שאלה: איך מותר להשתמש במשקאות, שימורים או קפה המיובאים מחו"ל ומאוחסנים בכלים שיוצרו על-ידי גויים ולא נטבלו?
תשובה: כבר נתבאר במדור קודם (גיליון 1016) שאין היתר לשימוש ראשון בכלי שייצרוהו גויים ללא טבילה. עם זה, רבים מהפוסקים מקילים בשימוש זה, אף שהשימוש בכלי עד תומו נעשה בפעמים רבות ועשוי להימשך זמן רב, וכך נהוג. הנימוקים לכך:
א) אין דעת הקונה לקנות את הכלי או הבקבוק, והכלי בטל אגב המאכל. יש גם כלל ש"אדם לא נוח לו לקנות איסור" (ומכיוון שלא נקנה – הוא פטור מטבילה). ובפרט אם הוא מכוון במפורש שלא לקנות אותו.
ב) רוב בני-אדם חדלים להשתמש בכלים אלה לאחר ריקונם, ואם-כן, כבר אינם 'כלי סעודה'. אם לבסוף החליט האדם להשתמש בכלי בקביעות – רק אז נעשו כלי (וגמר מלאכתו על-ידי יהודי ופטור מטבילה), ואין זה פועל למפרע.
ג) ייתכן ששימוש כזה, שרק מוציאים מהכלי ולא מכניסים לתוכו – אינו נקרא שימוש.
ד) יש מצבים (בפרט בקופסאות שימורים) שבהם יש מקום לטעון כי הכלי נעשה ראוי לשימוש רק על-ידי פתיחתו. כלומר, גמר מלאכתו היה על-ידי יהודי והכלי פטור מטבילה.
יש המקילים לאכול מתוך הקופסה או הצנצנת, ואפילו אם הוציא מתוכה חלק ונוכח שאינו צריך את כל מה שהוציא – רשאי להחזיר לתוכה את השאר, שזה אינו שימוש חדש אלא המשך המצב הקודם. ויש מתירים אף לחמם את המאכל בעודו בקופסה, לפחות בעודה סגורה לגמרי.
לעומת זה, יש המחמירים לרוקן את הכלי ולהטבילו לפני כל שימוש בו, ויש הדורשים לעשות זאת לפחות לפני שימוש חוזר, ובפרט בכלי מתכת שטבילתם מן התורה.
מקורות: שו"ת: אגרות משה יו"ד ח"ב סי' מ וסו"ס קלז. חלקת יעקב ח"ב סי' נז. מהרי"ל דיסקין, קו"א סי' ה אות קלו. ציץ אליעזר ח"ח סי' כו. ספרים: טבילת כלים פ"ד סי"ב, שמירת שבת כהלכתה (תשל"ט) פ"ט הערה מא, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
