנה הבאה" (רש"י פסוק טז) - כלומר, הוא יזכה לקרב עוד ועוד יהודים ולהביאם "לבית-המקדש".

(ליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 159)

והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם (כו,ב)

"והלכת אל המקום" - כשיהודי מגיע למקום מסויים;

"אשר יבחר ה' אלוקיך" - עליו לדעת כי הוא איננו הולך לשם מדעת עצמו, אלא ההשגחה העליונה היא שמוליכה אותו;

"לשכן שמו שם" - כדי שיפרסם שם אלוקות.

(היום-יום עמ' פח)

השקיפה ממעון קדשך... וברך את עמך את ישראל (כו,טו)

כמה גדול כוחן של עושי מצווה, שכל השקפה שבתורה ארורה, וזה בלשון ברכה (ירושלמי מעשר שני פ"ה)

קללה שנהפכה לברכה גדולה יותר מסתם ברכה. כידוע, שכאשר הגבורה מתמתקת ונהפכת לחסד, אזי החסד נמשך באופן של גבורה, כלומר, בהתגברות ובחוזק. וכמאמר חז"ל (ב"ר פ"א) ש"טוב מאוד" "זה מלאך המוות" - כאשר המלאך המוות נהפך לטוב, אזי אין הוא טוב רגיל אלא "טוב מאוד".

(אור-התורה דברים עמ' תתרמד)

* * *

כמה גדול כוחן של עושי מצווה... אמר רבי יוסי בר חנינא: ולא עוד, אלא שכתוב בו היום הזה (ירושלמי מעשר שני פ"ה)

רבי יוסי בר חנינא מוסיף על דברי תנא קמא, שאין הדבר כן רק במצוות ביכורים, אלא כן הוא בכל זמן ובכל מקום: קיום המצוות הופך את הקללה לברכה.

(ספר המאמרים ת"ש עמ' 155)

פרקי אבות

הכול צפוי

הכול צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה (פרק ג, משנה טו)

פירוש רבנו עובדיה מברטנורא: הכול צפוי - כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו.

פירוש כ"ק אדמו"ר:

הכל צפוי - ידועה שיטת הבעל-שם-טוב בעניין השגחה-פרטית, שההשגחה היא על כל פרטי הנבראים, גם בדומם, צומח וחי. ומפשטות לשון משנתנו משמע כשיטה זו: "הכול", כל פרט ופרט שבבריאה, עד לפרט הכי קטן שבה, "צפוי" ומושגח בהשגחה פרטית.

(משיחת שבת-קודש פרשת כי-תבוא ה'תשמ"ו - בלתי מוגה)

רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות (פרק ד, משנה ו)

פירוש רבנו עובדיה מברטנורא: כל המכבד את התורה - הדורש החסרות והיתרות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה, אין לך כבוד תורה גדול מזה, אי-נמי המכבד ספר-תורה ומכבד לומדי תורה והעוסקים בה - כל אלו בכלל מכבד את התורה הן.

פירוש כ"ק אדמו"ר:

על רבי יוסי מסופר במדרש שמטרוניתא (שרית נכרית) היתה מציעה לפניו שאלות שונות, ורבי יוסי היה עונה לה בהסברים שכליים. ואם כי יש מקום לומר שלא היה צריך לענות לנכרית (מאחר ששאלותיה לא היו נוגעות לקיום שבע מצוות בני נח (שאז היה חייב להשיבה)), בכל-זאת ענה לה. כי באם היה אומר שאין לשאלתה הסבר שכלי, לא היתה התשובה מתקבלת והיתה יוצרת אצלה יחס של היפך הכבוד לתורה. ומאחר שרבי יוסי רצה שהתורה תהיה מכובדת גם בעיני אומות העולם, לכן השיב לה תמיד תשובה שכלית.

כל המכבד את התורה - היינו שמשתדל שהתורה תהיה מכובדת גם אצל אומות העולם.

גופו מכובד - מכיוון שמדובר גם באומות העולם, שאין להן כל קשר לנשמתו של יהודי, מדייק התנא שרק גופו, "הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם", הוא המכובד עליהן.

על הבריות - הכוונה ל"בריות בעלמא", היינו אלה שאין להן כל מעלה פרט להיותן בריותיו של הקב"ה, וזה כולל גם אומות העולם.

וזהו ההמשך של מאמר זה למה ששנינו במשנה הקודמת "אל תעשיה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחתוך בה":" במאמר זה מדובר על "עטרה" ו"קרדום" המותרים על-פי דין, אלא שהתנא מזהיר עליהם (במידת חסידות) משום היותם היפך כבוד התורה; ובהמשך לזה מלמדנו רבי יוסי על דרגה נעלית יותר בכבוד התורה - להשתדל שתהיה מכובדת גם בעיני העמים.

(משיחת מוצאי שבת-קודש פרשת קורח ה'תשל"ח - בלתי מוגה)

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת תבוא
ט"ז באלול

מנהג הקוראים בתורה להגביה את קולם בפסוק 'השקיפה' שבסיום 'שני'1.

לעליית 'שישי' עולה הבעל-קורא, ומעצמו - בלא קריאה בשמו - ומברך לפניה ולאחריה. לאחר מכן מברכים אותו בשמו כרגיל2.

מנהג הקוראים להנמיך את קולם (אך באופן שהציבור ישמע) בקריאת התוכחה, וחוזרים ומגביהים קולם ב"אלה דברי הברית" סיום 'שישי'3.

פרקי-אבות - פרקים ג-ד. צ"ע אם יש לומר את המשניות 'כל ישראל' (שלפני הפרק) ו'רבי חנניה' (שבסופו) - לכל פרק בנפרד4.

יום שני
ח"י באלול

מעת אשר נתפרסם אשר יום השמונה-עשר בחודש אלול הוא יום-ההולדת של הבעש"ט [בשנת נח"ת] ושל רבנו הזקן [בשנת קה"ת] - נהגו בכמה מקומות ובפרט בבתי-כנסיות חב"ד לעשות אותו יום התוועדות, בסיפורי מעשי צדיקים, חיזוק בדרכי החסידים בכלל ואהבת-ישראל בפרט, וקבלת החלטות בקביעות עיתים ללימוד התורה - הנגלה והנסתר5.

החשבון-צדק הוא במיוחד בהי"ב ימים אחרונים דחודש אלול, מח"י אלול עד סוף החודש, שכל יום מהי"ב ימים הוא כנגד חודש אחד מי"ב חודשי השנה, יום לחודש יום לחודש (ח"י אלול - כנגד חודש תשרי, י"ט אלול - כנגד חודש מרחשוון, וכו')6.

במניין שהתפלל בו הרבי (אם לא היה חתן וכיו"ב), היו אומרים תחנון ביום זה7.

ביום זה אומרים: 'גוט יום טוב' (חג שמח)8.

----------

1) לוח כולל-חב"ד.

2) היום-יום ח"י אלול. ספר-המנהגים עמ' 31. לוח כולל-חב"ד. וראה שערי-אפרים שער ז סעיף כג, 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי, עמ' יט, וש"נ.

3) כנה"ג בהגהת ב"י סי' תכח, הובא במ"א ס"ק ח, לעניין משנה-תורה במיוחד. פר"ח שם ס"ק ז. אם כי בשער-הכוונות ובפע"ח הובא שהאר"י עלה וקרא את התוכחה בפיו ובקול רם כמנהג חכמי ספרד (ואולי ס"ל לרבותינו שהנהגה זו שלו אינה הוראה לרבים ולדורות, וע"ד לשון אדמו"ר האמצעי "כשאבא קורא, אין נשמעות קללות", היום-יום יז אלול). וראה שו"ת מנחת-אלעזר ח"א סי' סו ד"ה ובפרט - ס' 'בין פסח לשבועות' פ"ד, סעיפים נא-נה, וש"נ.

4) ראה סיכום השקו"ט שהיתה בזה אצל הרבי, בגיליון הקודם (תעו) הערה 5. ולכאורה לאור זה (למרות מה שכתבנו כל השנים אחרת), כל עוד אין הכרעה (וגם לא נערך בירור יסודי שיחליט כאחד הצדדים על-פי ראיה או מסורת, כפי שביקש הרבי), צריך להישאר במצב המקורי שאותו תיאר הרבי בשנת תשמ"א - לומר זאת רק פעם אחת. 

5) ספר-השיחות תש"ג עמ' 177, 179. ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 634 הערה 8.

6) לקוטי-שיחות כרך כד עמ' 518.

7) כ"ק אדמו"ר מהורש"ב הורה לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שלא לומר תחנון ביום זה (ספר-השיחות תש"ג עמ' 140. בתרגום ללה"ק עמ' קמד), אבל זו במפורש "הוראה ליחיד" ולא לרבים. וראה (המענה, וההנהגה בפועל אצל הרבי) ב'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' כא-כב. המסופר שם, שפעמים רבות היכה הרבי ב'סלח לנו', אף שהיה חתן ובשל כך לא אמרו תחנון (וי"א שאף אמר 'צדקתך' בשבת ח"י אלול למרות שהיה אז חתן), ייתכן שטעמו מפני שההכאה (וכש"כ 'צדקתך') תלויה בתאריך ולא במצב (אמירת תחנון) בפועל, על-דרך ההוראה (אג"ק ח"כ עמ' קנז) להכות בסלח לנו אע"פ שמתפלל במניין של חסידי פולין וכדומה שאין אומרים בו תחנון לאחר השקיעה, שלא כמנהגנו*, כיוון שהדבר "תלוי רק בזמן אמירת סלח לנו, לא מה שיהיה לאחרי-זה". וי"א שהרבי לא מנע אמירת תחנון כיוון שלא רצה לקבוע לרבים מנהג בזה מצידו, בדרך 'מלמעלה למטה', אלא שהדברים יבואו מתוך הרגש של הציבור, כלשון המענה. וע"ע (ראה 'התקשרות' גיליון תמא עמ' 15 ואילך).

------

*) ע' שו"ע אדה"ז סי' קלא ס"ד ובכף-החיים שם ס"ק נא. ובהערת המערכת ב'שערי הל' ומנהג' ח"א ס"ע קנח לא דייקו בזה.

 

8) ראה שיחת ח"י אלול תש"ג.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)