ביד איש עתי (טז, כא)
המוכן לכך מיום אתמול (רש"י); די מזמן מן אשתקד (ת"י)
אומר הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון:
תמול (עם ארבע אותיות התיבה) בגימטרייה ת"פ (480), כמספר עתי.
יד איש עתי בגימטרייה תת"ה (805), כמספר אשתקד.
(ליקוטי לוי-יצחק לזוהר ב, עמ' שב)
ובא אהרון אל אוהל מועד (טז, כג)
להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטורת לפני ולפנים (רש"י)
באחד מביקוריו של החסיד הנודע רבי הילל מפאריטש בליובאוויטש, ראה אותו אחד מצעירי החסידים כשהוא הולך מבית-הכנסת לאכסנייתו, בידו תיק הטלית והתפילין (שבו היו גם ספרי קבלה) והוא משרך את רגליו בקושי בבוץ העמוק.
ניגש הצעיר אל רבי הלל והתנדב לשאת את הטלית ותפילין שלו לאכסנייתו. רבי הלל סירב, וטעמו עמו:
לכוהן הגדול היתה טבילה מיוחדת וביאה מיוחדת לקודש-הקודשים רק בשביל להוציא את הכף ואת המחתה. הרי שגם לקיחת הכלים לאחר העבודה, חשובה עבודה. נמצאנו למדים אפוא, שגם לקיחת הטלית והתפילין מבית-הכנסת לאחר התפילה, עבודה היא. לא אסכים לוותר עליה.
(מפי השמועה)
כי ביום הזה יכפר עליכם (טז, ל)
מה אגוז אם נופל לתוך הטינופת מדיחו, והוא יפה לאכילה, כך ישראל מתלכלכים בעוונות כל ימות השנה, בא יום-הכיפורים ומכפר עליהם (שהש"ר פ"ו)
כשם שאין הלכלוך והטינופת נוגעים אלא בקליפת האגוז בלבד, ולא בפנימיותו, ולכן מדיחו ודיו, כך אין החטא פוגם אלא בחיצוניות הנשמה, לא בפנימיותה ועצמותה, ועל-ידי הסרת הלכלוך החיצוני היא חוזרת לקדמותה.
זהו שאמרו בזוהר (ח"ג ערה) "רשע – עוונותיו חקוקים לו על עצמותיו": "על עצמותיו" דייקא, כי אין הפגם נוגע בעצמותו ממש.
(אור-התורה – ויקרא, עמ' שז)
כי נפש הבשר בדם היא (יז,יא)
"נפש הבשר" – היינו הנפש הבהמית.
"בדם היא" – נפש זו מלובשת בדם האדם להחיות את הגוף.
(תניא פרק א)
וחי בהם (יח,ה)
על האדם לזכך את גופו על-ידי עסק המצוות עד שיהיה "חי". וכמו חנוך ואליהו שגם גופם הגשמי עלה השמימה.
(כתר-שם-טוב, עמ' נג)
לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך (יט,יז)
הרי שרק מי שמקיים כראוי "לא תשנא" יכול לקיים כנדרש "הוכח תוכיח".
(היום-יום, עמ' נז)
לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא (יט,יז)
לא תלבין את פניו ברבים (רש"י)
"לא תשנא את אחיך בלבבך" – לא זו בלבד שאסור לך לשנוא את חברך, עליך אף לדאוג לכך שחברך לא ישנא אותך. שכן, יש להניח שהוא שונא אותך משום שראה בך דברים שלפי דעתו יש בהם דופי, ולכן
"הוכח תוכיח את עמיתך" – מחובתך להוכיח לעמיתך את צדקת מעשיך, וכך תסלק את השנאה מליבו.
"ולא תישא עליו חטא" – כשתעשה זאת, שוב לא יישא חברך חטא בגללך.
"לא תלבין את פניו ברבים" – ואף שבטוח אתה בצדקת דרכך, וכוונתך אינה אלא להציל את חברך מעוון שנאת-ישראל, אסור לך להשמיע לו דברים קשים ולהלבין את פניו.
(כתר-שם-טוב (הוספות) סימן יז)
ואהבת לרעך כמוך (יט,יח)
הרב המגיד ממזריטש אמר פעם לתלמידו, הרב הקדוש רבי אלימלך מליזנסק:
שמע מה שמכריזים במתיבתא דרקיעא – שיש לאהוב רשע גמור באותה אהבה שאוהבים צדיק גמור!
(ספר-השיחות ת"ש, עמ' 117)
* * *
כ"ק אדמו"ר הריי"צ נהג לקרב כל אדם מישראל, אפילו יהודי שעליו נפסק בשולחן-ערוך (חושן-משפט סימן תכה) שלגביו לא חל הדין של "לא תעמוד על דם רעך".
וטעמו ונימוקו עמו:
ארבעה חלקים הם בשולחן-ערוך, ו'חושן משפט' הוא החלק הרביעי. ב'חושן משפט' עצמו יש יותר מארבע-מאות סימנים, ואילו פרטי הדינים הנ"ל מופיעים בסימנים האחרונים שבו. כשילמדו ויקיימו את כל דיני השולחן-ערוך, מתחילת 'אורח-חיים' עד לסימנים אלו, או-אז יהיה מקום לעסוק גם בדינים אלו...
(ליקוטי-שיחות, כרך א, עמ' 134)
מפני שיבה תקום (יט,לב)
בזוהר כאן (ח"ג פז) מפרש:
"מפני שיבה" – עוד בבחרותך, לפני שאתה מזדקן,
"תקום" – בעמידה טובה וישרה, לפי רצון התורה,
"והדרת" – אדם הנוהג כן הרי הוא הדור ומשובח. ואילו אדם ש"קם" לעת זקנתו - אין לו במה להשתבח כל כך.
* * *
"מפני שיבה" – לפני שהיצר-הרע, הנקרא "מלך זקן וכסיל", משתרש בך, היינו בשנותיך הצעירות,
"תקום" – עליך להתייצב ולעשות תשובה.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת קדושים תשי"ד) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
