נושאים נוספים
	התקשרות 623 - כל המדורים ברצף
	קבלת-עול – בחיות, מסירות-נפש – בשמחה!
	"עמדו הכן כולכם!"
	"למעלה מעשרה טפחים"
	פרשת חוקת
	"עשרה ניסים נעשו לאבותינו"
	עוד בעניין נשיאת-כפיים בארץ-ישראל, הנחת הידיים ב'מודה אני'

פתרונות לאשת חזן מאנגליה שלקתה במחלה קשה, ולרב פלוני שלקה במחלת הנפילה * הרבי מברך 'תמים' שמלאו לו חמש-עשרה שנים ונענה בחיוב לפונה שביקש דולר לברכה * עוד תיאורים ו'ניצוצות' מהשנים הראשונות לנשיאות הרבי וגם משנים מאוחרות יותר * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

לפנינו המשך רשמיו של אחד ה'תמימים' אז ב-770 (הרה"ח ר' מרדכי שיחי' דובינסקי) לאירועי התקופה הראשונה לנשיאות הרבי:

...בכ"ד טבת עברו ומסרו לכ"ק אדמו"ר שליט"א כתב התקשרות חתום מכל אנ"ש שבנ.י. חוץ מלויטין ורבקין שמסרו כתב באופן פרטי ואיני יודע מה הכיל. הוא קיבל את כתב ההתקשרות, ולא שמעתי שהגיב על זה משהו.

ליו"ד שבט באו לכאן אנ"ש מכל ארצות-הברית – בנוסח אמריקא "דלגצייעס" [=משלחות] – וקנדה. היה באמת קהל גדול שנאמד בה' מאות איש להתוועדות. הרש"ג התפלל מעריב, ובכה כל הזמן. כך מספרים, כי אני לא הייתי אז. אחרי שעה קלה עלה כ"ק אדמו"ר שליט"א (כשכל אנ"ש והתמימים מחכים עליו בחדר היחידות של אדוננו מו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, מקום התפילה כל השנה, ומאי יכולת להיכנס לקודש הפנימה – מפאת הקהל הגדול שנמצא כבר שם, עמד קהל רב בפרוזדור) להתפלל, ותיכף מצטופפים ועושים רווח וכ"ק אד"ש מפלס את דרכו להתיבה ומתחיל והוא רחום. כמעט כל התפילה התאפק לבלי לבכות, להקדיש שקודם שמונה-עשרה בכה קצת, היינו שבכה יותר מקצת אלא שהתאפק ומן השפה ולחוץ בכה "קצת", וסיים את הקדיש כשדמעות חונקות את גרונו. למחר בתפילת השחרית התפלל כרגיל. בשעה 12 התחילו לבוא אוטובוסים – כעשר במספר – ובשעה 1 נסעו כולם להאוהל. התפלאתי לראות אוהל מוקם עם מצבה, כי הייתי עם כאד"ש בערב ראש-חודש שבט על האוהל, היינו, שאני נהגתי את המכונית שהמזכירות שכרה עבור כ"ק אד"ש לנסוע לאוהל. ואז לא היה לא אוהל ולא מצבה. וכעת ראיתי כמעט כל האוהל מוקם. היינו שחסר חצי קיר מצד אחד והגג. על המצבה חרות (בערך): פה נגנז אור ישראל ותפארתו – השם – ושם אביו, כ"ק אדמו"ר נ"ע. איני זוכר את הלשון. כשאהיה שוב פעם אעתיק את הלשון בדיוק ואכתוב לך. העיקר שכ"ק אד"ש קרא פדיונות, ושוב בכה קצת. והתמהמה שם זמן ארוך. וכשבאו חזרה ל770 היה כבר אחרי השקיעה ושוב קהל גדול נדחף ועומדים צפופים ומחכים.

סיפורים מהשד"ר

בחודש תמוז תשי"א ביקר השד"ר הרה"ח ר' בן-ציון שם-טוב ז"ל בארץ-הקודש ת"ו. הוא סיפר בין השאר כמה סיפורים שהועלו על הכתב על-ידי הרה"ח ר' מנחם שיחי' מלוב וניתנים בזה בפרסום ראשון:

א) כשהיה ב'יחידות' אצל הרבי הנה בין הדברים היו כמה עניינים ששאל במכתב והרבי לא ענה עליהם – 1) אודות חזן אחד שגר ליד לונדון ואשתו חלתה (רח"ל) במחלה קשה, 2) רב אחד נחלה במחלה כזו שבאמצע הילוכו ברחוב הוא מאבד את שיווי משקלו, והרופאים אינם מוצאים לו רפואה. הלה סיים את דבריו באומרו שעם היות שהרבי לא ענה לו במכתב, אולם מכיוון שרבים משתתפים בצערם, לכן הוא חוזר ומבקש אודותם.

הרבי שקע בהרהורים לכמה רגעים וכעבור זמן-מה אמר: א) אם בן או בת ישראל פוגעים זה בזה אפילו באופן הקל ביותר וגורמים עוגמת-נפש בענייני שידוך אזי צריכים למצוא את זה שנתבייש ולבקש ממנו מחילה. ב) הרב ייסע לפריז לפרופ' פלוני, אולם בהכרח שייסע בדעה שאין לו כלום ושאינו חולה כלל, ואז יתרפא ולא ידע כלל שהוא חולה.

ר' בן-ציון השתהה ב'יחידות' זו כשעה ושלושת רבעי שעה. לפני שיצא אמר לו הרבי ש"כל זה שדיברנו עד עכשיו היה למעלה מעשרה טפחים".

כשחזר הנ"ל לאנגליה ואמר את התשובה לאותו חזן אמר לו החזן: אוי ואבוי לי, אכן הייתי קשור בשידוך אחר לפני שהתחתנתי וגם זוגתי עזבה שידוך אחר בגללי, ואולי הם עודם חיים, אבל איני יודע היכן הם.

ב) בכלל, הוא מספר, לוקח – כובש  הרבי את לונדון בסערה. יש מתנגדים בעלי צורה, 'לומדים' גדולים, והרבי רוצה, לדבריו, להפוך את לונדון לעיר חסידית. לדוגמה – ציין – ישיבה שנוסדה על-ידי מתנגד אחד מרוסיה, לפני ארבעים שנה. בתוך הישיבה ישנו אחד מראשיה, אברך מצוין הסובל (לא עלינו) מאוד מצער גידול בנים. תמיד כשנולד לו ילד, הוא חולה וכעבור כמה שבועות מת הילד (ל"ע). לפני זמן מה נולד לו ילד, שוב פעם חולה אנוש, עד שהרופאים קבעו שלא יוכל לחיות רק על-ידי עירוי דם. ר' בן-ציון השפיע עליו שישלח מברק לרבי. הרבי ענה במברק שלא צריכים לעשות כלום. ובמשך כמה ימים היה הילד כבר בריא לגמרי, עד שכבר חשבו לעשות את הברית בזמנו. אולם הוא יעץ לאברך, היות שהילד אינו 'שלו' אלא 'של הרבי, לכן עליו לשאול אם לעשות את הברית בזמנו או לא. שוב טלגרף להרבי והרבי השיב במברק שאם כולם מסכימים לעשות את הברית בזמנו, יכולים לעשותו. וסיים שישתתף בהקידוש של שבת-קודש ובהמלווה-מלכה של מוצאי שבת-קודש. את המברק הביא לו הדוור הגוי בשבת-קודש ורץ איתו תיכף להקידוש להראותו להמסובים. ר' בן-ציון למד 'פשט' – היות שעד עכשיו לא ראה את הרך הנימול רק מוהל אחד, אם כן למה כותב כאד"ש "אם כולם" וכו'? אלא שכוונתו היא שעוד מוהל לפחות צריך לראות את הילד. ולקחו אז מוהל אחר והוא אמר שעוד אין אפשרות לעשות את הברית. אירוע זה השפיע על מצבה של הישיבה, והיא ממש מעין ישיבת תומכי-תמימים. הישיבה נמצאת במנצ'סטר ואין דבר גדול וקטן בגו"ר שלא ישאלו את חוות-דעת הרבי. כשר' בן-ציון היה אצל הרבי אמר לו שבמנצ'סטר חסר רק השם 'תומכי תמימים' ולא יותר...

ג) במיוחד התעניין לדבר עם האנשים שנכנסים ליחידות לרבי ונתפעל במאוד לראות שיהודים  שהם רחוקים מיהדות כגון, אלו שבמשך שלושים שנה ויותר לא הניחו תפילין כו', והם יוצאים מהרבי ממש בעלי-תשובה אמיתיים. ויתרה מזאת, הם נרתמים לעבודה של הרבצת תורה וכו'.

אחד מאלו סיפר לו שהיו לו אבנים בכליות והרופאים אמרו לו שעליו לעשות ניתוח והרבי אמר לו שלא נחוץ. הוא שמע לעצת הרבי במשך שבועות אחדים התפתל מכאבים נוראים, ובני ביתו ואשתו עשו לו צרות רבות – כי היה 'חופשי' – וצחקו ולגלגו עליו, על אשר לפתע פתאום הנהו נשמע לקולו של רבי. אך כעבור כמה שבועות יצאו ממנו האבנים מבלי שיבין ויחוש בכך.  ומאז נהיה לחסיד נלהב, ור' בן-ציון נתלהב מהיהודי הזה מאוד והתוועד אתו משך שעות אחדות. פעם שמע ממנו, שלפנים היו צריכים להיות ירא-שמים ואחר-כך רק אפשר היה להיות חסיד, אך כיום הנה מקודם צריכים להיות חסיד ואחר-כך ירא-שמים...

לפי דעתו של ר' בן-ציון רואים במוחש שהרבי מהפך אנשים מגושמים, לא רק לדרגה כזו שיתחילו לקיים מצוות מעשיות, אלא עוד משפיע על שכלם הגשמי ששכלם המגושם נהפך למזוכך ויש להם 'הרגשים' כמו לחסיד זקן ו'עובד'. את האיש הנ"ל רואים כמעט מידי יום ביום בבית-המדרש של הרבי אם לא שקורה איזה מקרה יוצא מהכלל. וכך הוא רוב האנשים, שרק נכנסים פעם אחת אל הרבי – יוצאים עם רוח אחרת לגמרי. הם מרגישים שהם למעלה מעשרה טפחים....

ד) שבמשך היום לא נכנסים [ליחידות] יותר מאשר 10 עד 12 איש, וגם זה נמשך עד שעה 4 לפנות בוקר. עוד סיפר, שבשני השבועות התרשם מאוד. הרבי התוועד והיה המון אנשים. הדוחק היה רב ולא היה מקום להניע אבר. בתוך הקהל עמד קפטן מצבא אמריקאי, בתלבושת צבאית. מפאת הדוחק הוא חש ברע וכמעט נתעלף. בינתיים נשתמט הכובע שלו ונפל וראו שנשאר עם כיפה והרבי שחק בקול... וכל אחד נתכבד עם יי"ש והלך לרבי לומר 'לחיים' ולכל אחד שהרבי נתן כוס יין קרא בשמו ( ור' בן-ציון נתפלא איך הרבי זוכר את כולם) ואחר-כך אמר לכל אחד ואחד משהו בפרטיות.

איחולים וברכות ב'יחידות'

הנה תוכנה של 'יחידות' מהשנים הראשונות, שנרשמה על-ידי הת' (הרה"ח ר') ישראל-יוסף שיחי' זלמנוב, שבאותם ימים מלאו לו חמש-עשרה שנים:

ביום א', פרשת עקב, ט"ז במנחם-אב תשי"ד נכנסתי להיכל כ"ק אדמו"ר שליט"א לרגל יום הולדתי שנמלאו לי חמש-עשרה שנה. בתחילה שאל איזה שאלות על-דבר ענייני בריאות כו', אחר-כך נתן לי סדר:

א) שביום זה אתן צדקה, נוסף על מה שהנני נותן בכל יום.

ב) ושאלמד פרק השישי בתניא, בעל-פה – נוסף על חמישה פרקים הראשונים שהנני יודע אותם מכבר בעל-פה.

ג) ושאלמד קאפיטל הט"ז בתהילים עם פירוש כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק נ"ע בספר יהל-אור.

אחר כך בירך אותי:

"שתהיה לך שנת הצלחה בבריאות, בריאות בגשמיות ובריאות ברוחניות, ושתהיה לך שנת הצלחה בלימוד הנגלה ושנת הצלחה בחסידות והוריך ירוו ממך מלא החופן נחת חסידי".

מכתב ודולר