פרשת פינחס
כ"ק אדמו"ר הריי"צ נכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום ב' לפרשת פינחס. פעם אחת התבטא ואמר שרוב מאורעות חייו נרמזים בפרשה זו.
(ספר-השיחות ת"ש, עמ' 158)
* * *
הרבי מהר"ש אמר פעם בילדותו, בדרך הצחות:
הפרשיות חוקת ובלק מחוברות לפעמים, וכן הפרשיות מטות ומסעי; ואילו פרשת פינחס אינה מחוברת לא לבלק ולא למטות, שכן פינחס הוא "דוקרני"...
(מפי השמועה)
פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן (כה,יא)
פינחס הוא אליהו (ילקוט שמעוני)
הילקוט אינו אומר "אליהו הוא פינחס" (אף שפינחס קדם לאליהו), כי מבואר בזוהר (ח"א מו) שאליהו היה בעולם כבר בתחילת הבריאה, ככתוב (בראשית א) "ועוף יעופף על הארץ" (היינו כמלאך, לא כילוד אישה).
(ליקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 343)
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (כה,יג)
פינחס שלא ברצון חכמים... בקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה: והיתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם (ירושלמי סנהדרין ספ"ט)
הרי שפינחס העמיד בסכנה לא רק את גופו (שכן בני שבט שמעון היו עלולים להרגו) אלא אף את נשמתו (שהרי החכמים ביקשו לנדותו), ובלבד שתוסר חמתו של הקב"ה מעל ישראל ותיפסק המגיפה.
כיוצא בזה אנו מוצאים אצל הבעל-שם-טוב ותלמידיו, שלא אחת הפקירו את העולם-הבא שלהם למען טובתו של יהודי שני.
(ליקוטי-שיחות, כרך יח, עמ' 320)
* * *
החטא של בועל ארמית גורם לחידוש ולשינוי בטבע, שהרי בכך שיהודי מוליד גוי רח"ל מתבטלת המחיצה הטבעית שבין ישראל לעמים. ומכיוון שפינחס ביטל חטא שיש בו משום שינוי הטבע, קיבל את שכרו בדרך של מידה כנגד מידה, וניתנה לו כהונה בדרך של חידוש ושינוי הטבע, שהרי קודם לכן לא היה ראוי לכך, כפי שרש"י מפרש כאן.
(ליקוטי-שיחות, כרך ח, עמ' 153)
והיתה לו ולזרעו אחריו (כה,יג)
אף משה רבינו הסיר את חרון אפו של מקום מעל עם ישראל (לאחר חטא העגל) ובכל זאת לא זכה לשכר של "לו ולזרעו אחריו" ובניו לא ירשו את כבודו.
אלא משה רבינו ביטל את הגזרה למעלה על-ידי תפילה, ובלשון החסידות – בדרך של "המשכת אור". מכיוון שהתוצאות של עבודה זו הן בדרך כלל זמניות בלבד, שהרי כאשר האור מסתלק, ה"מטה" חוזר למצבו הקודם – היה גם השכר זמני.
לעומת זאת, פינחס פעל בדרך של "העלאת המטה" – הוא החזיר את העם בתשובה על-ידי המעשה שעשה. כתוצאה מעבודה זו משתנה ה"מטה" עצמו, כך שאין סיבה שיחזור לקדמותו. והשכר על כך היה מידה כנגד מידה, שכהונתו הייתה נצחית ועברה גם לזרעו אחריו.
(ליקוטי-שיחות, כרך יח, עמ' 344)
תחת אשר קינא לאלוקיו (כה,יג)
פינחס קינא לכוח האלוקי שבני-ישראל ניצלו לרעה כאשר נהו אחרי בנות מואב. מבואר בחסידות שכוח ההולדה הוא בעצם כוח אלוקי (בהיותו כעין כוח הבריאה יש מאין, שהוא בחיק הבורא בלבד), אלא שיכולת אלוקית זו ניתנה אף לבשר ודם.
(ליקוטי-שיחות, כרך ח, עמ' 153)
ויכפר על בני ישראל (כה,יג)
שעד עתה לא זז, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים (ספרי)
מה נשתנה חטא פעור משאר חטאי בני-ישראל, שהוא זקוק לכפרה תמידית?
אלא: המשמעות הפנימית של חטא פעור היא החשבת תענוגי העולם ועשייתם עיקר, ומידה זו מצויה בקרבנו תמיד.
(ליקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 1327)
זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני (כה,יד)
במקום שייחס את הצדיק לשבח, ייחס את הרשע לגנאי (רש"י)
פינחס מיוחס כאן לאהרון איש החסד, ללמדנו, שפעולתו של פינחס, שנראתה כפעולה של גבורה, לא היתה אלא מעשה של חסד – פעולה שבסופו של דבר הביאה להצלת העם.
ובמקום זה מתואר זמרי כנשיא שבט שמעון, עליו נאמר (ויחי מט) "כלי חמס מכרותיהם", לומר לך שלמרות שעשה מה שעשה כדי להציל את בני שבטו מעונש מיתה (רש"י סוף פרשת בלק), לכאורה מעשה של חסד, הרי לאמיתו של דבר היתה זאת פעולה אכזרית, כי בכך שהצטרף אל בני שבטו (במקום להוכיחם על מעשיהם) מנע מהם לחזור בתשובה.
(ליקוטי-שיחות, כרך ח, עמ' 169)
לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו... אך בגורל יחלק את הארץ (כו,נד-נה)
גורל מורה על בחינה על-שכלית ועל-טבעית, "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו" (משלי טז). ואילו "לרב תרבה... ולמעט תמעיט" רומז לבחינה הגיונית וטבעית. העובדה שבחלוקת הארץ היו שתי הבחינות יחד מלמדת אותנו שאף בעבודת האדם יש לחתור למיזוג הטבע עם הלמעלה מהטבע. כלומר, מצד אחד יש לעבוד ולפעול בדרך הטבע, ואין לסמוך על הנס; ועם זה חייבים לגלות שגם הטבע הוא בעצם הנהגה אלוקית, כשם שניסים הם הנהגה אלוקית. ובלשון החסידות, ש"הטבע עצמו הוא למעלה מן הטבע".
(משיחת ט"ו בתמוז ה'תשמ"ו)
עולה תמיד (כח,ג)
קרבן התמיד, המסמל את כללות הקרבנות, היה עולה, שהוא "כליל לה'".
לומר לך: אם רצונך להגיע לדבקות אמיתית (קרבן מלשון קירוב), עליך לעבוד את עבודתך "כליל לה'" – שלא על-מנת לקבל פרס.
(מהתוועדות י"ב בתמוז ה'תשד"מ) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
